פרשת נשא תש"ו - פרשת נזיר
גיליון זה זהה לגיליון נשא תש"י.
א. פרשת נזיר
דעות שונות לחז”ל ולמפרשים בהערכת הנזירות ובשאלה מהו חטאו של הנזיר, אשר עליו לכפרו בקרבן חטאת –
"וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ"
And the priest shall prepare one for a sin-offering, and the other for a burnt-offering, and make atonement for him, for that he sinned by reason of the dead; and he shall hallow his head that same day.
ואלה קצות דרכיהם בשאלה זו:
אמר שמואל: כל היושב בתענית נקרא חוטא. סבר כהאי תנא דתניא: רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: מה תלמוד לומר (י"א) "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש"? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא – שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחמר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה! ר' אלעזר אומר: נקרא קדוש שנאמר (ב'): "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו", ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. ... ולר' אלעזר – הא נקרא חוטא? ההוא דסאיב נפשיה
§ The Gemara returns to the primary topic of the tractate, the issue of fasts. Shmuel said: Whoever sits in observance of a fast is called a sinner, as it is inappropriate to take unnecessary suffering upon oneself. The Gemara comments: Shmuel holds in accordance with the opinion of the following tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar HaKappar the Great says: What is the meaning when the verse states, with regard to a nazirite: “And he will atone for him for that he sinned by the soul [nefesh]” (Numbers 6:11). But with what soul did this nazirite sin? Rather, the nazirite sinned by the distress he caused himself when he abstained from wine, in accordance with the terms of his vow. And are these matters not inferred a fortiori? And if this nazirite, who distressed himself by abstaining only from wine, is nevertheless called a sinner and requires atonement, then with regard to one who distresses himself by abstaining from each and every matter of food and drink when he fasts, all the more so should he be considered a sinner. Conversely, Rabbi Elazar says: One who accepts a fast upon himself is called sacred, as it is stated with regard to the nazirite: “He shall be sacred, he shall let the locks of the hair of his head grow long” (Numbers 6:5). Here too, one can apply an a fortiori inference: And if this nazirite, who distressed himself by abstaining from only one matter, wine, is nevertheless called sacred, then with regard to one who distresses himself by abstaining from every matter, all the more so should he be considered sacred.
פשט הכתוב "מאשר חטא על הנפש" – על שנטמא במת).
§ The Gemara returns to the primary topic of the tractate, the issue of fasts. Shmuel said: Whoever sits in observance of a fast is called a sinner, as it is inappropriate to take unnecessary suffering upon oneself. The Gemara comments: Shmuel holds in accordance with the opinion of the following tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar HaKappar the Great says: What is the meaning when the verse states, with regard to a nazirite: “And he will atone for him for that he sinned by the soul [nefesh]” (Numbers 6:11). But with what soul did this nazirite sin? Rather, the nazirite sinned by the distress he caused himself when he abstained from wine, in accordance with the terms of his vow.
ד"ה מאשר חטא על הנפש: שלא נזהר מטומאת המת, רבי אלעזר הקפר אומר שציער עצמו מן היין.
מאשר חטא על הנפש [AND THE PRIEST … MAKE EXPIATION FOR HIM] FOR THAT HE HATH SINNED BY THE DEAD — i.e., that he has not been on his guard against defilement by a corpse. — R. Eleazer ha-Kappar said, “his sin consists in that he has afflicted himself by abstaining from the enjoyment of wine (Sifrei Bamidbar 30; Nazir 19a).
רמב"ם, שמונה פרקים פרק ד':
וזאת התורה השלמה המשלמת אותנו – כמו שהעיד עליה יודעה (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה... מחכימת פתי..." – לא ציותה דבר מעין זה, (מעינויי הגוף), ואין כוונתה אלא שיהיה האדם טבעי, הולך בדרך האמצעי: יאכל מה שיש לו לאכול בשווי, וישתה בשווי, ויישב המדינות ביושר ובאמונה. לא שישכון במערות ובהרים, ולא שילבש השיער ולא שיטריח גופו ויענה אותו. ונאסר עליו הדבר, לפי מה שבא לנו בקבלה בנזיר (תענית י"א) ... (ומביא דברי ר' אלעזר הקפר עיין לעיל).
הלכות דעות ג' הלכה א':
שמא יאמר האדם: "הואיל והקנאה והתאווה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון", עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן, כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה. המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר "וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש", אמרו חכמים: ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה - המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך ציוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?! ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן ציוה שלמה ואמר "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם" (קהלת ז' ט"ו).
מורה נבוכים ג' מ"ה:
וטעם נזירות מבואר מאוד והוא הפרישות מן היין אשר הפסיד מן הראשונים והאחרונים רבים, ועצומים כל הרוגיו... ובא מדין הגזרות מאסור כל אשר יעשה מגפן היין (ד') להרחקה יתרה... כי הנשמר ממנו נקרא "קדוש" והושב במדרגת כהן גדול בקדושה, עד שלא יטמא אפילו לאביו ולאמו כמונו – זאת הגדולה (לו) מפני שפירש מן היין.
