פרשת שופטים תש"ו - הלכות שונות
א. למבנה הפרשה
שים לב לקשר שבין הפרשיות:
I - א'-י'; II - י"א-י"ג; III - י"ד; IV - ט"ו-כ"א;
ד"ה ראשונים: שחילקו הארץ ונסמכה פרשה זו כי הסגת גבול מביא לידי ריב ומכות ורציחה. על כן כתיב אחרי זאת "נפש בנפש עין בעין שן בשן", והטוען כי חברו הסיג גבולו יביא עדים.
primogenitors those who parceled out the land. This passage is juxtaposed to the previous one because land encroachment leads to arguments, to blows, and to murder. Accordingly, Scripture says later on, “a life for a life, an eye for an eye, a tooth for a tooth…” [: 21]. Moreover, someone who accuses his fellow of encroaching on his property must bring witnesses, hence the passage one witness will not stand — whether testifying against a murderer, or a batterer, or an encroacher upon property, or anything else. the testimony of two [Hebrew: shney] witnesses Here Scripture employs the short form of the word. Elsewhere, Scripture reads “the testimony of two [Hebrew: shnayim] witnesses” [17: 6].
ד"ה על כן לא יקום עד אחד: בין לרוצח בין למכה בין למסיג בין לכל דבר, רק על פי שני עדים דרך קצרה כי במקום אסר על פי שנים עדים.
Moreover, someone who accuses his fellow of encroaching on his property must bring witnesses, hence the passage one witness will not stand — whether testifying against a murderer, or a batterer, or an encroacher upon property, or anything else. the testimony of two [Hebrew: shney] witnesses Here Scripture employs the short form of the word. Elsewhere, Scripture reads “the testimony of two [Hebrew: shnayim] witnesses” [17: 6].
עקדת יצחק:
לפי שכבר נתן רשות להבדיל עדים מנחלות השבטים לצורך הרוצחים בשוגג כנזכר, ואפשר שילמדו לעשות כהנה לצרכים אחרים – לצורך הכלל או לצורך המלך ושריו ויסיגו בזה חלקי האנשים הפרטיים או השבטים, לזה באה המצווה הכללית: "לא תסיג גבול רעך".
1. מה הקשר שבין הפרשיות לפי שני הפירושים הנ"ל?
**
2. התוכל למצוא קשר אחר (בייחוד בין II ,I ובין III)?
ב. "וכי יהיה איש ..." - שאלות ברש"י
"וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ..."
But if any man hate his neighbour, and lie in wait for him, and rise up against him, and smite him mortally that he die; and he flee into one of these cities;
ד"ה וכי יהיה איש: על ידי שנאתו הוא בא לידי "וארב לו". מכאן אמרו: עבר אדם על מצוה קלה - סופו לעבור על מצוה חמורה. לפי שעבר על "לא תשנא", סופו לבוא לידי שפיכות דמים. לכך נאמר "כי יהיה איש שונא לרעהו" וגו', שהיה לו לכתוב "וכי יקום איש וארב לרעהו והכהו נפש".
וכי יהיה איש שנא לרעהו BUT IF A MAN HATE HIS FELLOW [AND LIE IN WAIT FOR HIM] — It is through his hatred that he comes to such a point as to “lie in wait for him”. From here they (the Rabbis) derived their statement: If a man transgresses a light command he will in the end transgress a weighty command; — because he transgressed the command (Leviticus 19:17) “Thou shalt not hate thy brother in thine heart”, he will in the end come to such a point as to shed blood. It is for this reason that it is stated here, apparently redundantly, “but if a man hate his fellow [and lie in wait for him]”, for it ought to have written only: “But if a man rise up and lie in wait for his fellow and smite him mortally” (Sifrei Devarim 186:2).
1. מה קשה לו?
2. היכן מצינו רעיון זה ברש"י במקום אחר?
*
3. כיצד אפשר לתרץ קושי זה בדרך הפשט?
ג. "לא תחוס עינך עליו"
"לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו"
Thine eye shall not pity him, but thou shalt put away the blood of the innocent from Israel, that it may go well with thee.
