פרשת קרח תשכ"ו - "אל תפן אל מנחתם"
א. "אל תפן אל מנחתם" (1)
"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי"
אל תפן אל מנחתם TURN NOT THOU TO THEIR OBLATION — According to its plain sense the meaning is: “In respect to the frankincense which they will offer before Thee tomorrow, I beg of Thee do not turn (pay regard) to them”. The Midrashic explanation is: He said, “I know that they have a portion in the continual offerings of the community; let not even this their portion be accepted favourably before Thee — let the fire leave it alone and not consume it” (Midrash Tanchuma, Korach 7).
ד"ה אל תפן אל מנחתם: לפי פשוטו הקטורת שהם מקריבים לפניך מחר, אל תפן אליה, ומדרשו: יודע אני, שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו.
אל תפן אל מנחתם TURN NOT THOU TO THEIR OBLATION — According to its plain sense the meaning is: “In respect to the frankincense which they will offer before Thee tomorrow, I beg of Thee do not turn (pay regard) to them”. The Midrashic explanation is: He said, “I know that they have a portion in the continual offerings of the community; let not even this their portion be accepted favourably before Thee — let the fire leave it alone and not consume it” (Midrash Tanchuma, Korach 7).
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ד"ה אל תפן אל מנחתם: ואינו נכון בעיני שיהיה על הקטרת, לפי שעל דתן ואבירם הוא אומר כן, שחרה לו על דבריהם, והם לא היו בתוך העדה הנועדים להקטיר קטורת. אבל פשוטו, כי בעבור שהיו אלה רוצים בכהונה להקריב קרבן, אמר משה: "אל תפן אל מנחתם" – אל תפן אל קרבן שיקריבו לפניך ואל תפילה שיתפללו לך, כי כל הקרבנות, גם התפילה, יקראו "מנחה" בכתוב, וגם אמר אונקלוס "קרובנהון" – איזה קרבן שיקריבו אליך.
Not a donkey did I sequester from any one of them. Moshe was saying to in response to Dasan and Aviram: What power did I exercise over any one of them? I never took even one donkey for my needs, the way kings and ministers do. This is indeed the prerogative of kings, as in: “And your donkeys he will take, and put them to his work” (Shmuel I 8:16). This follows Targum Onkelos: Did I sequester (שחרית) — forced labor of the king is called שחוור. Moshe first mentioned that even a small item, such as a donkey, he never took as the king’s right, and then he continued: Nor have I done ill to any one of them — to harness him to my carriage or to subjugate him to my work, as a king will do; nor did I distort the judgment of any of them or shame him. The language “הרעותי — done ill” connotes all such examples.
ד"ה אל תפן אל מנחתם: אל תפן אל שום מין קרבן שיקריבו לכפר עליהם, על הפך (שמואל א' כ"ו י"ט) "ירח מנחה", וזה כי איני מוחל על עלבוני ואין למחול להם בלעדי זה, כאמרם (מסכת יומא) "עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו". וכן ירמיהו אמר ((פרק י"ח) "אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניו אל תמחי כי כרו שוחה ללכדני זכור עמדי לפניך לדבר עליהם טובה".
אל תפן אל מנחתם, do not accept any kind of offering these people would You in order to atone for themselves. Moses chose the מנחה type offering as the example as this is usually the most welcome kind of offering to G’d, and we know that he referred to such gift offerings as being ריח ניחוח pleasant fragrance. He explains that the reason such offerings should not be accepted is that he, Moses, has not forgiven the insult fling at him. [In Samuel I 26,19 David explains to King Sha-ul that G’d is apt to be appeased by someone bringing an offering known as מנחה. Ed.] Here Moses conditions G’d accepting such an offering from Korach on he, Moses, first having been appeased by Korach before daring to ask G’d for atonement. We have a standing rule that even Yom Kippur, a day set aside for atonement, does not atone for sins committed between one person and another unless the offender had first reconciled himself with the party whom he had wronged. (Yuma 85). The prophet Jeremiah (Jeremiah 18,20-23) elaborates the same point also, asking G’d not to forgive the people for sins committed against fellow Jews until they had first been forgiven by those against whom they had sinned.
