| א. שאלות מבנה |
לדעת אברבנאל (וכן לדעת כמה פירושים של זמננו) מהוים הפסוקים מ"ג כ"א-מ"ד ה' יחידה אחת. הסבר, מה המאחד אותם?
| ב. בביאור "ולא אותי קראת" וכו' |
"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ"
The people which I formed for Myself, That they might tell of My praise.
"וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב
כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל"
Yet thou hast not called upon Me, O Jacob, Neither hast thou wearied thyself about Me, O Israel.
ד"ה ולא אותי קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם.
ד"ה כי יגעת בי: נלאיתם מהר בעבודתי.
רבנו ישעיה הראשון מטראני:
לא עשית לי כמו שיצרתיך, שלא קראת אותו, אלא לבעלים כגויי הארץ. כי לא יגעת בי ישראל.
לא עשית לי כמו שיצרתיך, שלא קראת אותו, אלא לבעלים כגויי הארץ. כי לא יגעת בי ישראל.
ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה ולא אותי קראת: בזה יתוכח השם עם ישראל. וטעם "כי יגעת", כי אף בהיותך יגע, לא היית קורא אותי מה שהוא קריאה על דרך האמת. ומה שקדם "תהלתי יספרו", הטעם שתהלתי יספרו, כלומר (פסוק כ') ..."להשקות עמו בחירי" שהוא עם שיצרתי לי למען יספרו תהילתי, והם לא כן עשו, אבל "לא אותי קראת".
ד"ה ולא אותי קראת: בזה יתוכח השם עם ישראל. וטעם "כי יגעת", כי אף בהיותך יגע, לא היית קורא אותי מה שהוא קריאה על דרך האמת. ומה שקדם "תהלתי יספרו", הטעם שתהלתי יספרו, כלומר (פסוק כ') ..."להשקות עמו בחירי" שהוא עם שיצרתי לי למען יספרו תהילתי, והם לא כן עשו, אבל "לא אותי קראת".
אברבנאל:
ואמנם אומרו "כי יגעת בי ישראל" יותר נכון לפרשו מלשון דילמא, יאמר: שמא יגעת בי ישראל בהיותך בארץ? באמת אינו כן, כי אתה לא הבאת לי שה...
ואמנם אומרו "כי יגעת בי ישראל" יותר נכון לפרשו מלשון דילמא, יאמר: שמא יגעת בי ישראל בהיותך בארץ? באמת אינו כן, כי אתה לא הבאת לי שה...
1. כיצד מפרש רש"י מילת "כי" בפסוקנו?
2. מהו היחס בין שני חלקי הפסוק לדעת ר' ישעיה?
3. מה פירוש מילת "כי" לדעת אבן כספי, ובמה שונה הוא בפירוש "יגע" מפירוש האברבנאל?
4. מה ראה אבן כספי לפרש את פסוק כ"א לאחר פרשו את כ"ב, ומה פירוש המילים המסומנות בקו?
5. מהו האופייני לדרכו של אברבנאל בכלל בפירושו לפסוקנו?
| ג. "שה עולותיך" |
"לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ
וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי"
Thou hast not brought Me the small cattle of thy burnt-offerings; Neither hast thou honoured Me with thy sacrifices. I have not burdened thee with a meal-offering, Nor wearied thee with frankincense.
ד"ה לא הבאת לי: זה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו (דברי הימים ב' כ"ח) "ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים" וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר (שם, כ"ט) "כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".
ד"ה לא הבאת לי: גם זה מליצה נכבדת, לפי המכוון האמתי.
Thou hast not brought Me the small cattle of thy burnt-offerings; Neither hast thou honoured Me with thy sacrifices. I have not burdened thee with a meal-offering, Nor wearied thee with frankincense.