ד"ה לא תחוס עינך עליו: שלא תאמר: הראשון כבר נהרג, למה אנו הורגין את זה, ונמצאו שנים הרוגין? לשון רש"י מספרי (שופטים קפ"ז). והטעם, שלא תאמר: כאשר נחוס על דם ההרוג טוב שנחוס על דם החי. והנכון, כי הכתוב יצוה בחייבי המיתות "ובערת הרע מקרבך", והיא מצוות עשה, אבל במרובי התקלות יזהיר עוד במצוות לא תעשה שלא יינצלו מידינו, לא מפני מוראם, ולא שניתן להם רחמים. וכך הזכיר במסית (לעיל י"ג ט'). ואמר "מכשפה לא תחיה" (שמות כ"ב י"ז), מפני היותה רבת המהומה המוכרת רבים בכשפיה. "וקצותה את כפה לא תחוס עינך" (להלן כ"ה י"ב), מפני כי הפתאים יהללו אותה בהיותה עוזרת לבעלה, או מפני שהבושת מצוי, ואין בו חסרון כיס. וכן בעדים זוממין ציווה (להלן פסוק כ"א) שלא ירחמו עליהם, בעבור שלא נעשה בעדותם דבר, או מפני שתקלתם מרובה. וטעם "וטוב לך" - כי ביעור הדם הנקי מצווה וטובה גדולה לך להציל ממוות נפשך, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים.
ד"ה והסיר ה' ממך: ... והזכיר תחילה במשפטים לכלות ולהכרית עובדי עבודה זרה, ולכך אמר "ואכלת את כל העמים" - שתכריתם, כענין שנאמר "כי לחמנו הם" (במדבר י"ד ט'), "כי אכל את יעקב" (תהלים ע"ט ז') "ואכלוהו ויכלוהו" (ירמיה י' כ"ה), וכן רבים. ואמר "לא תחוס עינך עליהם" - כאשר הזכרתי (בפסוק י"ב) כי ברחמנות השופטים (ס"א הטפשים) יאבד כל משפט.
ד"ה מכשפה לא תחיה: אמר למעלה בכל חייבי מיתות מות יומת (לעיל י"ד ט"ז, כ"א י"ב), והטעם שהוא חייב מיתה, ומצות עשה עלינו להמית אותו ממה שנאמר "ובערת הרע מקרבך" (דברים י"ז ז'), או מזה בעצמו שיצווה יומת, אבל בכאן לא אמר "מכשפה מות תמות", כי החמיר בה להזהיר אותנו בלאו שלא נחיה אותה. והטעם, מפני שהיא טמאת השם, רבת המהומה, והשוטים נפתים אחריה, החמיר בה בלאו, וכן בכל מרובי התקלה, כגון שאמר במסית "ולא תחמול ולא תכסה עליו" (שם י"ג ט'), ואמר ברוצח "ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות" (במדבר ל"ה ל"א).
1. מה קשה לרמב"ן במקומנו (וגם בשני המקומות האחרים הנ"ל)?
2. באר את סוף דבריו כאן "כי הרחמנות על הרוצחים...".
ד. "ובערת דם הנקי מישראל"
"וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל"
Thine eye shall not pity him, but thou shalt put away the blood of the innocent from Israel, that it may go well with thee.
ותפלי אשדי (=שופך) דם זכַּי מישראל.
כל זמן שלא נעשה דין ברוצח' אז דם הנשפך מההרוג כאילו מגולה על פני האדמה, כי לא תקבלנו ולא תכסה עליו לעיני כל עובר, כדי לתבוע את עלבון הנרצח – וכאשר נידון הרוצח, אז תתרצה האדמה לכסות דם ההרוג ויכופר לארץ כדם שופכו, ובזה נבער ונשבית את הדם הנקי שלא יתראה עוד.
ביאור:
דם הנקי: כעניין פסוק י' "והיה עליך דמים", שפירושו תביעת או חוב דמים, אף כאן פירושו חובת דם של נקי הנהרג.
1. מה בין שלושתם בפירוש הביטוי הנ"ל?
**
2. מה הנימוק הלשוני שגרם לביאור לפרש כמו שפירש?
ה. "לא תסיג גבול רעך ..."
"לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל..."
Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark, which they of old time have set, in thine inheritance which thou shalt inherit, in the land that the LORD thy God giveth thee to possess it.
ד"ה לא תסיג: לשון "נסוגו אחור" (ישעיה מ"ב י"ז), שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חבירו למען הרחיב את שלו. והלא כבר נאמר (ויקרא י"ט י"ג) "לא תגזול", מה תלמוד לומר "לא תסיג"? - לימד על העוקר תחום חבירו, שעובר בשני לאוין. יכול אף בחוצה לארץ, תלמוד לומר "בנחלתך אשר תנחל" וגו', בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום "לא תגזול".
