הערה: לפסוק ט"ז שבפרקנו עיין גיליון וילך תש"י שהיה כולו מוקדש לפסוק הזה בלבד.
| א. "השירה הזאת" |
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת..."
Now therefore write ye this song for you, and teach thou it the children of Israel; put it in their mouths, that this song may be a witness for Me against the children of Israel.
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת"
So Moses wrote this song the same day, and taught it the children of Israel.
אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר (תהלים מ"ב) "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי", ומה טעם "יומם יצוה ה' חסדו"? משום "ובלילה שירה עמי".
With regard to the aforementioned verse, Reish Lakish said: Whoever occupies himself with Torah at night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him by day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness,” and what is the reason that “by day, the Lord will command His kindness”? Because “and in the night His song,” i.e., the song of Torah, “is with me.” And some say that Reish Lakish said: Whoever occupies himself with Torah in this world, which is comparable to night, the Holy One, Blessed be He, extends a thread of kindness over him in the World-to-Come, which is comparable to day, as it is stated: “By day, the Lord will command His kindness, and in the night His song is with me.”
ד"ה השירה הזאת: (לקמן ל"ב, א') האזינו השמים עד (ל"ב, מ"ג) וכפר אדמתו עמו.
את השירה הזאת [NOW THEREFORE WRITE YE] THIS SONG — i.e. the text “Give ear, O ye heavens”, till “and make expiation for his ground, and his people” (Deuteronomy 32:1—43).
ד"ה וטעם השירה הזאת: השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו. ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה.
רמב"ם, הלכות תפלין מזוזה וספר תורה פרק ז' הלכה א':
מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה עצמו שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", כלומר: כתבו לכם התורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות.
מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה עצמו שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", כלומר: כתבו לכם התורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות.
רלב"ג:
כבר נתבאר אחרי זה שהשירה היא דברי התורה בכללה עד תומה, שנאמר (פסוק כ"ב) "ויכתב משה את השירה הזאת" ואחרי כן (פסוק כ"ד) "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר..." ואחר גם כן (פסוק ל') "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם", וזה כולו ממה שיורה בלי ספק שהכוונה במה שאמר "כתוב לכם את השירה הזאת" היא כוללת כל דברי התורה והשירה עמהם. כי רחוק הוא שתדקדק התורה בלמוד השירה הזאת לכל ישראל ובכתיבתה יותר מדקדוקה בזה בשאר הדברים ההכרחיים אשר בתורה...
כבר נתבאר אחרי זה שהשירה היא דברי התורה בכללה עד תומה, שנאמר (פסוק כ"ב) "ויכתב משה את השירה הזאת" ואחרי כן (פסוק כ"ד) "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר..." ואחר גם כן (פסוק ל') "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם", וזה כולו ממה שיורה בלי ספק שהכוונה במה שאמר "כתוב לכם את השירה הזאת" היא כוללת כל דברי התורה והשירה עמהם. כי רחוק הוא שתדקדק התורה בלמוד השירה הזאת לכל ישראל ובכתיבתה יותר מדקדוקה בזה בשאר הדברים ההכרחיים אשר בתורה...
העמק דבר, (בהקדמתו לבראשית סעיף ג'):
בנדרים דף ל"ח העלו בפירוש המקרא "כתבו לכם את השירה" שהוא כל התורה... והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא על כרחך יש בה טבע וסגולת השירה. כידוע לכל מבין דמשונה מליצת השירה מספור פרוזי... דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בסיפור פרוזי וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כוון לזה הסיפור וזה החרוז כוון לזה הסיפור... ולא מקרי דרוש אלא כך הוא טבע השיר, אפילו של הדיוט. ומושכל עוד, דמי שיודע בטוב ענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו, מתוק לו אור לשון השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין, ומזה עלול הוא להשערות בדויות, שלא להן כוון המשורר. כך הוא טבע התורה, שאין הסיפור שבה מבואר יפה, אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון, ולא נקרא דרוש, אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד, שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוון לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל.
בנדרים דף ל"ח העלו בפירוש המקרא "כתבו לכם את השירה" שהוא כל התורה... והרי לא נכתבה בלשון של שירה? אלא על כרחך יש בה טבע וסגולת השירה. כידוע לכל מבין דמשונה מליצת השירה מספור פרוזי... דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בסיפור פרוזי וצריך לעשות הערות מן הצד, דזה החרוז כוון לזה הסיפור וזה החרוז כוון לזה הסיפור... ולא מקרי דרוש אלא כך הוא טבע השיר, אפילו של הדיוט. ומושכל עוד, דמי שיודע בטוב ענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו, מתוק לו אור לשון השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין, ומזה עלול הוא להשערות בדויות, שלא להן כוון המשורר. כך הוא טבע התורה, שאין הסיפור שבה מבואר יפה, אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון, ולא נקרא דרוש, אלא כך הוא פשט המקרא. ומושכל עוד, שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה' אם לא שמכוון לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל.
1. מהן הדעות השונות בהסבר המילה "שירה" כאן? סדר את כל הנ"ל לקבוצות.
2. מהי הראיה שמביא רלב"ג לדעתו מפסוקי פרשתנו? הבא עוד ראיה לדעתו מפסוקי פרשתנו!
3. מהי הסיבה שבגללה נקראת התורה "שירה" לדעת בעל העמק דבר?
4. מהן המסקנות לדרכי לימוד התורה שיש להוציא מדבריו?
**
5. הבא דוגמאות (אולי מתוך עשר שנות גיליונותינו) שיש "לעשות הערות ופירושים לדקדוקי לשון התורה, ולא נקרא דרוש, אלא כך או פשט המקרא".