פרשת שלח לך תשכ"ו - הפטרה
א. בענין המרגלים ששלח משה
בענין המרגלים ששלח משה (במדבר י"ג) חולק הרמב"ן על דעת רבותינו (המובאת גם ברש"י י"ג ב') וטוען טענות עקרוניות נגד תפישתם.
(עיין דבריו בתחילת פרשת שלח).
לתפישתו המנוגדת לתפישת חז"ל מביא הוא את פרקנו כאחת ההוכחות החזקות.
עיין בדברי הרמב"ן שם והסבר, במה מסייע פרקנו לתפישתו?
ב. "וישלח יהושע" - אימתי, ומדוע
"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים"
And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: ‘Go view the land, and Jericho.’ And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there.
מלבי"ם:
ד"ה וישלח: זה היה בעת שאמר לראובני ולגדי (יהושע א' י"ב) קודם לדבר ה' אליו וקודם שהכריז (א' י"א) "הכינו לכם צידה לדרך", ובזה נמלטנו ממה שנבוכו המפרשים...
מלבי"ם, פרק א' י"ב:
ולראובני...: קודם שבא דבר ה' אליו חשב יהושע מחשבות על כיבוש הארץ, ובהיותו ירא מן המלחמה, אמר לראובני ולגדי, שיעברו חלוצים לפני אחיהם, וכן שלח מרגלים, וכל זה מיראתו ומפחדו.
**
1. מהי המבוכה שנבוכו בה כל המפרשים אשר ממנה נמלט המלבי"ם בפירושו זה?
2. מהו הסעד שניתן למצוא בלשון הכתובים לפירושו זה? ועיין רש"י בראשית ד' א' ד"ה והאדם ידע. ועיין רש"י בראשית כ"א א' ד"ה וה' פקד.
3. מניין למלבי"ם שהיה יהושע ירא וחרד מן המלחמה?
ג. הארץ ויריחו
"לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ"
And Joshua the son of Nun sent out of Shittim two spies secretly, saying: ‘Go view the land, and Jericho.’ And they went, and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there.
האלשיך, מקשה:
הלא בכלל הארץ היא יריחו, ולא עוד אלא שהיה לו להפך השיטה: "את יריחו ואת הארץ".
יחזקאל קויפמן, בפירושו ליהושע מיישב את פסוקנו בהפנותו אותנו ליהושע ז' ב'.
*
הסבר, כיצד מתישב פסוקנו בעזרת הפסוק ההוא?
ד. בביאור "ותקח האשה - ותצפנו"
"וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ"
And the woman took the two men, and hid them; and she said: ‘Yea, the men came unto me, but I knew not whence they were;
ד"ה ותצפנו: יש מקראות מדברים על הרבים כיחיד. לפי שמיהרה בהטמנתם ובמקום צר כאילו היה יחידי. דבר אחר, ותצפנו: כל אחד ואחד בפני עצמו. ודוגמתו מצינו (משלי כ"ז ט') "שמן וקטורת ישמח לב" ולא אמר "ישמחו".
And she hid them.8The word וַתִּצְפְנוֹ is singular but the verse is said regarding the two men and should be plural. There are scriptural verses that speak of the plural as if it were singular. Since she was in a hurry to hide them and she hid them in a narrow place9She hid them in a place that normally would have sufficed for one person. it was as though they were one person. The Midrash of Rabbi Tanchuma states ‘That these two men were Pinchos and Caleiv, and Pinchos stood before them10Before the pursuers. but they did not see him because he was [invisible] like an angel.’11Therefore there was no need to hide him and thus she actually hid only one man. Another interpretation: She hid each of them separately.12Therefore it is correct to say: she hid him. We find a similar verse: ‘Oil and incense gladden the heart’13Mishlei, 27:9. and it does not say יְשַׂמְחוּ לֵב, in the plural.
ד"ה ותקח האשה: כבר לקחה אותם וצפנתם טרם היכנס שלוחי המלך לביתה כשהרגישה, שנודע הדבר למלך.
ד"ה ותצפנו: כל אחד לבדו, כדי שלא יכירו מקומם אם יעלו לגג.
האלשיך:
או יאמר, כי עשתה בערמה להצפין ולכסות הענין לבל ישיתו לב אל המרגלים אשר היו אז לפניה, על כן תפסה אותם בידים לפני שלוחי המלך. וזהו "ותקח האשה את שני האנשים" ותצפנו את הענין בזה ותאמר: "כן באו אלי... לומר: האם שני אנשים לבד באים אל ביתי שאדרוש מאין המה?! הלא כן כאשר באו אותם האנשים, באו אלי האנשים האלה אשר לפניכם, וכאשר לא ידעתי מאין באו אלה, כן לא ידעתי גם במרגלים". ובמרמה דיברה למען החזיק בלבבם, כי לא אלה המרגלים, כי אדרבא מהם לוקחת ראיה אל המרגלים.
1. שני קשיים שונים בפסוקנו רוצים המפרשים ליישב בזה, אילו הם הקשיים?
2. מהי חולשת כל אחת משלושת הפירושים?
ה. "ידעתי וכו'" - שלוש טענות
"יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם"
and she said unto the men: ‘I know that the LORD hath given you the land, and that your terror is fallen upon us, and that all the inhabitants of the land melt away before you.
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה ידעתי: זה מין אחד ממיני הידיעה. והנכון אצלי בכאן, שהיא כוונה בזה לאמר, שהארץ בעצמה אינה בצורה כל כך, וטענה אחרת "וכי נפלה אימתכם" ויותר מופלג אמרה "וגם נמוגו...".
