פרשת בהר - בחקותי תשכ"ו - ה"ערכך"
א. הוראות היסוד של שורש פ.ל.א
"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר"
Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,
רש"י:
ד"ה כי יפליא: יפריש בפיו.
"וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לְפַלֵּא נֶדֶר"
And whosoever bringeth a sacrifice of peace-offerings unto the LORD in fulfilment of a vow clearly uttered, or for a freewill-offering, of the herd or of the flock, it shall be perfect to be accepted; there shall be no blemish therein.
רש"י:
ד"ה לפלא נדר: להפריש בדיבורו.
ראב"ע:
ד"ה יפליא: יפריש ויבאר.
רמב"ן, פרק כ"ב פסוק י"ח:
ד"ה לכל נדריהם ולכל נדבותיהם... והנראה בעיני בעבור שאמר הכתוב (כ"ב כ"א) "לפלא נדר או לנדבה" וכן יאמר בכל מקום בפרשת נסכים (במדבר ט"ו ג') וכן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר בערכך נפשות", וכן בפרשת נזיר (במדבר ו' ב'), כי הנדר הוא הבא על דבר שיפלא ממנו, שידור לה' בצר לו: "אם תעשה עמי להפליא (ועיין יואל ב' ע"ו) להצילנו מן הצרה הזאת, אביא עולה או שלמים" כענין (בראשית כ"ח) "וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי" וכמו (במדבר כ"א ב') "וידור ישראל נדר לה' ויאמר: אם נתן תתן..."; (יונה א' ט"ז) "וידרו נדרים" וכן כולם.
דע לך כי ענין הנדר אי אפשר שיהיה לשום בחינה כיוהרא שהוא ותרן וכיוצא בזה, רק על בחינת הפלאה, שהוא לפרוש עצמו משטף דברים גופניים ולהתקדש לשמו יתברך. כי על כן אמור "ערכי עלי" למען תחול קדושה על עצמו, מעין כל דבר שהוקדש ונפדה, שלא יבצר מלחול בו קדושה מהכין לו זה הכנה להנהיג עצמו בקדושה, כאומר בלבו "איני אשר הייתי עד כה, כי עתה הוקדשתי לשמים ונתתי ערכי לה'". וההקש בזה כאומר "ערך בני או אחי" וכיוצא בו להכינו לקדשו לכהנו לה', וזהו "כי יפליא נדר" שהוא בחינת הפלאה ופרישות.
Pledging valuation of souls. The valuation is for the soul and not the body, and therefore it is not estimated like a slave whose body is sold in the marketplace.
ר' נפתלי הירץ ויזל, באור, פרק כ"ב פסוק כ"א:
ד"ה לפלא נדר: כתב רש"י להפריש בדיבורו, ולא ידעתי לאיזה צורך נכתב "לפלא" וכל נודר ונודב צריך לפרש; ואחשוב, כי מדרך הנודר בעת צרה לנדור עולה, שכולה למזבח, לא שלמים לשמחה, וראיה (תהלים ס"ז) "אבוא ביתך בעולות, אשלם לך נדרי" וכן (תהלים ט"ז) "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי עולות מכים אעלה לך"; אלא שלפעמים מלבד העולות ירחיב נדרו להביא גם זבחי תודה כשימלט מצרתו, לספר לאחיו חסדי ה' על זבחו, להודות בקהל רעיו כי טוב ה' לעולם חסדו, וזהו שאמר "לפלא נדר" ולכן תמצא לשון הפלאה אצל נזיר (במדבר ו' ב') "כי יפליא לנדור נדר נזיר", כי אחרים נודרים עולה ושלמים וזה ירחיב נדרו להיות נזיר, וכן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר בערכך נפשות" ושם אפרש.