כלי פז לר' שמואל לניאדו:
(על ספר ישעיה): ...שלא ירצה ה' "באלפי אילים" (המליצה שאולה ממיכה ו') מצד עצמם אלא מצד ההתפעלות שיתפעל האדם בראותו הניתוח לנתחיו ושרפת הקרבן שהיה ראוי להעשות בו כן, אלא שה' ברוך הוא החליף והמיר אותו בבעל חיים ההוא, והוא חסד אלוקי. ולזה באו כל הקרבנות ל"ה'", ולא ל"אלוקים", שאין אלוקים בכל מקום אלא דיין, ואין הדין נותן שתהיה בהמה תמורת איש. נמצא שבאמצעות הבהמה או העוף ההוא מקריב האדם את קרבנו. רוצה לומר קרבן עצמו אל ה' יתברך. ולזה אמר "לא הבאת לי שה עולותיך", שמכמה עולות שהעלית לא בא לי אפילו שה אחד מהן, והבאת זו על ידי המחשבה הטהורה והכנעת הלב. ולזה לא כתב "לא הקרבת", שהרי הקריב כמה קרבנות, אבל התרעומת היא שלא הבאת לי אפילו שה אחד מכמה עולות... או יאמר: לא הבאת לי שה אחד שיהיה משותף "עולותיך", שתים, האחד שה תמים והשניה תמימות לבך ומחשבתך הטהורה. ועל כן אמר גם כן "וזבחיך" אשר זבחת במקדש "לא כבדתני" בהם, שאין הכבוד תלוי בזביחתך אלא בכוונתך לכוון, כאילו אתה נזבח, או כאילו אתה זובח יצרך הרע, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ג ע"ב) אמר ר' יהושע בן לוי: "כל הזובח את יצרו ומתוודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כיבדו להקב"ה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (תהלים נ') "זובח תודה יכבדנני".
(על ספר ישעיה): ...שלא ירצה ה' "באלפי אילים" (המליצה שאולה ממיכה ו') מצד עצמם אלא מצד ההתפעלות שיתפעל האדם בראותו הניתוח לנתחיו ושרפת הקרבן שהיה ראוי להעשות בו כן, אלא שה' ברוך הוא החליף והמיר אותו בבעל חיים ההוא, והוא חסד אלוקי. ולזה באו כל הקרבנות ל"ה'", ולא ל"אלוקים", שאין אלוקים בכל מקום אלא דיין, ואין הדין נותן שתהיה בהמה תמורת איש. נמצא שבאמצעות הבהמה או העוף ההוא מקריב האדם את קרבנו. רוצה לומר קרבן עצמו אל ה' יתברך. ולזה אמר "לא הבאת לי שה עולותיך", שמכמה עולות שהעלית לא בא לי אפילו שה אחד מהן, והבאת זו על ידי המחשבה הטהורה והכנעת הלב. ולזה לא כתב "לא הקרבת", שהרי הקריב כמה קרבנות, אבל התרעומת היא שלא הבאת לי אפילו שה אחד מכמה עולות... או יאמר: לא הבאת לי שה אחד שיהיה משותף "עולותיך", שתים, האחד שה תמים והשניה תמימות לבך ומחשבתך הטהורה. ועל כן אמר גם כן "וזבחיך" אשר זבחת במקדש "לא כבדתני" בהם, שאין הכבוד תלוי בזביחתך אלא בכוונתך לכוון, כאילו אתה נזבח, או כאילו אתה זובח יצרך הרע, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ג ע"ב) אמר ר' יהושע בן לוי: "כל הזובח את יצרו ומתוודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כיבדו להקב"ה בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר (תהלים נ') "זובח תודה יכבדנני".
1. מה הקושי בפסוקנו?
2. מה בין ישובו של רד"ק לישובו של כלי פז?
3. מה הדיוק הלשוני שבפסוקנו שממנו דייק בעל כלי פז את פירושו השני?
4. היש עוד אפשרות אחרת לישב את הקושי של פסוקנו?
5. הסבר את דברי אבן כספי.
| ד. שאלות בטעמי המקרא |
פרק ה' פסוק א'
"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"
"וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"
רש"י:
ד"ה ושמעה קול אלה: בדבר שהוא עד בו (מיתורא ד"והוא עד" דרשינן ליה בתורת כהנים ולאפוקי קרוב או פסול או עד מפי עד וכיוצא בו), שהשביעוהו שבועה שאם יודע לו בעדות - שיעיד לו.
