שים לב: לסתירה שבין פסוקינו לבין דברים ב' כ"ד, עיין גיליון דברים תש"י, ג' ושלוש הדרכים שניתנו שם ליישוב הסתירה הזו.
| א. שאלות כלליות |
מקשה אברבנאל:
אם הייתה ארץ כנען אשר נתן ה' לישראל מן הירדן והלאה (כוונתו: מערבה) ולא ניתן להם ארץ אדום ולא ארץ עמון ומואב, למה זה נתן ה' בידם ארץ סיחון ועוג וערי האמורי שהיו מעבר הירדן, כיון שלא הייתה ארצם ממתנת ה' לאברהם? ואם נתנה ה' לירושה, למה זה היה שולח משה לשאול לשלום אל סיחון – ו"אין שלום אמר ה' לרשעים".
אם הייתה ארץ כנען אשר נתן ה' לישראל מן הירדן והלאה (כוונתו: מערבה) ולא ניתן להם ארץ אדום ולא ארץ עמון ומואב, למה זה נתן ה' בידם ארץ סיחון ועוג וערי האמורי שהיו מעבר הירדן, כיון שלא הייתה ארצם ממתנת ה' לאברהם? ואם נתנה ה' לירושה, למה זה היה שולח משה לשאול לשלום אל סיחון – ו"אין שלום אמר ה' לרשעים".
ענה לשאלתו זו בעזרת דברי הרמב"ן, פסוק כ"ד:
ד"ה וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו', אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום פתחו להם בשלום, לשון רש"י. ועוד אבאר בע"ה במקומו (דברים כ' י') כי בכל האומות נצטוו לפתוח להם לשלום, חוץ מעמון ומואב. אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כיבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא ביקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבוא רצ"ט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך...
ד"ה וישלח ישראל מלאכים אל סיחון וגו', אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום פתחו להם בשלום, לשון רש"י. ועוד אבאר בע"ה במקומו (דברים כ' י') כי בכל האומות נצטוו לפתוח להם לשלום, חוץ מעמון ומואב. אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כיבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא ביקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבוא רצ"ט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך...
שים לב: דברי הרמב"ן "ועוד אבאר בע"ה במקומו" מכוונים לדבריו בדברים פרק כ' י':
ד"ה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו' - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק ט"ו), כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד, לשון רש"י. כתב הרב זה מספרי (שופטים קצ"ט) ששנו שם כלשון הזה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. והכוונה לרבותינו בכתוב הזה, אינה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות, אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא, שחייבים לקרוא לשלום אפילו לשבעה עממים, שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי, ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה שבפרשה, כי החרם תחרימם (פסוק י"ז) ולא תחיה כל נשמה (פסוק ט"ז). אבל הפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה, שציוה הכתוב ברחוקות להכות את כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים, ובערי העמים האלה ציוה להחרים גם הנשים והטף..
ד"ה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו' - במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק ט"ו), כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד, לשון רש"י. כתב הרב זה מספרי (שופטים קצ"ט) ששנו שם כלשון הזה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. והכוונה לרבותינו בכתוב הזה, אינה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות, אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא, שחייבים לקרוא לשלום אפילו לשבעה עממים, שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי, ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה שבפרשה, כי החרם תחרימם (פסוק י"ז) ולא תחיה כל נשמה (פסוק ט"ז). אבל הפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה, שציוה הכתוב ברחוקות להכות את כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים, ובערי העמים האלה ציוה להחרים גם הנשים והטף..
*
" כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן..."
*
For Cheshbon was then a city of Sichon. At the time that Yisroel fought him, Cheshbon was a city of Sichon, King of the Emorites, i.e., the king’s capital city. Because: He had waged war against the first king of Moav — that is, the first king who ruled in Moav, or alternatively, the previous king of Moav, who ruled before Balak, the King of Moav at that time. And took all his land from his hand, as far as Arnon. Cheshbon was at the beginning of Moav’s territory, and was conquered by Sichon. Therefore, it was considered the land of the Emorites. Only the lands of Amon and Moav that were held in their possession at the time of the commandment were prohibited to the Bnei Yisroel. The verse cites proof that Cheshbon was the city of Sichon, for the parable tellers say: “Come to Cheshbon, etc.” When Sichon, King of Moav, waged war, he first conquered Cheshbon and the city was destroyed. Afterwards, he rebuilt it as his capital city. And that is the explanation of (v. 34): “Who lives in Cheshbon”.
הסבר, מה ראה הכתוב לספר תולדותיה של העיר חשבון והמלחמות שנלחמו עליה האומות לפני בוא ישראל ואת משל המושלים העוסק אף הוא בתולדות העיר חשבון?
ענה לשאלה זו בעזרת שופטים י"א, י"ב-כ"ד.
יש בפרקנו כפל ברור:
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי"
And Israel took all these cities; and Israel dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon, and in all the towns thereof.
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי"
Thus Israel dwelt in the land of the Amorites.
הסבר את סיבת כפל זה!
| ב. "אעברה בארצך" |
"אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ"
’Let me pass through thy land; we will not turn aside into field, or into vineyard; we will not drink of the water of the wells; we will go by the king’s highway, until we have passed thy border.’