(שים לב – ספורנו צירף כאן חלקי פסוקים כ', כ"ב, כ"ג והביאם שלא לפי סדרם – כ"ג, כ"ב, כ'!).
1. מה קשה למפרשים אלה בפסוקנו?
**
2. כידוע אין רש"י מביא גם פשט וגם דרש בפירושו לד"ה אחד, אלא אם כן לא מצא שאחד מישב את הקושי במלואו. הסבר מהי חולשת הפשט שאילצה אותו להביא גם את הדרש, ומהי חולשת הדרש שאילצה אותו להקדים לו את הפשט?
*
3. מפרשי רש"י משתדלים להסיר את תלונות הרמב"ן מעל רש"י. באיזה אופן אפשר להגן על פירושו של רש"י נגד התקפתו של הרמב"ן?
4. מה ההבדל בין פירוש רש"י לפי פשוטו ובין פירוש הרמב"ן?
5. לשם מה מביא הרמב"ן את תרגום אונקלוס - מה הסיוע הניתן בתרגום לפירושו?
6. האם קרוב ספורנו בפירושו יותר לאחד מפירושי רש"י או לפירוש הרמב"ן, או בחר לו דרך שלישית?
*
7. מה ההבדל בין הבנת ספורנו ובין הבנת רש"י את הכינוי של "מנחתם"?
8. במה מסייעים הפסוקים מירמיהו לפירוש ספורנו, הלא לא מדובר בהם על מנחה וקרבן?
9. מי משלושת המפרשים הנ"ל יכול למצוא סעד לדבריו בהקשר?
ב. "אל תפן" - אינה בקשה
פסוק ט"ו
"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם"
רלב"ג:
אחשוב שאין זה בקשה ממשה, כי זה בלי ספק לא היה צריך לזאת הבקשה, כי הם היו עושים כנגד ה' יתברך ואין ספק, שהוא לא יפנה אל מנחתם. ולזה ידמה שיהיה עניינו כמו (איוב מ' ל"ב) "זכור מלחמה אל תוסף", שאינו בקשה אך הוא סיפור הענין; וכזה אמר משה: הנה אין ספק שאתה אל תפן אל מנחתם, כי לא עשיתי להם שום דבר שיהיה להם בעבורו מקום להתרעם על שררות...
1. במה שונה הרלב"ג משלושת הפירושים שהבאנו בשאלה הקודמת?
2. מהו הקושי שהביאו לפרש כאשר פירש?
במה מסייע הפסוק מאיוב לפירושו?
ראב"ע, שם:
ד"ה שים עליו כפיך: אם תוכל. ואילו עשית זה, לא תוסיף עוד להלחם בו כי לא תחיה.
4. מהי חולשת פירושו של הרלב"ג?
ג. "אל תפן אל מנחתם" (2)
פסוק ט"ז
"אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם"
... ודתן ואבירם היו אנשים גדולים והקריבו מנחה קודם זה המעשה, וזה טעם "אל תפן אל מנחתם", ופנה אלי כי לא נשאתי חמור אחד מהם, ופירוש נשאתי ששמתי משא עליו.
1. מהו הקושי שרצה לישב?
*
ד"ה והקימותי את בריתי: לאות שהשם נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה התורה (דברים א' כ"ב) "נשלחה אנשים לפנינו". ומילת "והקימותי" – שאקיים את שבועתי. והקרוב אלי, שזאת הברית רמז לקשת.
מהי הדרך המשותפת שבה הוא הולך בשני המקומות לישוב הקושי?
ד. ה"א של "האיש אחד"
"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"
And they fell upon their faces, and said: ‘O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt Thou be wroth with all the congregation?’
ד"ה האיש אחד: הוא החוטא ואתה על כל-העדה תקצף, אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא.
האיש אחד means, THE ONE MAN IS THE SINNER, and על כל העדה תקצוף YOU ARE ANGRY WITH ALL THE CONGREGATION?! Whereupon the Holy One, blessed be He, replied, “You have spoken well; I know and shall make known who has sinned and who has not sinned” (Midrash Tanchuma, Korach 7).
