פרשת שופטים תשי"א - גדרי "לא תסור"
א. לא תסור (1)
"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
According to the law which they shall teach thee, and according to the judgment which they shall tell thee, thou shalt do; thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left.
ד"ה ימין ושמאל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.
ימין ושמאל [THOU SHALT NOT DEPART FROM THE WORD WHICH THEY SHALL TELL THEE] TO THE RIGHT NOR TO THE LEFT, even if he (the judge) tells you about what appears to you to be right that it is left, or about what appears to you to be left that it is right, you have to obey him; how much the more is this so if actually he tells you about what is evidently right that it is right and about what is left that it is left (cf. Sifrei Devarim 154:5).
ד"ה ימין ושמאל: אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. ועניינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר: איך אוכל החֵלֶב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצוה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כ"ה א'). והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה ניתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקיבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנ"ד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין - שמע להם.
Right or left: "Even if he tells you about the right that it is left or about the left that it is right" - [that is] the language of Rashi. And its matter is that even if you think in your heart that they are erring, and the thing is simple in your eyes - [just] like you know [the difference] between your right and your left - do like they command. And do not say, "How can I eat this completely forbidden fat" or "How can I kill this innocent man," but rather say, "So did the Master who commands command me to do with the commandments, that I should do His commandments, according to all that those that stand in front of Him - 'in the place that He shall choose' - instruct me; and He gave me the Torah upon the understanding of their minds, even if they err." And this is like the matter of Rabbi Yehoshua with Rabban Gamliel about Yom Kippur that fell out according to the calculation [of Rabbi Yehoshua] (Rosh Hashanah 25a). And the need for this commandment is very great, since the Torah is given to us in writing, and it is known that the opinions are not [all] the same concerning all of its implications. And [otherwise] the disagreements would grow and the Torah would become several Torahs. And the verse set forth that we should listen to the High Court that stands in front of God 'in the place that He shall choose,' about all that they tell us concerning the understanding of the Torah - whether they received its understanding, one witness from the mouth of another, and Moshe from the mouth of the Omnipotent; or they say thus according to the meaning of the Scripture. Or its intention is that in accordance with their opinion does He give them (other [variants of the text]: us) the Torah: even if it is in your eyes like the replacing of the right with the left; and all the more so, when they say about the right that is right - that you must think that the spirit of God is upon the servants of His Temple, 'and He will not leave His pious ones, they will always be protected' from erring and from stumbling. And the language of Sifrei on Shoftim 154 is "Even if they show to your eyes about the right that is the left and the left that it is the right, listen to them."
לשם הבנת דברי הרמב"ן על בוריים חלק את דבריו לפסקאות.
ענין ר' יהושע עם רבן גמליאל ביום הכפורים המוזכר בדברי הרמב"ן כוונתו לראש השנה פרק ב' משנה ח'-ט':
מעשה שבאו שנים (שני עדים) ואמרו: ראינוהו (הירח) שחרית במזרח וערבית במערב. אמר ר' יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל. ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל. אמר ר' דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן. היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה?! אמר לו ר' יהושע: רואה אני את דבריך. שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך, שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו ר' עקיבא (לר' יהושע) מיצר. (ברטנורה: שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים.) אמר לו ר' עקיבא: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל – עשוי. שנאמר (ויקרא כ"ג): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" – בין בזמנם, בין שלא בזמנם – אין לי מועדות אלא אלו. בא לו (ר' יהושע) אצל ר' דוסא בן הרכינס; אמר לו (ר' דוסא) אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכים אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה עד עכשו, שנאמר (שמות כ"ד) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהו", ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו, הלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו (רבן גמליאל): בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי - בחכמה, ותלמידי – שקיבלת דברי.
1. הסבר את הביטויים הבאים בדברי הרמב"ן: א. "ועל משמעות דעתם נתן לי התורה." ב. "לא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים." ג. "לפי משמעות המקרא או כוונתם."
**
2. מה ראה הרמב"ן צורך לפרש את דברי רש"י?
3. מה רוצה הרמב"ן ללמדנו בהבאת המשנה של ראש השנה?
4. מה טעם המצוה הזו לדעת הרמב"ן?
ב. לא תסור (2)
למצוה זו מקשה אברבנאל:
למה נקבל מבית דין הגדול אף על פי שיאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, כי הנה זה יצדק לדעת האומר, שאין טעם למצוות אלא שהן כולם מפני הרצון האלוקי. ולכן בהיות שהוא יתברך רצה שנמשך אחרי חכמי הדור הנה כבר עשינו רצונו ואין בזה היזק כלל. אבל לדעת האומר, שכל מה שמנעתנו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע – אף על פי שלא נודע סיבתו – כמו שהוא האמת בעצמו, הנה כשיסכימו חכמי הדור בדבר שהוא טמא שהוא טהור, האם נאמר, שלא תזיק לנפשותינו אכילתן ושלא יפעל כפי טבעו בעבור מה שהסכימו החכמים?! (ואין זה אלא כמו שיסכימו הרופאים על סם אחד שיהיה שוה בהיותר חם במעלה הרביעית, שאין ספק שלא תמשך פעולתו בגופנו, כפי הסכמת הרופאים). כן הדבר שאסרה התורה, לא יוסר היזקו, אם יסכימו חכמי הדור שהוא מועיל – בהיות היפך האמת? והאריך בשאלה זו הר"ן (רבינו נסים) בדרוש האחד עשר משנים עשר דרושיו על התורה, והנה קטע מתוך דבריו: ואני סובר שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כשיאכילו דבר האסור ויאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכנעה למצוות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו (שמואל א' ט"ו) "הנה שמוע מזבח טוב". והתיקון ההוא יסיר הרע אשר הוא מעותד להתיילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר הזה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק, כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו – אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצוות הסנהדרין, גם כי יכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתיילד מצד אכילת הדבר האסור. ולכן ציוותה התורה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל."
1. הסבר את קושיית אברבנאל!
2. לפי איזו השקפה המוזכרת בדברי אברבנאל אין קושיתו קושיה, ומדוע?
*
3. האם סובר הר"ן כדעת האומרים, "שאין טעם למצוות אלא שהן כולן מפני הרצון האלוקי", או כדעת האומרים, "שכל מה שמנעתהו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע, אף על פי שלא נדע סיבתו"? (לשאלה זו – ראה דברי רמב"ם במורה נבוכים ג' מ"ח, שהובאו בגיליון כי תצא תש"ג שאלה ה').
*
4. מהו תירוצו של הר"ן לקושיה המובאת לעיל בשם אברבנאל?
**
5. האם טעם מצוות "לא תסור" לדעת הר"ן הוא כטעם המצוה לדעת הרמב"ן בדבריו (שאלה א'), או מצא הר"ן טעם אחר למצוה זו?