פרשת ויקהל - פקודי תשכ"ו - פרשת "החודש הזה לכם"
עיין גם בגיליון בא תש"ך!
א. פסח, מצה ומרור
"וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"
אל הבתים אשר יאכלו אתו בהם ON THE HOUSES WHEREIN THEY SHALL EAT IT — and not upon the lintel and the doorposts which are in the place used for storing straw or in the stalls of oxen, in which people do not live and eat. (Cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:7:2 and הגהות הגר״א thereon).
רבן גמליאל אומר: כל מי שלא אמר שלושה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הם: פסח, מצה ומרור. פסח – על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות י"ב) "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל..." מצה – על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר (שמות י"ב ל"ט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ..." מרור – על שום שממרו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר (שמות א') "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבודה בשדה..."
Rabban Gamliel used to say, "Anyone who has not mentioned these three things on Pesach has not discharged his obligation, and these are [the items that he must mention]: the Pesach sacrifice, matsa and bitter herbs. [The] Pesach [Passover] sacrifice [is offered] - because the Omnipresent passed over the homes of our ancestors in Egypt. Matsa [is eaten] - because our ancestors were redeemed in Egypt. Bitter herbs [are eaten] - because the Egyptians embittered the lives of our ancestors in Egypt." In every generation a person must see himself as though he [personally] had gone out of Egypt, as it is stated, “And you shall tell your son on that day, saying, ‘It is because of what the Lord did for me when I came forth out of Egypt’” (Exodus 13:8). Therefore we are obligated to thank, praise, laud, glorify, exalt, lavish, bless, extol, and adore He Who made all these miracles for our ancestors and for us: He brought us out from slavery to freedom, from sorrow to joy, from mourning to [celebration of] a festival, from darkness to great light, and from servitude to redemption. [Therefore,] let us say before Him, Halleluyah!
(כן הוא בגמרא קט"ז ובסדר הגדת הפסח, ואינו כן בספרי המשניות שלפנינו.)
ד"ה ומצות על מרורים יאכלוהו: אמר אחד מחכמי ספרד: ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם, כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שלחנם מיני מרורים רבים מעשבים ומחרדל, ואפילו לא היה למצרי אלא פת לבד לעולם המרורים יהיו על שולחנו לטבול בו הפת, כי הם רפואה לאוירם. ואנחנו נסמוך על דעת קדמונינו ז"ל שפרשו לנו, כי המרורים זכר ל"וימררו את חייהם".
ד"ה על מרורים יאכלוהו: יאכלו עמו עשב מר כדי שיהיה הכל נאכל בבת אחת: עבדות, הצלה, חרות: עשב מר – זכר ל"וימררו". פסח – זכר להצלה, שבשעת המגיפה פסח עליהם. מצות – זכר לחירות, שלא הספיק הבצק להחמיץ עד שנגאלו. "על מרורים" – כל זה דרך בזיון, שיאכלוהו עם דבר רע ומר ולא עם דבר חשוב ומתוק.
על מרורים, “together with bitter herbs.” This was to drive home the memory of the many years their lives had been embittered by the Egyptians. This is why they were not to eat it with something sweet.
1. האם יש סתירה בין פירושו של הראב"ע ובין דברי הגמרא שהבאנו לעיל?
2. מהו הדיוק הלשוני בפסוקנו שעליו בונה חזקוני את דבריו?
3. מהו הלקח המוסרי שבדברי החזקוני?
4. מפרשי האגדה כולם מתקשים בטעם שניתן כאן לאכילת מצה. האין הטעם המובא כאן מפסוק ל"ט שבפרקנו סותר את הנאמר בפסוק ד'?
ב. בעברה דן את מצרים
"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם"
For I will go through the land of Egypt in that night, and will smite all the first-born in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgments: I am the LORD.
