פרשת תזריע - מצורע תשי"ב - תורת המצורע
א. צרעת ולשון הרע
א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהלים י"ב): "אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו – מי אדון לנו!" ואמר ר' יוסי: כל המספר לשון הרע, נגעים באים עליו... אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (י"ח ב'): "זאת תהיה תורת המצורע"? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע!
היכן מצינו בתורה ובנביאים רמז לסמיכות זו בין צרעת ללשון הרע?
ב. בטעם מצוות המצורע השונות
הערה: לסמליותם של הציפורים, עץ הארז, שני התולעת והאזוב עיין גיליון מצורע תש"ח שאלה ב'.
"וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו... וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ"
And he that is to be cleansed shall wash his clothes, and shave off all his hair, and bathe himself in water, and he shall be clean; and after that he may come into the camp, but shall dwell outside his tent seven days.
והנה ציוה שיכבס הצרוע את בגדיו וגילח את כל שערו, לפי שבגדי המצורע היו מזוהמים מהצרעת וכדי להסיר מהם הטומאה שנדבקה בהם ממנו. והיה גילוח השער, לפי שעם הצרעת יפול השער ויתראה באדם ההפסד, לכן ציוה שיגלחהו כי בא שמה בריאות וחידוש והדברים הראשונים יפלו. ואין ספק שרמז אל המידות והמעשים שהיו בו מושחתים, שבעבורם נענש באותו חולי, ועתה ששב בתשובה וטיהרו השם, היה ראוי שיתקנם מכאן והלאה ויסיר הבגדים הצואים מהמידות והמעשים המגונים מעליו הנרמזים בכיבוס בגדיו וגילוח השער... וציווהו שישב מחוץ לאהלו שבעת ימים, אם כדי שלא ישמש עם אשתו עד התחזקו בגבול הבריאות השלם, אם כדי להודיעו שכל מה שנעשה עד עתה היתה מהטהרה הראשונה, כדי שיוכל להכנס במחנה ישראל, אבל משם ואילך יעשה עוד הנהגה ושמירה אחרת וקרבנות לאלוקים כדי למרק עוונותיו ולהתקרב אל אלוקיו ואז יבוא אל מקדשו; זה הצריכו לישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהיה נקי מכל טומאה ומכל עוון כמתקן עצמו שיכנס לטרקלין.
1. הסבר מהן שתי הדרכים בהסבר הטעם למצוות כיבוס הבגדים וגילוח השער וישיבת שבעת הימים מחוץ לאהלו.
*
2. היכן מצינו בנביאים שימוש סמלי כזה בבגדים ובכיבוס בגדים?
ג. קרבן אשם למצורע
"וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם"
And the priest shall take one of the he-lambs, and offer him for a guilt-offering, and the log of oil, and wave them for a wave-offering before the LORD.
ד"ה והקריב אותו: כבר התבאר שענין האשם הוא על מעל בקודש כמו החטאת על חיוב כרת. וכבר אמרו שהצרעת היא על לשון הרע ועל גסות הרוח ששניהם מעילה בקודש. כי אמנם לשון הרע עיקרו בסתר כמעמיק מה' לסתיר עצה, כאמרם בברכות: העובר עברה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה, ועל המתגאה נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל. אמר הקב"ה זה גונב מלבושי - אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם אחד. וכבר סיפר הכתוב על עזיהו באמרו ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו וגו' והצרעת זרחה במצחו.
והקריב אותו לאשם. It has already been explained in 7,1 as well as in my commentary on Leviticus 1,2 that the guilt offering, אשם in the main applies to inadvertent sins committed involving misuse of sacred matters, or misuse of the sacred domain of the Temple, such as unauthorised persons entering it, or ritually unclean persons entering it, etc. Just as in the case of the sin offering, חטאת, if that sin had been committed deliberately it would have resulted in the karet penalty, and if not atoned for through teshuvah would have resulted in the guilty person’s eternally being cut off from the collective soul of the Jewish people.
Our sages in Erchin 15 and 16 have already stated that the principal sins for which a person is afflicted with the נגע צרעת, are bad-mouthing people and haughtiness, both of which are perceived by the sages as direct trespass against G’d’s Holiness. Even though badmouthing is generally perpetrated in secret not affording the victim a chance to defend himself against the accusation and character assassination, the prophet Isaiah 29,15 views it as the perpetrators saying “who sees us, who takes note of us?” In other words, the prophet considers the “secrecy” as worse than the sin itself, as it suggests that G’d is unable to see it, and therefore represents a gross insult directed at G’d.
