| א. בטעם מצות עריכת הנרות |
ספר החינוך:
שציונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל עניין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בלבו – כשיראהו – מורא וענוה. וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תוכשר הנפש. וכל זה סובב על הציור הבנוי לנו, כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת, כי יש למקובלים בעניינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם אנחנו נכתוב הנראה בפשוטן של דברים.
שציונו ה' להיות נר דלוק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים. וכל עניין ההגדלה בו, כדי שיכניס האדם בלבו – כשיראהו – מורא וענוה. וכבר אמרנו כי במעשה הטוב תוכשר הנפש. וכל זה סובב על הציור הבנוי לנו, כי הכל נגזר מצד המקבלים, עם היותי מאמין באמת, כי יש למקובלים בעניינים אלה חכמות נכבדות וסודות נפלאים. ואולם אנחנו נכתוב הנראה בפשוטן של דברים.
באשר ציור המקדש כאילו שם התאחדו כל ישראל כאיש אחד, וכל ענייני המשכן ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, ציוה אל הגוף הכללי שהם בני ישראל, שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתם, שתהיה מוכנה למאור, ואז באמצעות משה, שהוא הוריד התורה ואור אלוקים לארץ, יעלה את המנורה, שהיא כלל נשמת ישראל להעלות נר תמיד; ומפרש שהאור הנה בא מן התורה, הנתונה בארון הברית, יערוך את הנרות לפני ה' תמיד.
1. הסבר את המקומות המסומנים בקו מתוך דברי ספר החינוך.
2. מה ההבדל העקרוני בין גישותיהם השונות לטעם המצווה הזו?
| ב. מדוע ציוה ה' כאן על עריכת הנרות? |
מדוע ציוה ה' כאן על עריכת הנרות, שזה לא היה ראוי לצוותו, כי אם אחרי עשית המשכן והנחת המנורה וכל הכלים במקומם. ועדיין לא ניתנה הכהונה לאהרן ולבניו, ואיך יצוה אותם על אופן השרות והעבודה שיעשו בהדלקת הנרות, שהם מכלל עבודתם?
ד"ה ואתה תצוה: אזכיר בתחילה טעם לדבק הפרשה. כי כאשר השלים לספר כל כלי הקודש והפרוכת והמשכן והאוהל והמכסה ומזבח העולה והחצר והמסך, החל לפרש משרתי המשכן. ומה היא עבודתם בעצמם, אין זר איתם. והחל שיעלו נרות בשמן זית, לא בשמן זר. ואלה המשרתים ראויים להיות ניכרים ונבדלים במשפחותם גם במלבושיהם. והזכיר הכתוב זה אחר זה. ואחר כן הזכיר שהם חייבים ללמוד שבעת ימי המילואים, שילמדם משה וירגילם. ואחר כן ישרתו ויעלו עולות התמיד על מזבח העולה, לא על מזבח הזהב. רק שיקטירו עליו ויכפר על קרנותיו אחת בשנה.
יש מתרצים את השאלה הנ"ל בעזרת דברי ר' ידעיה הפניני הבדרשי, בספרו בחינת עולם פרק ט"ז:
... התורה והאדם – חיבורם נר אלוקים בארץ. התורה היא להב המתפרד מסביב היושבי בשמים. והאדם בשני חלקיו – (גופו ונשמתו) אבוקה שואבת אורו: גוו – פתילה נפתלת, ונשמתו – שמן זית זך. בהיצמדם ובהתלכדם (האבוקה והלהב) יתמלא הבית כולו אורה.
... התורה והאדם – חיבורם נר אלוקים בארץ. התורה היא להב המתפרד מסביב היושבי בשמים. והאדם בשני חלקיו – (גופו ונשמתו) אבוקה שואבת אורו: גוו – פתילה נפתלת, ונשמתו – שמן זית זך. בהיצמדם ובהתלכדם (האבוקה והלהב) יתמלא הבית כולו אורה.
*
כיצד עונים שני הנ"ל לשאלת אברבנאל?
| ג. מדוע נאמרה פרשה זו כאן? |
לפרשת עריכת הנר שואל אברבנאל:
הלא הפרשה זו עצמה נשנית בסדר אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ד א'-ד'), שם היה מקומו וזמנו הראוי ולמה נאמרה אם כן במקום הזה ללא צורך?