(ד'): הדא הוא דכתיב (איוב ל"א) "ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו?" מי אמר הפסוק הזה? שר העולם אמרו, אף על פי שאמרו איוב על עצמו. וכן כל באי עולם עתידין לומר כך. אנו מוצאים בדור המבול בישיבה דן אותם שנאמר (תהלים כ"ט) "ה' למבול ישב"; מה כתיב בהם? "וימח את כל היקום". אבל מצרים בעברה דן אותם, שנאמר "ועברתי בכל ארץ מצרים", אבל לעתיד לבוא הוא עומד ודן את עולמו בעמידה שנאמר (זכריה י"ד) "ועמדו רגליו ביום ההוא". אומרים באי עולם: אם בישיבה דן דור המבול ומחה אותן, ובעברה דן את מצרים והרג את בכוריהן, לכשיעמוד לעתיד לבוא ודן עולמו, מי יוכל לעמוד? לכך כתיב (איוב ל"א) "ומה אעשה כי יקום אל?!" מפני מה עתיד לקום? מפני צעקת עניים! שנאמר (תהלים י"ב) "משוד עניים, מאנקת אביונים עתה אקום, יאמר ה'".
1. במה מוציא המדרש פסוקנו מפשוטו, ומה הניעו לעשות כן?
2. היכן מצינו בתפילותינו השפעת מדרש זה?
ג. לעניין שמירת המצות
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
And ye shall observe the feast of unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your hosts out of the land of Egypt; therefore shall ye observe this day throughout your generations by an ordinance for ever.
ד"ה ושמרתם את המצות: שלא יבואו לידי חימוץ, מכאן אמרו: תפח – תלטוש בצונן. ר' יאשיח אומר: אל תהי קורא "את המצות" אל "את המצוות", כדרך שאין מחמיצין את המצות, כך אין מחמיצין את המצוות, אלא אם באה לידך – עשה אותה מיד.
ושמרתם את המצות AND YE SHALL WATCH THE UNLEAVENED BREAD that it shall not reach the stage of becoming leavened; hence the Rabbis said, if it (the dough) is rising (a sign that the leavening process is setting in) she (the woman kneading the dough) polishes it with cold water (i. e. she slaps the dough with hands dipped in cold water). Rabbi Josiah said: Do not read “את המַּצּוֹת”, the unleavened bread, but את הַמִּצְוֹת “[ye shall watch] the commandements” — just as we may not cause the unleavened bread to become leavened by letting the dough remain in its raw state too long so we may not let the commandment become “leavened” by waiting too long before we perform it; but if it (a commandment) comes to your hand, perform it immediately (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:17:1).
ד"ה ושמרתם: הנה ציוה להיות המצות שמורים מימות הקציר.
ד"ה ושמרתם את המצות: לאכלם ביום הזה לזכרון, "כי בעצם היום הזה הוצאתי..." ולא הספיק בצקם להחמיץ, כדכתיב (י"ב ל"ט) "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות, כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים..."
ושמרתם את המצות, to eat them on this day as a memorial. 'כי בעצם היום הזה הוצאתי, וגו, as a result their dough did not have time enough to rise before baking, resulting in it becoming cakes of unleavened bread. It was all due to the haste of being expelled (compare verse 39)
ד"ה ושמרתם את המצות: יש מפרשים שלא תפסוק מכם אכילת מצות לדורי דורות, דוגמת (במדבר כ"ח ב'): "את קרבני לחמי לאשי... – תשמרו להקריב לי במועדו".
ושמרתם את המצות, “you shall observe the commandment to eat unleavened bread on these days for the future.” We find this formulation being use in this sense also in Numbers 28,2 in connection with the daily communal offering where the Torah writes: תשמרו להקריב לי במועדו, ”make sure that you offer it at the time appointed for it.”
1. מה קשה לכל המפרשים הנ"ל בפסוקנו?
*
2. מה ההבדל בין הראב"ע לבין הרשב"ם, ומהי מעלתו של כל אחד משני הפירושים?
**
3. מדוע אין ראייתו של חזקוני מבמדבר כ"ח – ראיה מוכיחה?
מפרשי רש"י כולם תמהים על רש"י שהביא את דברי המדרש.
וכן אומר בעל גור אריה:
מאי ענין זה לזה שתולה המצוה במצה... ומכל שכן שדבר תימה שרש"י הביא מדרש זה תוך פירושו והוא רחוק מאד מפשוטו?!
התוכל למצוא סיבה – למה לא הסתפק רש"י כאן בפשוטו, והוסיף את דברי המדרש?