ד"ה אחד לחטאת: והסוד שהוא שאמרו חז"ל "ושכר עברה עברה".
ד"ה על הנפש: הוא על נפש מת כמו "ושרט לנפש", ואילו היה שחטא על נפשו - לא היה השם מצווה אותו שיחזור לחטאתו.
רמב"ן, פסוק י"א:
ד"ה וטעם החטאת: שיקריב הנזיר ביום מלאת ימי נזרו, לא נתפרש. ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר (עמוס ב' י"א) "ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים", השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח') "כל ימי נזרו קדוש הוא לה'", והנה הוא צריך כפרה בשובו להיטמא בתאוות העולם.
תורת העולה, פרק ע"א:
... כמו שאמר הרמב"ם כי רפואת הנפש כרפואת הגוף... צריך להדריך עצמו בהיפך מידותיו הרעות עד שיעמוד על המיצוע במידות (=בדרך האמצעית), שהוא הטוב בכל דבר... וזהו עניין הנזיר, כי אם נזור מטעם שראה שנטה אל תאוות העולם, צריך להפריש עצמו אל קצה האחרון השני בהרחקה גדולה – עד שירגיל עצמו לעמוד אחר כך בדרך המיצוע. ולפיכך אמרה התורה "קדוש יהיה" (ה'), כי עיקר קדושתו של נזיר יהיה לעתיד אחר השלמת ימי נזרו, שיעמוד אז בעניין מיצוע, לא בשעת נדרו, שאז חטא ולזה נאמר (י"א) "וכיפר עליו מאשר חטא..." כי הרחקת הנזיר הוא רע מצד עצמו, מאחר שכל הקצוות רעות; ולא נצטווה עליו הנזיר אלא לתכלית טוב, שיעמוד על המיצוע.
ר' אנשלמה אשתרוק, מדרשי תורה:
"מאשר חטא" – בעבור שתקף עליו יצרו, עד שהוצרך להזיר עצמו מן היין להכניע חומרו ורוב תכונותיו ולהסיר תאוותיו הגשמיות ונמנע מן היין המשמח אלוקים ואנשים למי שיהנה ממנו לפי הצורך.
ד"ה כי יפליא: יפריש עצמו מן הבלי ותענוגות בני האדם.
כי יפליא, he will separate himself from all the vanities and physical pleasures in life.
ד"ה לנדר נדר נזיר: להיות נזיר ופרוש מן התענוגים המורגלים.
לנדור נדר נזיר, to become a Nazirite and the life of self denial which comes with this.
ד"ה להזיר לה': להפריש עצמו מכל אלה למען יהיה כולו לה' להתעסק בתורתו וללכת בדרכיו ולדבקה בו.
'להזיר לה, to separate himself from all the pleasures in order to devote himself exclusively to the service of the Lord, to study His Torah and practice walking in His ways.
ד"ה תער לא יעבר: ובזה ישליך אחרי גוו כל מחשבת יופי ותיקון שער.
תער לא יעבור על ראשו, by not coiffing his hair through trimming it to certain shapes, he automatically abandons all manner of preening himself.
ד"ה קדוש יהיה: נבדל מן התאוות החומריות.
קדוש יהיה, separate from base urges and addiction to the pleasures of the flesh.
ד"ה קדוש הוא לה': יזכה לאור באור החיים ולהיות מוכן להבין ולהורות כראוי לקדושי הדור, ולזה נראה שכיוון אלקנה באמרו "אך יקים ה' את דברו", כלומר אני מסכים להדירו בנזיר, ואיני מבקש מהאל יתברך דבר אחר בעד הילד זולתי שיקם את דברו שיהיה קדוש לה'.
'קדוש הוא לה. He will merit the light available for those enjoying eternal life, as well as be able to instruct the spiritual leaders of his generation. This may have been what Elkanah referred to when he said: “may the Lord keep His word” (Samuel I 1,23). What he meant was that he agreed with Chanah his wife’s vow that the child she would bear would spend his life on earth as a Nazirite. He did not add any additional request regarding the child that would be born to them. If G’d would allow Chanah’s prayer and vow to come true this would be more than enough satisfaction for him.
1. מהן הדעות השונות בעניין הנזירות? סדרן לקבוצות!
2. במה שונה ר' אנשלמה אשתרוק בפירושו את "החטא" מכל שאר החכמים?
הסבר את "הסוד" שאליו ירמוז ראב"ע-
ד"ה אינה לידו: כמו "כי מתאנה הוא לי" (מלכים ב' כ' א'). והנה טעמו שהשם סיבב ותיקן עלילות שימות זה ולא עלתה במחשבתו. והשם סיבב לו זה בעבור עוון אחר שעשה, כדי שיגלה ממקומו. וכתיב "לא יאונה לצדיק כל און" (משלי י"ב כ"א)).