פרשת משפטים תש"כ - גנב במחתרת
א. הבא להרגך השכם להרגו
"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים"
If a thief be found breaking in, and be smitten so that he dieth, there shall be no bloodguiltiness for him.
הבא במחתרת נידון על שם סופו.
חבורה is a wound in which the blood is congealed but does not come out, only that the flesh on that spot becomes red. The word חבורה means tache in old French Similar is, (Jeremiah 13:23) “[Can an Ethiopian change his skin] or the leopard his spots (חברברתיו)”. The Targum renders it (חבורה) by משקופי, an expression denoting “beating”, batture in old French Similarly it translates (Genesis 41:6) שדופות קדים, “blasted with the east”, by שקיפן קדום, “beaten by the east wind”. So, too, the lintel it termed “משקוף” (from the root שקף “to beat upon”), as, e. g., in the expression על המשקוף, because the door beats against it.
רש"י:
"הבא במחתרת": שאמרה תורה יהרג "נידון על שם סופו". דהא לא קטל, ומקטל (ונהרג = מותר להרגו), משום דסופו להרוג את בעל הבית, כשיעמוד נגדו להציל ממונו.
גמרא:
אמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? – חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי (=הגנב) מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שבק לי (ועומד בעל הבית נגדי ואינו מניחני לקחת ממונו) ואי קאי לאפאי – קטילנא ליה (ואם יקום נגדי – אהרגנו), והתורה אמרה: אם בא להרגך השכם להרגו.
רש"י, על הגמרא:
ד"ה מאי טעמא דמחתרת: שאמרה תורה אין לו דמים, כלומר: הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להרגו.
רש"י, על הגמרא:
ד"ה חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו: שרואה שאחר נוטלו ושותק, הילכך יודע הגנב הזה, שבעל הבית עומד על ממונו להצילו, ומימר אמר הגנב: אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי – קטילנא ליה! ואמרה לך תורה: "אין לך דמים" ולימדתך: כאחד שהוא בא להרגך, השכם אתה להורגו.
רש"י, על התורה:
ד"ה אין לו דמים: אין זו רציחה – הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך התורה, אם בא להרגך השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא, שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק. לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו – יהרגנו.
1. כיצד לומדת הגמרא מפסוקנו את הכלל של "הבא להורגך השכם להרגו"?
*
2. הסבר, למה לא לימדה התורה אותנו כלל זה אגב דיני רוצח ולימדה אותנו כלל זה אגב דיני גנב?
3. הסבר את הביטוי בדברי הגמרא "והתורה אמרה" אם להורגך... - היכן אמרה התורה?
**
4. הסבר למה משתמש רש"י בפירושו לגמרא בביטוי "כמי שאין לו דם ונשמה", ואילו בפירושו לתורה אמר "כמת מעיקרו"?
5. מה פירוש "אין אדם מעמיד עצמו על ממונו"?
ב. בביאור הביטוי "אין לו דמים"
"אֵין לוֹ דָּמִים"
If a thief be found breaking in, and be smitten so that he dieth, there shall be no bloodguiltiness for him.
ד"ה אין לו דמים: אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים "דמים" – חיים, אם כן מה הוא (שמואל ב' ט"ז ח') "איש דמים"?
ד"ה אם במחתרת: ובלילה – או להרוג או ליהרג בא. לפיכך אין לו דמים – תשלומי דמים, אלא פטור ההורגו.
אם במחתרת, as well as at night, prepared to either kill or be killed in the pursuit of his quest. This is why there is no demand to account for his blood which has been shed. אין לו דמים, the killer does not even have to make financial restitution to the slain thief’s next of kin.
ד"ה אין לו דמים: אין מכהו נחשב כשופך דמים, שהרי כמו אנוס הוא, שאין אדם יכול להעמיד עצמו על ממונו.
אברבנאל:
ד"ה אין לו דמים: אין לבעל הבית דמים, רצוני לומר, שלא ייענש בהריגתו.
1. במה שונה הראב"ע מן הפירוש של רש"י לפסוקנו שבשאלה א'? מה המריצו שלא ללכת בעקבות פירוש רש"י?
2. מי מן הפירושים הנ"ל הולך בעקבות הראב"ע, ומי בעקבות רש"י?
3. בעקבות מי מן המפרשים הלכו המתרגמים הרמבמ"ן והירש:
דה איזט זיינעט וועגן קיינע בלוט שולד?
ג. דין "זרחה השמש עליו"
"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"
If the sun be risen upon him, there shall be bloodguiltiness for him—he shall make restitution; if he have nothing, then he shall be sold for his theft.
אין זה אלא כמין משל: אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש הזה שהוא שלום בעולם, כך פשוט לך שאינו בא להרוג, אפילו עומד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון מבן, בידוע שרחמי האב על הבן ואינו בא על עסקי נפשות.