הלא הפרשה זו עצמה נשנית בסדר אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ד א'-ד'), שם היה מקומו וזמנו הראוי ולמה נאמרה אם כן במקום הזה ללא צורך?
ד"ה צו את בני ישראל: פרשת מצוות הנרות ופסוק "ואתה תצוה" לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה, וכן משמע, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך.
צו את בני ישראל COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL [THAT THEY BRING UNTO THEE CLEAR OLIVE OIL, BEATEN, FOR THE LIGHT] — This is the section containing the commandment concerning the lamps, whilst the section beginning with ואתה תצוה (Exodus 27:20 ff.) which also deals with the lamp is only mentioned there for the sake of giving an orderly account of the work of the Tabernacle, to explain what the purpose of the candlestick was — for thus do those words ואתה תצוה imply: “and thou wilt at some future time command the Children of Israel” about this.
ד"ה צו את בני ישראל: זו פרשת מצות הנרות, ופרשת ואתה תצוה (שמות כ"ז כ') לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה, וכך משמעה, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך, לשון רש"י. ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר (שם מ' כ"ה) "ויעל הנרות לפני ה' כאשר ציוה ה' את משה", והנה המצוה והמעשה נזכרים ונעשים כבר. אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם ציוה "ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל", כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו, כמו שנאמר (שם ל"ה כ"ז-כ"ח) "והנשיאים הביאו" וגו' "את הבושם ואת השמן למאור". ואף על פי שאמר שם "חוקת עולם לדורותם", הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וציוה שיקחו בני ישראל משל ציבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, כטעם "ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר י"ט ב'), שיבקשו אותה ויביאוה הצבור. ושם עוד לא אמר אלא "יערוך אותו אהרן ובניו" וגו', והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה, אם תישבר או תאבד, כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש (פסוק ד') על המנורה הטהורה, שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה...
1. איך עונים לשאלה הנ"ל רש"י ורמב"ן?
2. לפי איזו משתי הדעות מתפרש ההבדל הסגנוני בין "ואתה תצוה" שבמקומנו ובין "צו" שם?
| ד. מניין המצוות |
ספר החינוך, ההולך במניין המצוות בעקבות הרמב"ם, מונה את מצוות עריכת הנרות כאן – בפרשתנו – ולא בפרשת אמור. התוכל למצוא טעם לדבר?
| ה. "ויקחו" ולא ויתנו |
"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן..."
And thou shalt command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
למה נאמר "ויקחו" ולא נאמר ויתנו?
כיצד עונה לשאלה זו ראב"ע, פרק כ"ה פסוק ב':
ד"ה ויקחו לי: מילת ויקחו לי כגזירת "סורה אלי" (שופטים ד' י"ח), שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאיתו ויתן לי. וככה "קחי נא לי מעט מים" (מלכים א' י"ז י"ד).
ד"ה ויקחו לי: מילת ויקחו לי כגזירת "סורה אלי" (שופטים ד' י"ח), שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאיתו ויתן לי. וככה "קחי נא לי מעט מים" (מלכים א' י"ז י"ד).
מהי ראייתו משופטים ד' י"ח?
**
2. התוכל לענות לשאלה זו בדרך אחרת?
| ו. להעלות נר תמיד |
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
And thou shalt command the children of Israel, that they bring unto thee pure olive oil beaten for the light, to cause a lamp to burn continually.
תמיד CONTINUALLY — doing something every night, as is described here, may be termed תמיד, continually, just as you speak of (Numbers 27:6) “The continual (תמיד) burnt-offering”, although this was sacrificed only from day to day. So, too, in the case of the meal-offering made in a flat pan it is said, (Leviticus 6:13) that it should be brought continually (תמיד) and yet it was only brought thus: “Half of it in the morning, and half of it at evening”. However, the expression תמיד which is used in connection with the show-bread (Exodus 25:30) denotes the whole period without a break from Sabbath to Sabbath).
ד"ה תמיד: כל לילה ולילה. ויש מילת תמיד קשה מזאת - "והיה על מצחו תמיד" (להלן כ"ח ל"ח), כאשר הושם המצנפת על ראשו לעולם ישימו עליה ציץ הקדש.
1. מה פירוש המילה "תמיד" לדעתם?
2. באר את כוונת רש"י באמרו "כל...".
3. במה מילת "תמיד" כ"ח ל"ח "קשה מזאת" כדברי ראב"ע?