Concerning arrogant, haughty behaviour. We read in Psalms 101,5 “He who slanders his friend in secret I will destroy; I cannot endure the haughty and proud man.” G’d is portrayed as if the sinner is “trying to steal part of G’d’s “clothing.” G’d declares that such people cannot co-exist with Him in the same universe. (Sotah 5).
We have evidence in our scriptures (Chronicles II 26, 16-19) that King Uzziah’s arrogance was punished with tzoraat for his haughtiness, as this sin was considered a trespass against G’d Himself.
להבנת דבריו ראה רש"י, פסוק ד':
ד"ה טהורות: פרט לעוף טמא לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין ק"מ ערכין ט"ו) שהוא מעשה פטפוטי דברים לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול.
הרות‎ט CLEAN — This term excludes an unclean bird (of a species that may not be eaten) (cf. Chullin 140a). Because the plagues of leprosy come as a punishment for slander, which is done by chattering, therefore birds are compulsory for his (the leper’s) purification, because these chatter, as it were, continuously with a twittering sound (Arakhin 16b).
להבנת דבריו ראה רש"י, פסוק ד':
ד"ה ועץ ארז: לפי שהנגעים באין על גסות הרוח.
הרות‎ט CLEAN — This term excludes an unclean bird (of a species that may not be eaten) (cf. Chullin 140a). Because the plagues of leprosy come as a punishment for slander, which is done by chattering, therefore birds are compulsory for his (the leper’s) purification, because these chatter, as it were, continuously with a twittering sound (Arakhin 16b).
וכן עיין ויקרא ה', י'-ט"ז, רש"י:
ד"ה כי תמעל מעל: (ת"כ) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי, וכן הוא אומר (דה"א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ, וכה"א בסוטה (במדבר ה) ומעלה בו מעל.
כי תמעל מעל — The term מעל everywhere in Scripture denotes “changing”. Similarly it stales, (I Chronicles 5:25) “And they committed a מעל against the God of their fathers; for they went a whoring after the gods of the people of the land” (i. e. they exchanged Him for their gods). And similarly it states of the faithless wife, (Numbers 5:12) “[If any man’s wife go aside] and commit a מעל in respect to him” (i. e. she changes her relationship to him for one to another man) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Section 11 1; Meilah 18a).
הסבר, מה טעם צריך המצורע להביא קרבן אשם?
ד. "והובא אל הכהן"
"וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן"
This shall be the law of the leper in the day of his cleansing: he shall be brought unto the priest.
ד"ה והובא אל הכהן: כמו חבריו, כי אחר שיסור נגע הצרעת לא ירצה להביא מה שמחוייב.
he will be brought connotes the same here as it does above [13:2; 13:9], since, once the affliction of ṣara‘at has gone away, he might not want to bring the obligatory sacrifice.
("כמו חבריו": כוונתו למה שפירש י"ג פסוק ב' ד"ה והובא).
הכתב והקבלה:
אין לפרש "והובא" הליכת המצורע אל הכהן, ונראה לפרש כמו (דברי הימים כ"א ב') "ויאמר דוד אל יואב ואל שרי העם: לכו ספרו את ישראל מבאר-שבע עד דן והביאו אלי ואדעה מספרם".
1. מה קשה לראב"ע גם בפסוקנו וגם בפרק י"ג פסוק ב'?
2. למה לא הסתפק הראב"ע בפירושו כאן בשתי מילים "כמו חבריו", וכבר ידענו מפירושו לי"ג ב' מה כוונתו - ומה ראה להוסיף כאן עוד "כי אחרי שיסור הנגע..."?
3. מדוע אין לפרש "והובא" – הליכת המצורע אל הכהן? מהי חולשת פירוש זה? מדוע אין הכתב והקבלה מתנגד לראב"ע גם בי"ג ב', ומדוע מתנגד לו רק במקומנו?
4. כיצד מפרש הכתב והקבלה את מקומנו?
*
5. הידועים לך עוד מקומות בתנ"ך של "בא" - "הבא" בשימוש כזה?