פרשת תרומה תשי"א - המשכן

... היתה כוונתו יתברך במעשה המשכן וכליו, שלא יחשבו שעזב ה' את הארץ ויאמרו שבשמים כסאו והוא מרוחק מבני אדם. וכדי להסיר בלבם האמונה הכוזבת הזאת ציוה שיעשו לו משכן כאילו הוא ישכון בתוכם שיאמינו כי אל חי בקרבם והשגחתו העליונה דבקה עמהם. וזה ענין "ושכנתי בתוך בני ישראל"... "השוכן אתם בתוך טמאתם"... שכולו משל ומליצה להשראת שכינתו ולדבוק השגחתו בהם... וציוה לשים הכיור וכנו כמזהיר אותו: "רחצו, הזכו, הסירו רוע מעלליכם"; ומזבח העולה – לשרוף שמה תאוותיהם הגשמיות ויצרם הרע; ובהיכל היה שולחן ומנורה ומזבח הקטורת – כאילו כלים לשרת לפני מלכו של עולם (לא שהיה הוא יתברך צריך לדבר מכל זה חלילה וחס,) אלא להשריש בנפשותם כי ה' אלוקים מתהלך בקרב מחניהם. וכמו שאמר על דרך השיר (שיר השירים) "הנה הוא עומד אחר כתלנו, מציץ מן החרכים" כל מחשבותיהם. וזו עצמה היתה כוונת מאמרו (ישעיה סו) "השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי" – אין בית למשכן אשר אני צריך אליהם כי "את כל אלה ידי עשתה". אבל צויתי לעשותם, כדי להשריש בלבם השגחתי. והוא אמרו: "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי".

אחרי שקיבלו עליהם המשפטים והתורות והיה ה' בישורון מלך, ראוי שיעשו לו מקדש, כאילו מלכם שוכן בתוכם, כי יהיה סיבה חזקה לשמירת האחדות באומה והתמדת דבקותה בתורה.

שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו, או על מנת לקבל פרס, רק לשם ה' בלבד.

ציוה כי כל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו... ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת.