| א. מאפיינים בדברי ה' |
1. הסבר, מהן הסגולות המיוחדות (בסגנון, במבנה) המשוות לדברי ה' כאן (פסוקים ב'-ח') את אופיים החגיגי.
2. דברי ה' (ב'-ח') מחולקים לשתי פסקאות - ב'-ה'; ו'-ח', המחוברות ע"י מילת התוצאה "לכן". הסבר מהן הסיבות המוסברות בחלק הראשון (ב'-ה') הגורמות לתוצאות המובטחות בחלק השני (ו'-ח').
| ב. ביקורת המדרש על משה |
"וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'"
And God spoke unto Moses, and said unto him: ‘I am the LORD;
הוא שאמר הכתוב (קהלת ב'): "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות, כי מה האדם שיבוא אחרי המלך, את אשר כבר עשוהו". הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה... כיצד נאמר על משה? לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (ג' י"ט): "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה" – ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזרתו של הקב"ה והתחיל אומר (ה' כ"ב): "למה הרעות לעם הזה?!" והתחיל לדון לפניו, ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה – של הוללות וסכלות היו. "כי מה האדם שיבוא אחרי המלך?" – וכי מה היה לו להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, "את אשר עשוהו" – מה שכבר גילה לו... ועל דבר זה (כלומר: על דברי טענותיו של משה) ביקשה מידת הדין לפגוע במשה שנאמר: "וידבר אלוהים אל משה"; ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דיבר כן, חזר ונהג עמו במידת הרחמים, שנאמר "ויאמר אליו אני ה'".
1. מהי הביקורת של המדרש על משה?
*
2. מה הרמזים בפסוקנו שעליהם בנוי המדרש, ומה הקשיים הלשוניים שאותם הוא מתרץ?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה וידבר אלהים אל משה: דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולאמר (לעיל ה' כ"ב) "למה הרעותה לעם הזה".
וידבר אלהים אל משה AND GOD SPOKE UNTO MOSES — He took him to task because he had spoken so censoriously when he said, (Exodus 5:22) “Wherefore hast thou done so evil to this people”.
**
א. מה קשה לו?
**
ב. מה ראה רש"י לכפול בלשון "על שהקשה לדבר ולאמר"?
ד"ה וגם הקמתי את בריתי: וגם כשנראיתי להם באל שדי הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם.
וגם הקמתי את בריתי וגו׳ Then, ALSO, when I appeared unto them by the name of God Almighty I ESTABLISHED and set up MY COVENANT between Myself and them
**
שני קשיים מתורצים בדבריו אלה – אילו הם?
ד"ה וגם אני: כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים.
וגם אני — Since I established and set up My covenant it is incumbent upon Me to fulfil it; therefore, שמעתי את נאקת בני ישראל I HAVE HEARD THE GROANING OF THE CHILDREN OF ISRAEL who groan (complain) אשר מצרים מעבדים אתם THAT THE EGYPTIANS ARE ENSLAVING THEM, ואזכר AND I REMEMBER that covenant which I have already made with them; because at the covenant “between the pieces” I said to him, (Genesis 15:14) “And also against that nation whom they shall serve will I pronounce judgment.”
*
א. מה קשה לו?
**
ב. מה ראה להוסיף מילת "בני ישראל הנואקים"?
| ד. האמנם "והבאתי אתכם אל הארץ" |
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ"
And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the LORD.’
בעל אור החיים, מקשה:
קשה, כי דבר אל עליון דְבָרו טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב "והבאתי אתכם אל הארץ" ולא מצינו שכן היה, אלא את בניהם הביא שמה, אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר?
קשה, כי דבר אל עליון דְבָרו טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב "והבאתי אתכם אל הארץ" ולא מצינו שכן היה, אלא את בניהם הביא שמה, אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר?
והבאתי אתכם אל הארץ, "And I shall bring you to the land, etc." It is difficut to reconcile this promise with our tradition that G'd speaks the unvarnished truth when we know it to be a fact that the generation G'd was addressing at that time did not get to the Holy Land. Only the children of that generation actually crossed the Jordan and took possession of the land of Canaan. Every one of the people who left Egypt at an age of twenty or over died on the way. Our problem is even more serious in view of the statement of our sages in Shemot Rabbah 64 that the word לכן in 6,6, is a form of an oath.
כי רבים מיוצאי מצרים, גם בניהם יחשבו כהם.
1. הסבר מהן שתי התשובות הניתנות בראב"ע לשאלה הנ"ל?
**
2. התוכל לתרץ קושיה זו בדרך אחרת על סמך הנאמר בפרק ז'? (ואגב תתרץ גם שאלת מבנה בפסוק זה, שנתקשו בו כמה מפרשים:
מדוע נאמרה התוצאה של "וידעתם כי אני ה'" בין ההבטחות על הנסים והישועות שעתיד ה' לעשות להם, ולמה לא באה אחריהן?)
מדוע נאמרה התוצאה של "וידעתם כי אני ה'" בין ההבטחות על הנסים והישועות שעתיד ה' לעשות להם, ולמה לא באה אחריהן?)
| ה. תגובות העם |
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"
And Moses spoke so unto the children of Israel; but they hearkened not unto Moses for impatience of spirit, and for cruel bondage.
השוה לפסוק זה את תגובת העם:
"וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה...
וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ"
And Aaron spoke all the words which the LORD had spoken unto Moses, and did the signs in the sight of the people.
מהי סיבת השינוי בתגובת העם?
ד"ה מקוצר רוח ומעבודה קשה: לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו.
ד"ה מקוצר רוח: כי לא נאמנה את אל רוחם ולא נתנו לב להתבונן.
מקצר רוח, for it did not appear believable to their present state of mind, so that their heart could not assimilate such a promise.
ד"ה ומעבודה קשה: כי לולא העבודה הקשה היו נותנים לב לדברי משה והיו מבינים מטענותיו שראוי לבטוח.
ומעבודה קשה, if it had not been for the heavy labour which they had to perform they would have paid much more attention to Moses’ words, and they would have understood that Moses’ arguments made what he said very believable.
מה בין שני המפרשים בהסבר הביטוי "מקוצר רוח ומעבודה קשה"?