השמות הכוללים המורים על קיבוץ יחידים רבים, כ"עם", "צאן", פעמים מצאנום קשורים עם פועל בלשון יחיד ופעמים עם פועל בלשון רבים; הלא תראה (דברים ד' כ"ט) "ובקשתם משם את ה' אלוהיך כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", פתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד והדיבור מוסב על העם. והנראה בזה, כי המדבר אל הרבים או על הרבים, יוכל לדבר בהם באחת משתי בחינות: בלשון רבים: "ובקשתם משם" - איש איש מכם ישוב בתשובה לבדו. ואם שידבר בבחינת היותם כגוף אחד הכולל חלקים הרבה, ואז יבוא הפועל בלשון יחיד, כי עם הכלל כולו ידבר, ככתוב "מאת ה' אלוהיך", כי הוא אלוהי ישראל בכלל והוא יגאלם, אם ישובו אליו רובם, וזה טעם "ומצאת", כי ימצא לכלל האומר ויגאלנה...
הסבר לפי הסבר זה את ההבדל בין לשון השליחות לאדום לבין לשון השליחות לסיחון מלך האמורי.
| לאדום | לסיחון מלך האמורי |
| פרק כ' פסוק י"ז "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ" | פרק כ"א פסוק כ"ב "אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ" |
| ג. "המושלים" |
"עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים"
Wherefore they that speak in parables say: Come ye to Heshbon! Let the city of Sihon be built and established!
ד"ה יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כ"ג ז') וישא משלו.
יאמרו המשלים THEY THAT SPEAK IN PARABLES SAY — One of these was Balaam of whom it is said, (Numbers 23:7), "And he took up his parable”.
ד"ה כי חשבון עיר סיחון מלך האמרי היא: כלומר עתה כאשר נלחמו בו ישראל עירו של סיחון מלך האמורי היתה, כלומר עיר מושב המלך. כי הוא נלחם במלך מואב הראשון אשר מלך עליהם לפני מלוך מלך, או "הראשון" קודם לבלק שהוא מלך למואב בעת ההיא, ויקח סיחון את כל ארצו מידו ועד ארנון. וחשבון בתחלת גבול הכיבוש, על כן תחשב לאמורי, ולא הוזהרו ישראל על ארץ מואב ובני עמון רק על הארץ אשר היא בידם בעת הצוואה. והביא הכתוב ראיה כי חשבון עיר סיחון היא, כי המושלים יאמרו באו חשבון וגו'. כי בעת שנלחם סיחון במלך מואב, לכד תחילה עיר חשבון ונחרבה העיר, ואחרי כן בנה אותה לבית מלכות, וזה טעם "אשר יושב בחשבון" (פסוק ל"ד), וכן נאמר בספר יהושע (י"ג י') "סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון". והיו המושלים אומרים לאמורי, באו חשבון ותשבו בה, תבנה ותכונן אחרי חורבנה, עיר סיחון אשר המלך עליה. ואחר שישב סיחון בחשבון, אסף שם את חילו וילכוד מגבול מואב עד ארנון וארנון בכלל. על כן אמרו המושלים, כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון - אשר יושב בה, ואכלה ער מואב בעלי הבמות אשר לארנון, שלכד סיחון ממואב עד ארנון וכל במות הארץ ובעלי הבמות, כענין ובמות עולם למורשה (יחזקאל ל"ו ב'). ולקח עוד מבני עמון מארנון עד היבוק, כמו שנאמר ביהושע (י"ג כ"ד כ"ה) ויתן משה למטה גד וגו' יעזר וכל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון עד ערוער, והיא הארץ אשר היה מלך בני עמון תובע ליפתח, כמו שאמר (שופטים י"א י"ג) כי לקח ישראל את ארצי מארנון ועד היבק (ומן המדבר) ועד הירדן.
For Cheshbon was then a city of Sichon. At the time that Yisroel fought him, Cheshbon was a city of Sichon, King of the Emorites, i.e., the king’s capital city. Because: He had waged war against the first king of Moav — that is, the first king who ruled in Moav, or alternatively, the previous king of Moav, who ruled before Balak, the King of Moav at that time. And took all his land from his hand, as far as Arnon. Cheshbon was at the beginning of Moav’s territory, and was conquered by Sichon. Therefore, it was considered the land of the Emorites. Only the lands of Amon and Moav that were held in their possession at the time of the commandment were prohibited to the Bnei Yisroel. The verse cites proof that Cheshbon was the city of Sichon, for the parable tellers say: “Come to Cheshbon, etc.” When Sichon, King of Moav, waged war, he first conquered Cheshbon and the city was destroyed. Afterwards, he rebuilt it as his capital city. And that is the explanation of (v. 34): “Who lives in Cheshbon”.
ד"ה וטעם באו חשבון: לאמורים יאמרו.
1. מי הם המושלים לפי דברי הנ"ל?
מה המריץ את רש"י לפרש בדרך זו?
להבנת דרך רש"י בהבאת מדרשים מסוג זה עיין:
ד"ה ויפגע במקום: לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כ"ב ד') וירא את המקום מרחוק.
ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE — Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (Genesis 22:4) “And he saw the place (המקום) afar off”.
ד"ה וירץ הנער: יש אומרים גרשום בן משה היה.
וירץ הנער THERE RAN THE LAD — There are some who say that it was Gershom, the son of Moses (Midrash Tanchuma, Beha'alotcha 12).
ד"ה על החמר: חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט' ט') עני ורוכב על חמור.
על החמור UPON “THE” ASS — the ass designated for this purpose: this was the ass which Abraham had saddled for the purpose of travelling to bind Isaac on Mount Moriah, and this, too, is the ass upon which King Messiah will once show himself in public, as it is said, (Zechariah 9:9) “[Behold, thy king cometh unto thee, …] lowly and riding upon an ass” (Pirkei DeRabbi Eliezer 31).
ועיין גיליון וירא תש"ח ד3!
3. מהו האופי שמשוה מדרש זה (המובא ברש"י) לבלעם?