נפתלי הירץ ויזל, ויקרא כ"ז ב':
ד"ה כי יפליא: וכבר גילינו דעתנו (כ"ב כ"א) כי מה טעם לומר שיפרש דבריו וכל נודר ונודב מפרש, אבל נכתב על המפליג לנדור מלשון הפלגה וזרות, ושם (ויקרא כ"ב כ"א) כתוב על הנודר עולה ושלמי תודה כאחת, והוא בלשון פיעל, וכאן בבנין הכבד הנוסף בעבור הפלאת הנדר וזכותו, שנודר ערך נפשות, כי מנהג הנודרים שידרו עולה או שלמים או ממון לבדק הבית, וכן נאמר בנזיר "כי יפליא", שיש בו זכות שמזיר עצמו מן היין, ודומה להם: (דברים כ"ח כ"ט) "והפלא ה' את מכותיך", בעבור הפלגת המכה וזרותה, וכן כאן (ויקרא כ"ז ב') "כי יפליא נדר" שאין הפלאת הנדר ערב לפני ה' בה, שהרי אמרו רבותינו, שנזיר חוטא שציער עצמו מן היין, וכן המפליא נדר נפשות, שאם רוצה לתת דבר לבדק הבית, ראוי לו שידור כסף או זהב, לא ערך נפשות.
1. מהן הוראות היסוד של השורש פ.ל.א, שעליהן בנויים הפירושים דלעיל?
2. כמה פירושים שונים נאמרו בפי המפרשים דלעיל?
3. המלבי"ם:
גדר פעל פ.ל.א היא הבחירה המחשביית ומשותף עם פ.ל.ל, שמורה על שפיטת הרעיון בדבר נשגב, ומענין זה באו על "תפילה", שענייניה שפיטת הרעיון ובדידות המחשבה.
האם דברי המלבי"ם מסכימים עם אחד הפירושים דלעיל, או בחר ללכת דרך חדשה לגמרי?
ב. נטיית המילה "ערכך"
"כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"
Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,
ר' יונה אבן ג'נאח, ספר הרקמה דף פ"א:
(על האות כ"ף) וכבר הוספה באחרונה (=בסוף המילה) מבלי שיהיה לו מקום "בכסף הערכך", "בערכך הכהן", כי השעור: כסף הערך, כערך הכהן, אבל הוספה הנה בעבור המדובר עמו בלבד. ודע, כי אף על פי שהיא למדובר עמו, היא אות ואיננה שם ואין לה חלק בשימוש, כי השימוש לא יהיה כי אם בשמות, ורצוני לומר שאינם מצטרפים אליה כמו (מלכים ב' ט"ז) "עבדך ובנך אני", אבל היא נוספת.
ד"ה ערכך: כמו ערך, וכפל הכפי"ן ולא ידעתי מאיזה לשון הוא.
והיה ערכך THEN THY ערכך SHALL BE etc. — This word ערך used throughout this section has not the meaning of דמים, market-value (which varies according to the condition of the market or the condition of the person offered for sale, whilst ערך is a fixed value), but whether he be of high value or of low value, according to his age is the ערך fixed for him in this section.
ד"ה בערכך נפשות: הטעם, שידור נדר לאמור: אם ה' יעשה לי כך, אפדה נפשי כדי ערכי או ערך בני או ערך בהמה. וכ"ף בערכך על דעת כל המדקדקים נוסף, והטעם "בערך"; ויש אומרים, כי הכ"ף לנוכח הכהן (י"ב) כערכך אתה, והה"א יקרא לו ה"א הקריאה, ואמר על "הערכך" שהיא מלה זרה כמו (יהושע ז' כ"א) "בתוך האהלי" ולפי דעת שהוא האהל שלי, וכן "הערכך".
the valuation of animate things This involves a case where someone takes a vow, saying, “If God will do such-and-such for me, I will redeem my soul with its valuation” (or his son’s valuation, or the valuation of an animal, etc). All the grammarians agree that the khaf is extraneous, and that the word means “valuation”. One opinion, however, holds that the khaf indicates the second person masculine singular possessive and denotes the kohen. “As the valuation of the kohen” [:12] would then be explained to read, “as your valuation, of you”, and the heh would be classified as a vocative heh . Similarly, “the valuation” [:23] must perforce be an irregular word, like “within my tent” [literally: within the my tent] [Joshua 7:21]. In my opinion, however, the latter word means, “the tent, which was my tent”. The same argument can apply to “the your valuation”.