רווה"ה, (היידנהיים) בפירושו "הבנת-המקרא" על רש"י:
רצונו שהה"א של "הָאִיש" איננה לתימה, שאילו כן, היתה ראויה להנקד פתח כמו "הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח" (נחמיה ו', י"א) אך היא לידיעה. והתימה היא "ועל כל-העדה תקצף" – ויש מקומות שתחסר ה"א התימה כמו "יכרו עליו חברים" (איוב מ', ל') ... כי מתנועות המדבר וקריצותיו ורמיזותיו יובן הענין על בירורו, כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים... וכמו שאז"ל "מפי סופרים ולא מפי ספרים" מפני שהדברים שבעל-פה בעמידה במקום ההפסקה ובהתמדה במקום הסימוך ובחוזק הדיבור וברפיונו וברמיזות ובקריצות מתמיהה ושאלה והגדה ויחול ופחד ותחינה... ואפשר שיעזר המדבר בתנועות עיניו וגבותיו ובכל ראשו ובידיו... ובשארית הזאת אשר נשארה אל לשוננו הברורה ימצאו עניינים דקים ועמוקים נטבעו בה להבין הענינים ולהיותם במקום המעשים ההם שהם פנים בפנים והם הטעמים אשר יקרא המקרא מציירין בהם מקום ההפסק והסמוך ומפריד מקום השאלה מן התשובה. ככתוב בכוזרי מאמר שני ס' ע"ב...
1. איך יש לפרש את הפסוק לפי רש"י?
2. מה תפקידי טעמי המקרא המיוחדים לדעת רווה"ה?
ה. מטה אהרן לפני העדות
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ"
and the LORD said unto Moses: ‘Put back the rod of Aaron before the testimony, to be kept there, for a token against the rebellious children; that there may be made an end of their murmurings against Me, that they die not.’
תניא משנגנז ארון נגנזה צנצנת המן ומקלו של אהרן. מנא הני מילי? אמר ר' אלעזר: אתיא משמרת משמרת מצנצנת המן (ראה שמות ט"ז, ל"ג... והנה אותו לפני ה' למשמרת לדרתיכם).
The Gemara asks with regard to the fact that Jehoahaz was anointed: And was there anointing oil during the days of Jehoahaz? But isn’t it taught in a baraita: When the Ark of the Covenant was sequestered, the anointing oil, and the jar of manna (see Exodus 16:33), and Aaron’s staff with its almonds and blossoms (see Numbers 17:23), and the chest that the Philistines sent as a gift to Israel, were all sequestered with it, as it is stated: “And you shall take the Ark of the Lord, and lay it upon the cart, and put the vessels of gold that you return Him as a guilt-offering in a chest by its side and send it away that it may go” (I Samuel 6:8).
שד"ל:
בכתב יד על קלף מצאתי: למשמרת לאות בני-מרי (בסדר טעמים: טפחא מונח אתנחתא) ונכון.
מלבי"ם:
השב את-מטה אהרן לפני העדות, וזה משני טעמים- א. למשמרת להיות ציון אל אהרן עצמו שהוא ושבטו שהמטה פורח עליו יהיה תמיד לפני העדות שומרי משמרת ה' ועבודתו. ב. שיהיה לאות לבני-מרי שלא יחלקו עוד על הכהונה, כי בא האות והמופת על הכהונה והלויה...
הירש:
Lege Aharons Stab wieder zurück vor dem Zeugnis, zur Aufbewahrung als Wahrzeichen für Männer des Ungehorsams
בובר:
Tu Aharons Stecken zurück vor die Vergegenwärtigung zur Verwahr, der widerspenstigen Brut zu einem Zeichen.
1. כמה דעות שונות הובאו בפי הפרשנים והמתרגמים?
2. אילו דעות מתיישבים עם פיסוק הטעמים?
3. לאיזו דעה מסייעים הטעמים בשמות ט"ז, ל"ג (וגם ל"ב)?