1. מהו הקושי בפסוקנו שאותו מיישב אבן כספי בדבריו המסומנים בקו?
*
2. לשם מה הוסיף בהמשך פירושו את המילים "והנכון אצלי בכאן ש...", לאיזה פירוש הוא מתנגד באמרו ש"אצלו נכון" הפירוש האחר?
*
3. במה נראה לו חלקו השלישי של פסוקנו "יותר מופלג"?
ו. הגדרת "אימה"
"... וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם"
and she said unto the men: ‘I know that the LORD hath given you the land, and that your terror is fallen upon us, and that all the inhabitants of the land melt away before you.
"אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד"
Then were the chiefs of Edom affrighted; The mighty men of Moab, trembling taketh hold upon them; All the inhabitants of Canaan are melted away.
"אימתה" על רחוקים. "ופחד" על קרובים.
תפל עליהם אימתה THERE SHALL FALL UPON THEM DREAD — upon those of them who are far away (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:16:1), ופחד AND HORROR — shall fall upon those of them who are near by; and all this really happened just as the matter is stated, (Joshua 2:10) “For we have heard how the Lord dried up [the waters of the Red Sea]” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:16:1).
וה"אימה" הוא מצד גדולת הדבר המאיים, והפחד הוא שיפחד שיגיע לו ממנו רע ונזק.
מלבי"ם, יהושע ט':
גדר ה"אימה" והבדלה מיתר לשונות המורים על המקור והפחד, כי ה"אימה" תהיה תמיד מפני ציור רוממות העצם המאיים ועזוזו, לא מפני אפשרויות הרע אשר יוכל להשיג ממנו.
**
הוכח את נכונות הגדרתו זו ל"אימה" על פי פסוקי פרקנו!
ז. "וימס לבבנו" - שני שלבים
"וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם"
And as soon as we had heard it, our hearts did melt, neither did there remain any more spirit in any man, because of you; for the LORD your God, He is God in heaven above, and on earth beneath.
מלבי"ם:
ד"ה ונשמע: רצונה לומר, כי הדרך הוא בעת יתעלה גוי מירכתי ארץ להחריב ארצות, תחילה לשמוע שמעו יפחדו וייראו מפניו, אבל בעת יקרב הגוי אל גבול ארצם יתעוררו יושבי הארץ ואיש את רעהו יחזקו להלחם נגדו. אבל פה לא כן הוא, כי בין בעת אשר "ונשמע" – אז "וימס לבבנו" מפני השמועה, ובין גם עתה שקרבתם אל גבול ארצכם, "לא קמה עוד רוח" גבורה באיש לעורר את העם לקראת נשק, כי נואשו כולם מלהלחם, יען יודעים כי ה' אלוקיכם הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ומי ילחם וינצח את האלוקים האדירים האלה.
מה הפליאה הסגנונית שרצה לישב בדבריו אלה?
ח. ביאורי מילים
השוה-
"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן"
’Send thou men, that they may spy out the land of Canaan, which I give unto the children of Israel; of every tribe of their fathers shall ye send a man, every one a prince among them.’
"נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ"
And ye came near unto me every one of you, and said: ‘Let us send men before us, that they may search the land for us, and bring us back word of the way by which we must go up, and the cities unto which we shall come.’
ב' א'
"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ..."
ב' ב'
"וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ"
"הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ... כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ"
את כל הדברים אשר תעשון [AND I COMMANDED YOU …] ALL THE THINGS THAT YE SHOULD DO — These are the ten things that constitute the difference between civil cases and capital cases (Sifrei Devarim 18:1; cf. Sanhedrin 32a).
ועיין גם
"מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם"
And Joseph remembered the dreams which he dreamed of them, and said unto them: ‘Ye are spies; to see the nakedness of the land ye are come.’
התוכל למצוא את ההבדל במשמעות שבין השורשים רגל, תור, חפר?
2. השוה -
"וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ"

"וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם"

מלבי"ם:
יש הבדל בין צפן ובין טמן: הצפון הוא העומד במקום שאין העין רואהו (והוא ההפוך מפעל "צפה" כדרך השרשים המשמשים דבר והיפוכו) הגם שאינו מכוסה באיזה מכסה או בעפר, רק שעומד מן הצד. והטמון הוא המכוסה מלמעלה בכיסוי או בעפר.
א. האם מתפרש על ידי הגדרותיו השינוי שבין פסוק ד' לפסוק ו'?
ב. המתאימה הגדרתו למקומות אחרים במקרא כגון:
"וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ"
And when she could not longer hide him, she took for him an ark of bulrushes, and daubed it with slime and with pitch; and she put the child therein, and laid it in the flags by the river’s brink.
"וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל"
And he looked this way and that way, and when he saw that there was no man, he smote the Egyptian, and hid him in the sand.
"כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל"
They shall call peoples unto the mountain; There shall they offer sacrifices of righteousness; For they shall suck the abundance of the seas, And the hidden treasures of the sand.
"קַח אֶת הָאֵזוֹר... וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה וְטָמְנֵהוּ שָׁם..."
’Take the girdle that thou hast gotten, which is upon thy loins, and arise, go to Perath, and hide it there in a cleft of the rock.’
"מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ"
Oh how abundant is Thy goodness, which Thou hast laid up for them that fear Thee; Which Thou hast wrought for them that take their refuge in Thee, in the sight of the sons of men!