פרשת בהעלותך תשכ"ו - תחינת אהרן
א. "מעל (פתח) האהל"
"וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל"
And when the cloud was removed from over the Tent, behold, Miriam was leprous, as white as snow; and Aaron looked upon Miriam; and, behold, she was leprous.
ד"ה מעל האהל: מעל פתח האהל.
**
מה ראה ראב"ע להוסיף מילה זו, ואיך היינו יכולים לפרש את הפסוק שלא כפירושו?
ב. אל נא תשת עלינו חטאת
"אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"
And Aaron said unto Moses: ‘Oh my lord, lay not, I pray thee, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned.
ר' מאיר שמחה מדוינסק, משך חכמה:
יתכן שרמז לו, שגם משה נכשל בזה, שאמר (שמות ד' א') "והן לא יאמינו לי", ועבור זה נצטרעה ידו, כמו שדרשו חז"ל...
מהו הדיוק הלשוני בכתוב שמדייק כאן? ועיין רש"י בראשית מ"ב י"א!
ג. תחינתו של אהרן
"בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"
And Aaron said unto Moses: ‘Oh my lord, lay not, I pray thee, sin upon us, for that we have done foolishly, and for that we have sinned.
...או יאמר: הנה בבואי לבקש על אחותי ואני גם כן חטאתי, ואיך אבקש על חבוש להתירו, טרם אתיר עצמי תחילה. לזה אמר: הנה בי, בקרבי, בחשיבות היותך אדוני היית; כי אני יודע מחשבת לבי באופן שלא היה החטא רק מן השפה ולחוץ, בין ב"אשר נואלנו" – בהשוואה. בין ב"אשר חטאנו" בתוכחת. ואם תאמר שאולי לב מרים לא היה כן, הנה עם כל זה יש לך למחול מפני כבודך, ש"אל נא תהי כמת", שהמצורע חשוב כמת, וזה על כבודך, כי הלא במה שיצא המת הנזכר – הוא גוף מרים – מרחם אמו של אדוני, נמצא כאילו אתה והמת לאחד תחשבו, ובהאכל הצרעת הוא כהאכל חצי בשרו של אדוני.
1. במה סוטה אלשיך מפשוטו של מקרא בפירושו לחלקו הראשון של פסוקנו? (מבחינת פירוש המילים ומבחינת מבנה המשפט).
*
2. מה הניעו לפרש מילים אלה בפירוש זה?
3. הסבר את המילים המסומנות בקו.
ד. "מרחם אמו" - כינוי
"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"
אל נא תהי LET NOT our sister BE —
תנחומא בשלח ט"ז:
... וכן הוא אומר (זכריה ב' י"ב) "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" – "עיני" היה לו לומר, אלא שכינהו הכתוב, כלומר: כביכול כלפי מעלה, וכינהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה... כיוצא בו (שמואל א' ג' י"ג) "אשר ידע כי מקללים להם בניו (פירוש עץ יוסף: מקללים לי היה לו לומר) ולא כהה בם" אלא שכינהו הכתוב. כיוצא בו (איוב ז') "למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא", אלא שכינהו הכתוב. כיוצא בו (חבקוק א') "הלא אתה מקדם ה' אלוקי קדושי לא ימות" אלא שכינהו הכתוב. כיוצא בו (ירמיהו ב') "ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוקים ועמי המיר כבודי בלא יועיל" אלא שכינהו הכתוב (וכתוב: כבודו)... כיוצא בו (איוב ל"ב) "ושלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב" אלא שכינהו הכתוב... כיוצא בו: "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", אלא שכינהו הכתוב...
ספרי זוטא:
"אשר בצאתו מרחם אמו" – כולנו יצאנו מרחם אחד. "ויאכל חצי בשרו" מגיד שהיא חציינו היתה, שהיא היתה מלמדת את הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים. מכאן היה ר' אלעזר בר' שמעון אומר: "צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים" * מרחם אמנו יצאה, אלא שכינה הכתוב.
ד"ה אל נא תהי: אחותנו זו.
אל נא תהי LET NOT our sister BE —
רש"י:
ד"ה כמת: שהמצורע חשוב כמת.
ד"ה אשר בצאתו מרחם אמו: "אמנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. וכן "בשרנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, מאחר שיצאה מרחם אמנו הוא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית ל"ז) "כי אחינו בשרנו הוא"; ולפי משמעו אף הוא נראה כן: אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת: "אשר בצאתו" – מאשר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא.