לא תסיג גבול THOU SHALT NOT REMOVE [THY FELLOW-MAN’S] LANDMARK — תסיג is of the same meaning as (Isaiah 42:17) “they are turned back (נסגו אחור)”. The meaning is, that one moves the mark that shows the division of the land (i.e. the division between two adjoining fields) backwards into the field of his neighbour in order thereby to enlarge his own. — But does it not already state. (Leviticus 19:13) “Thou shalt not rob”, why, then, is it also commanded “Thou shalt not remove the landmark”? It teaches that one who obliterates his neighbour’s border line transgresses two negative commands (לא תגזול and לא תסיג). One might think that this is the case also if one does so outside the Land of Israel! Scripture, however, states, “in thine inheritance which thou shalt inherit [in the land]”;— thus in the Land of Israel one who does this transgresses two negative commands, whilst outside the Land he transgresses only the command of לא תגזול (Sifrei Devarim 188:1-2).
ד"ה לא תסיג: אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחילקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ועל כן אמר "אשר גבלו ראשונים" - הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, ולכך הזכיר "בנחלתך אשר תנחל" וגו' - וטעם המצוה הזאת, שלא יחשוב אדם לומר: אין חלקי אשר נתנו לי שווה כמו חלק חברי, כי טעו החולקים, או שיוציא בלבו לעז על הגורלות, ולא יהיה זה בעיניו גזל כלל, על כן ציווה בכאן שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא, ולא ישנה הגבולין כלל, לא בסתר ולא בגלוי. וזו מצוה מבוארת ממה שציווה (במדבר כ"ו נ"ו) "על פי הגורל תיחלק נחלתו בין רב למעט", ואמר (שם ל"ד י"ז) "אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם" וגו'. ועל דעת רבותינו (ספרי שופטים קפח) שהוא אזהרה לעוקר תחומו של חבירו בארץ, שעובר בשני לאוין, יהיה טעם "אשר גבלו ראשונים" שלא ישנה התחום הישן בסתר, ויאמר: בכאן היה מעולם, והזהיר הכתוב בהווה, כי התחום החדש ניכר וידוע הוא, ואין אדם משנה אותו. וגם רבותינו עצמם הזכירו (שם): מנין לעוקר תחומין של שבטים שעובר בלא תעשה? - תלמוד לומר "לא תסיג גבול רעך", והוא באמת פשוטו של מקרא.
ספר החינוך:
שורש המצוה (=טעם המצוה) מעניין גזל ידוע הוא, שהשכל מעיד עליו ותועלת הכל היא.
ועיין רמב"ם, הלכות גנבה ז' הלכה י"א:
המסיג גבול רעהו והכניס מתחום חברו בתוך תחומו אפילו מלוא אצבע, אם בחזקה עשה - הרי זה גזלן; ואם הסיג בסתר - הרי זה גנב; ואם בארץ ישראל הסיג הגבול - הרי זה עובר בשני לאווין, בלאו גניבה או בלאו גזילה ובלאו "לא תסיג" – ואין חייב בלאו זה אלא בארץ שנאמר "בנחלתך אשר תנחל".
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו?
2. מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?
3. . במה שונה הרמב"ן בבארו את טעם המצוה מן הפירוש הרגיל, כגון מטעמו של ספר החינוך?
*
4. מה בין רמב"ן לחז"ל (דברי חז"ל מובאים בסוף דבריו) בפירוש המילים "אשר גבלו ראשונים"?
**
5. הסבר את מובנו של "דיברה תורה בהווה" ביחס לפסוקנו?
ו. "...על פי שני עדים..."
"לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ... עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה..."
One witness shall not rise up against a man for any iniquity, or for any sin, in any sin that he sinneth; at the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter be establishment
ד"ה על פי שני עדים: ולא שיכתבו עדותם באגרת וישלחו לבית דין, ולא שיעמוד תורגמן בין העדים ובין הדיינים.
על פי שני עדים [AT THE MOUTH OF TWO WITNESSES ... SHALL THE MATTER BE ESTABLISHED] — at their mouth, but not that they may write their evidence down in a letter and send it to the court, nor that an interpreter stand between the witnesses and the judges (Sifrei Devarim 188:10).
המצווה הזאת כבר נאמרה למעלה (י"ז ו'), למה באה אם כן כאן לזכרה שנית?
ענה לשאלתו!
**
2. לבוש האורה, מקשה על דברי רש"י:
ד"ה על פי: למה לא פירשוֹ למעלה בתחילת הפרשה י"ז ו' על פי שנים עדים.
ענה לשאלתו!