אם זרחה השמש עליו IF THE SUN SHONE UPON HIM — This is only a metaphorical expression signifying: if the fact is clear to you that he is peaceably disposed towards you. The simile is: just as the sun brings peace (happiness) to the world so if it is evident to you that he did not come with the intention of killing, even if the owner of the property would resist him (Sanhedrin 72a), as, for instance, when a father breaks in to steal the money of his son, for it is certain that the father cherishes feelings of pity for his child and the matter of taking human life is not in his thoughts at all, — then
...ודרך הפשט ידועה: יאמר שאם חתר בחושך בתים ונמצא במחתרת בלילה – ייהרג, ואם זרחה השמש על הגנב ואדם רואהו ומכירו – לא יהרג, אבל ישלם מה שגנב והוציא משם ביום, וטעם השמש – האור, לעיני הרואים, וכן (שמות ב' י"ב) "לעיני השמש הזאת" – בגלוי. וטעם הדין הזה כאשר הזכרנו, כי זה (=שבא בלילה ומוכן להרוג, ומותר לבעל הבית להורגו) יהרוג את בעל הבית, וזה (=הבא ביום) יברח ממנו.
רלב"ג:
ד"ה אם זרחה השמש עליו דמים לו: ראוי שתדע כי הגנבה תעשה על הרוב בלילה, לפי שאז יבטח הגנב שלא יראוהו אנשים, ולזה אמר איוב (כ"ד י"ד) "ובלילה יהי כגנב" ואמר עוד (שם כ"ד י"ז) "כי יחדו בוקר למו צלמות" רצונו לומר שהרוצחים והגנבים ייראו מאד בהיות הבוקר, עד שהוא אצלם כמו צלמות. ולזה אמרה התורה "אם זרחה עליו השמש", ולפי שלא אמר הכתוב "אם זרחה השמש – דמים לו" מגיד שתהיה הזריחה עליו כאילו תאמר שראהו נכנס לשם, כי אז ירא מעשות שום דבר לחשבו שכבר יודע שעשה זה, כמו שירא הגנב מלגנוב משזרחה השמש, לחשבו שכבר יראוהו האנשים... ואמנם כשזרחה השמש עליו, רצוני לומר, שראוהו שם, הנה אז ישמר מההריגה לחושבו שכבר יודע מי עשה הדבר הזה, ואז לא יותר להרגו... ...וכן אם נתבאר מעניינו ביאור שלם, שאין כוונתו להמית, כמו האב שנכנס בבית הבן, יש לו (לבעל הבית אם הרגו) דמים; ואין הבדל בין שנמצא שם ביום או בלילה, כי התורה לא אמרה "אם זרחה השמש – דמים לו", אבל אמרה "אם זרחה עליו השמש...".
1. מה ההבדל הפרשני שבין שתי התפישות למילים "אם זרחה השמש עליו"?
2. מה ההבדל למעשה (לדינא) בין שתי התפישות?
3. מה מעלתו של הפירוש של רש"י (שהוא פירושם של חז"ל)?
ד. בביאור הביטוי "לא במחתרת מצאתים"
"גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה"
Also in thy skirts is found the blood of the souls of the innocent poor; thou didst not find them breaking in; yet for all these things
השווה את שלושת הפירושים הבאים:
"לא במחתרת מצאתים", שנאמר "אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו דמים". ואת לא מצאת אותם במחתרת, למה הרגת אותם והם נקיים?
אברבנאל:
ומלבד מה שנמצא בך מפשעי העבודה זרה, שהלכת אחרי אלוהים אחרים, עוד נמצא בך שפיכות דמים, ולפי שרשעי אותו הדור היו מתהללים בשפכם דם אחיהם ומביאים דמם על מלבושיהם [על דרך שנאמר ביואב (מלכים א' ב' ה') "וישם דמי מלחמה בשלום בחגורתי אשר במתניו ובנעליו אשר ברגליו"] לכן אמר: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים", שהיה הדם מהם על כנפי בגדיהם לכבוד ולתפארת, ולכן אמר: "לא במחתרת מצאתים", רצונו לומר: לא בסתר – כמו המחתרת – מצאתי אותם הדמים "כי על כל אלה" – על כל כנפי בגדיך שהיית מתהללת במעשיך אלה.
ד"ה נפשות אביונים נקיים: נביאי האמת שנהרגו.
Also in thy skirts is found the blood of the souls of the innocent poor; thou didst not find them breaking in; yet for all these things
שד"ל:
ד"ה לא במחתרת מצאתים: לא באו לחתור בכתלך שתהיה הריגתם מותרת. כלומר: לא ביקשו להרוג לך אלא הוכיחוך בשמי.
שד"ל:
כי על כל אלה: רש"י פירשו: אלא הרגת אותם על כל הדברים האלה שהיו מוכיחים אותך. וזה רחוק. ולי נראה שהוא מקרא קצר, והטעם: כי על כל אלה הנני נשפט אותך ואענישך.
1. מה ההבדל שבין שתי התפישות של פסוקנו בדברי המפרשים האלה?
2. מה ההבדל שביניהם מבחינת דקדוק לשון הפסוק?
3. איזו משתי התפישות נראית בעיניך יותר ומדוע?
4. לאיזה מן הפירושים הנ"ל אפשר להביא סעד מפסוקים אחרים בירמיהו בפרק זה או בפרקים אחרים? (עיין דרך משל פרק ו').
*
5. כיצד מתפרש באברבנאל הפסוק ממלכים, וכיצד אפשר לפרשו שלא בדרך זו?