אשר בצאתו מרחם אמו It ought to have stated “אמנו” “of our mother’s womb”, only that Scripture modified the expression. Similarly חצי בשרו — it ought to have said חצי בשרנו “the half of our flesh is consumed”, only that Scripture modified the expression (Scripture uses these expressions with the suffix of the third person singular instead of the first person plural, because it wishes to avoid an ominous expression referring to Aaron and Moses). — The meaning is: Since she came forth from the womb of our own mother she in her present state is to us as though the half of our flesh were consumed. It is the same idea as is expressed in the words, (Genesis 37:27) “for he is our brother, our own flesh” (Sifrei Bamidbar 105). — And even according to what the text literally implies (without assuming any modification) it appears to have that meaning: "It is not right for a brother to allow his sister to remain as a dead person". אשר בצאתו — since he (the dead person) also come out of the womb of the mother of this man who possessed the power to help him and does not help him, — then, indeed, the half of his own flesh becomes consumed if the other perishes, since one’s brother is one’s own flesh. — Another explanation of אל נא תהי כמת in the sense of “Do not let her remain a leper” is: If you (Moses) do not heal her by your prayer, who will put her in quarantine as a leper (cf. Leviticus 13:4) who will ultimately declare her clean? It is impossible for me to examine her as to the character of her leprosy, since I am a near relative and a near relative may not examine the leprous plagues of his kin, (Sifrei Bamidbar 105; cf. Mishnah Negaim 2:5) and there is no other priest in The world who is not her relative. This is alluded to in the words אשר כצאתו מרחם אמו — “since he (the only person who could declare her clean) has come out of the same womb".
**
1. הסבר מה בין המושג "תיקון סופרים" כפי שהוא מודגם במדרש תנחומא ובין המושג "כינה הכתוב" כפי שהוא מוסבר בספרי זוטא?
2. מהו תיקון הסופרים באיוב ל"ב?
3. במה שונה מקומנו מכל הפסוקים המובאים בתנחומא שיש בהם "תיקון סופרים"?
4. מה ההבדל בין שני הפירושים הניתנים בדברי רש"י?
5. לשם מה מפרש רש"י בד"ה תהי "אחותנו זו", ואיזו אי הבנה רצה למנוע על ידי מילים אלה?
6. השוה למקומנו את- בראשית ג' י"ח ד"ה וקוץ ודרדר תצמיח בראשית ל' ל"ג ד"ה וענתה בי צדקתי ויקרא י"ט י"ג ד"ה לא תלין מהו הקשר המשותף לפסוקנו ולשלושה פסוקים אלה שבישובו עוסק רש"י?
* ליברמן מפרש בספרו "יוונית ויוונות בארץ ישראל" עמוד 173: אם בא אדם לספר דבר בגנות עצמו ראוי לו לנקוט לשון נסתר.
ה. "אל נא תהי" - כנפל
"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"
אל נא תהי LET NOT our sister BE —
ד"ה אל נא תהי כמת: אל עתה תהיה אחותנו כנפל המת כאשר יצא מבטן אמו נאכל חצי בשרו, וכן בשר המצורע; ואין צורך לתיקון סופרים.
האם מסכים ראב"ע בפרושו (בכללו או בחלקו) עם אחד הפירושים שהובאו בשאלה הקודמת?
ו. שאלות בטעמי המקרא
"וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ"
but now our soul is dried away; there is nothing at all; we have nought save this manna to look to.’—
בצלע השניה בא "בלתי" נפרד, כי סדר הטעמים: טפחא מרכא סוף פסוק.
והשוה בראשית מ"ג ג' (וגם פסוק ה'):
"בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם"
And Judah spoke unto him, saying: ‘The man did earnestly forewarn us, saying: Ye shall not see my face, except your brother be with you.
"בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"
He that sacrificeth unto the gods, save unto the LORD only, shall be utterly destroyed.
אונקלוס מתרגם "בלתי" בשלשת הפסוקים "אלהן" (ועיין רש"י מ"ג ג').
בובר, בתרגומו בוחר בכל מקום במילה אחרת:
בראשית מ"ג: denn
שמות כ"ב: nur
במדבר י"א: einzig
1. באיזה מן הפסוקים באו הטעמים כבפסוקנו, ואיזה מן הפסוקים הוטעם בדרך אחרת?
2. מה הסיבה להטעמה השונה?
ז. שאלות בטעמי המקרא
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי"
And Moses said unto the LORD: ‘Wherefore hast Thou dealt ill with Thy servant? and wherefore have I not found favour in Thy sight, that Thou layest the burden of all this people upon me?
"למה לא מצתי חן בעיניך" הוא כמו מאמר מוסגר ו"לשום את-משא" הוא דבק עם "למה הרעת".
1. מה הניע את שד"ל לפרש כך?
2. במה מתאים פירוש זה לפיסוק הטעמים?
3. המילה "למה" באה בפסוקנו שתי פעמים. בפעם הראשונה הוטעמה מלרע והמ"ם רפה ואילו בפעם השנייה מלעיל והמ"ם דגושה. מה טעם השינוי הזה?