רנה"ו:
... ויותר נראה בעיני שהוא מלה מורכבת מן "ערך" ומן "כה" או "ככה". או כשמוש כף הדמיון, כמו (דברים ל"ג כ"ו) "אין כאל ישורון" וענינו: לפי שכל ערך עורך דבר אל דבר אחר, שאומר "הרי עלי ערך פלוני" ודעתי לתת כערכו כסף או זהב לבית ה', משמשת המלה הזאת על הענין כולו, ערך כך.
מ"צ סגל:
ד"ה בערכך: בערך שוי; מרוב שימושו אבדה לכינוי משמעות הנוכח.
1. מהן שלוש הדעות השונות בפירוש המילה?
2. במה דומה הקושי בענייננו לקושי שביהושע ז' כ"א, ואיך פותרו ראב"ע שם?
3. אם נקבל את דעת ה"יש אומרים" שבראב"ע, מה ההבדל בין "ערכך" שבפסוקים ב', ג', ד', ה', ו', ח', ובין "ערכך" שבפסוק י"ב?
ג. נדר - שלילי או חיובי
"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"
Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,
ויקרא רבה בחוקותי פרשה ל"ז:
"איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'" הדא הוא דכתיב (קהלת ה' ד') "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם". ר' מאיר ור' יהודה; ר' מאיר אומר: "טוב אשר לא תדור, וטוב הנודר ומשלם". ראיה לר' מאיר, שנאמר (תהלים ע"ו) "נדרו ושלמו לה' אלוקיכם". ר' יהודה אומר: "טוב אשר לא תדור, וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה." ואומר: (דברים כ"ג כ"ג) "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא".
**
1. מי הם "השנים" בדברי ר' יהודה אשר לעומתם טוב מי שאינו נודר לה'?
**
2. מהי ראיית ר' יהודה מדברים כ"ג כ"ג?
ד. עמדה שלילית לנדרים
"אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'"
Speak unto the children of Israel, and say unto them: When a man shall clearly utter a vow of persons unto the LORD, according to thy valuation,
ד"ה כי יפליא: ביארנו לעיל (כ"ב כ"א) שמשמעו לפי הפשט, שהוא פלא לעשות מצוה שאין רצון ה' בכך. וכן מפורש בויקרא רבה על פסוק זה "הדא הוא דכתיב, טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם" וכו' (עיין בשאלה הקודמת) פירש מלשון "כי יפליא נדר".
ר' שמשון רפאל הירש, (בפרושו הגרמני) לבראשית כ"ח:
וידר יעקב נדר: הנודר מעתיק עצמו מהוויתו בזמנו ההווה אל עתידו, אל פרק זמן שלא בא עוד ומחייב עצמו במה שיהיה עליו לעשותו בבוא הזמן – והנה בדבר זה, בהעתיקו עצמו במחשבתו לעתיד שהוא בלתי ידוע לנו (כי מי ידע מה ילד יום ומה תלד השעה הבאה?) – בזה טמון החטא שבנדר. דיו לאדם שידע לכלכל דרכיו בכל רגע מרגעי ההווה, ולחיותו כראוי וכנדרש - מה שיהא חובה עלינו ברגע הבא, מה שידרש מאתנו לעשותו בעתיד, שומה עלינו לעשותו גם מבלי שנקבלנו עלינו בנדר. ומה שאסור עלינו לעשותו, לא נוכל לקיימו גם אם נקבלנו בנדר. נותר איפוא לנודר, לנדור בדברים שאינם מעלים ואינם מורידים; ויהא בזה מן האיוולת הגמורה אם נרים לדרגת חובה קדושה דברים שאינם מעלים ואינם מורידים, ועוד לגבי זמנים עתידים – הבלתי ידועים לנו בהחלט.
1. האם מזדהה בעל העמק דבר בפירושו ל"כי יפליא" עם אחד הפירושים שהבאנו לעיל?
2. על איזה דיוק בפסוקנו בנוי המדרש שהבאנו בשאלה לדעת בעל העמק דבר?
**
3. כמה ממפרשינו רואים גם בפרשתנו רמז ברור לעמדה שלילית לנדרים - מהו הרמז? (מלבד "כי יפליא")