ד"ה ושמעה קול אלה: בדבר שהוא עד בו (מיתורא ד"והוא עד" דרשינן ליה בתורת כהנים ולאפוקי קרוב או פסול או עד מפי עד וכיוצא בו), שהשביעוהו שבועה שאם יודע לו בעדות - שיעיד לו.
רמב"ן:
ד"ה והוא עד או ראה או ידע: אינם שלושה עניינים כי אין עד בלא ראיה ובלא ידיעה, אבל יאמר, אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בראייה בין בידיעה.
ד"ה והוא עד או ראה או ידע: אינם שלושה עניינים כי אין עד בלא ראיה ובלא ידיעה, אבל יאמר, אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בראייה בין בידיעה.
רד"צ הופמן:
"או ראה או ידע" מתאר את אופי עדותו, היינו, או שראה דבר, כגון שאחד נתן לחברו כסף או שנודע לו דבר זה בדרך אחרת, כגון ששמע את זאת מפי הלווה שמודה במלווה. אם לא יגיד: הפסוק הזה ממשיך את הפסוק הקודם לו, כלומר, אם הוא אינו מוסר עדות וגורם שיאשם. וכן יש לפרש את הפסוקים כאילו היה כתוב: ונפש כי תחטא ושמע קול אלה ולא יגיד ונשא עונו, כלומר: נפש כי תחטא בזה ששמעה קול אלה ולא תגיד ועל ידי זה נושאת עון. "ונשא עונו" מקביל ל"ואשם" שבפסוקים ב-ג. ושמשפט זה הממשיך את משפט התנאי הקודם מתחיל שוב במילת "אם" ולא בוי"ו החיבור יש לנמק באורך המשפט המתאר את המצב שבאמצע "והוא עד או ראה או ידע" שמפסיק את ההמשך.
"או ראה או ידע" מתאר את אופי עדותו, היינו, או שראה דבר, כגון שאחד נתן לחברו כסף או שנודע לו דבר זה בדרך אחרת, כגון ששמע את זאת מפי הלווה שמודה במלווה. אם לא יגיד: הפסוק הזה ממשיך את הפסוק הקודם לו, כלומר, אם הוא אינו מוסר עדות וגורם שיאשם. וכן יש לפרש את הפסוקים כאילו היה כתוב: ונפש כי תחטא ושמע קול אלה ולא יגיד ונשא עונו, כלומר: נפש כי תחטא בזה ששמעה קול אלה ולא תגיד ועל ידי זה נושאת עון. "ונשא עונו" מקביל ל"ואשם" שבפסוקים ב-ג. ושמשפט זה הממשיך את משפט התנאי הקודם מתחיל שוב במילת "אם" ולא בוי"ו החיבור יש לנמק באורך המשפט המתאר את המצב שבאמצע "והוא עד או ראה או ידע" שמפסיק את ההמשך.
רכסים לבקעה:
ולולא דברי המפרשים ז"ל היה קרוב לשמוע ש"אם לא יגיד" מחובר ל"ושמעה קול אלה" ודיבור "והוא עד וגו'" דבר מוסגר הוא...
ולולא דברי המפרשים ז"ל היה קרוב לשמוע ש"אם לא יגיד" מחובר ל"ושמעה קול אלה" ודיבור "והוא עד וגו'" דבר מוסגר הוא...
1. לדעת הופמן ורכסים לבקעה, "והוא עד או ראה או ידע" הוא משפט מוסגר. לפי איזה כלל בפיסוק הטעמים מתאים פירוש זה?
2. לדעת הרמב"ן ולדעת הופמן (בתחילת דבריו) אין במשפט המוסגר הזה שלושה עניינים שונים, אלא "והוא עד" הוא ההסבר ל"ושמעה קול אלה" ו"הוא ראה או ידע" הוא הסבר מוסגר ל"והוא עד". האם דרך פרשנית זאת אף היא מתאימה לפיסוק טעמים? נמק את תשובתך.
3. האם מתכוון בעל רכסים לבקעה בתחילת דבריו – בין השאר – גם לפירושו של רש"י (בשם תורת כהנים), ומה הסיבה?