פרשת תצוה תשכ"ו - הפטרה לשבת זכור
א. בני יתרו
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם"
And Sha᾽ul said to the Qeni, Go, depart, go down from among the ῾Amaleqi, lest I destroy thee with them: for thou hast shown kindness to all the children of Yisra᾽el, when they came up out of Miżrayim. So the Qeni departed from among ῾Amaleq.
ד"ה וישמע יתרו: ...ושאול אמר "ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל". ובעבור שכתוב למעלה (שמות י"ז ט"ז) "מלחמה לה' בעמלק" שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח ה' להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גויי עמלק, שיזכרו ישראל חסד אביהם ולא יגעו בזרעו. והנה ראינו הרֵכבים שהם בני יתרו שהיו עם בני ישראל בירושלם ובימי ירמיהו יונדב בן רכב. (ירמיהו ל"ה י"ט) ויש פרשה אחרת דומה לזאת! (הכוונה לבראשית פרק ל"ח).
**
א. מהי הקושיה על שמות פרק י"ח המתישבת לו בעזרת פסוקנו?
**
ב. במה דומה הענין ההוא לבראשית ל"ח?
ג. היכן מצינו במקרא שהתישבו בני הקיני בתוך ישראל?
"ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים". עם כל ישראל עשה יתרו חסד? והלא לא עשה אלא עם משה בלבד! אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל, מעלין לו כאילו עשה עם כל ישראל.
ומקשין: ולמה לא יפרש 'עם כל בני ישראל' ממש, על ידי עצתו, שאמר (י"ח כ"ג) "וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום"?
ענה לקושיה!
ב. אל תהי צדיק הרבה!
"וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל"
And Sha᾽ul came to a city of ῾Amaleq, and laid wait in the valley.
"וירב בנחל" אמר ר' מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול: "לך והכית את עמלק", אמר: "ומה נפש אחת אמרה תורה: תבוא עגלה ערופה – כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה", ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז') "אל תהי צדיק הרבה!" ובשעה שאמר לו שאול לדובב: "סוב אתה ופגע בכהנים!" יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת שם): "אל תרשע הרבה!"
§ Having mentioned the verse about Saul, the Gemara proceeds to interpret more of that passage: “And Saul came to the city of Amalek and he strove in the valley” (I Samuel 15:5). Rabbi Mani said: This means that Saul strove with God, as it were, concerning the matter of the valley. At the time when the Holy One, Blessed be He, said to Saul: “Now go and attack Amalek and proscribe all that belongs to him; do not pity him, but kill men and women alike, infants and sucklings alike, oxen and sheep alike, camel and donkey alike” (I Samuel 15:3), Saul countered and said: Now, if on account of one life that is taken, in a case where a slain person’s body is found and the murderer is unknown, the Torah said to bring a heifer whose neck is broken to a barren valley, in the atonement ritual described in Deuteronomy 6:1–9, all the more so must I have pity and not take all these Amalekite lives. And he further reasoned: If the men have sinned, in what way have the animals sinned? Why, then, should the Amalekites’ livestock be destroyed? And if the adults have sinned, in what way have the children sinned? A Divine Voice then came forth and said to him: “Do not be overly righteous” (Ecclesiastes 7:16). That is to say: Do not be more merciful than the Creator Himself, Who has commanded you to do this, for to do so would not be an indication of righteousness but of weakness. At a later time, when Saul said to Doeg: “Turn around and strike down the priests, and Doeg the Edomite turned around and struck down the priests, and he killed on that day eighty-five men who wore the linen ephod, and he struck Nob the city of priests by the sword, man and woman alike, infants and sucklings alike, oxen and donkeys and sheep, by the sword” (I Samuel 22:18–19), a Divine Voice came forth and said to him: “Do not be overly wicked” (Ecclesiastes 7:17).
קהלת רבה:
אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מי שעושה עצמו רחמן במקום אכזרי, סופו שיהיה אכזרי במקום רחמן.
ד"ה וירב בנחל: שרשו "ארב" ...ומשפטו "ויארב" והוא הנכון מפני קמצות היו"ד. ויש לפרשו ענין ריב ומצה, כלומר: יצא עמלק עליהם ונלחם איתם בנחל.
*
1. מה ראה ר' מני להוציא את פסוקנו ממשמעו?
2. במה סוטה רד"ק מן הפירוש הרגיל, ומה הביאו לפרש כפי שפירש?
**
3. מהו הקשר שמצאו חז"ל בין שני מעשי שאול (מלחמת עמלק והריגת נוב עיר הכהנים), ומה הפרטים שבפרקים הנותנים סעד להשקפתם?
4. התוכל להוכיח מתוך המסופר בפרקנו, שלא נבעה התנהגות שאול בפרקנו מתוך רחמנות על תינוקות שלא טעמו טעם של חטא?
5. מה הקשר בין פסוקנו לבין פרשת עגלה ערופה?
ג. נחמת האל
"נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ"
I regret that I have set up Sha᾽ul to be king: for he is turned back from following me, and he has not performed my commandments. And it grieved Shemu᾽el; and he cried to the Lord all night.
"וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"
And also the Eternal One of Yisra᾽el will not lie nor change his mind: for he is not a man, that he should change his mind.
אברבנאל:
אחרי שהא-ל יתברך בחר בשאול הנה עתה בהסיבו מהמלכות יראה בו שינוי החפץ, וכמו שאמר (י"א) "נחמתי" כי המלכתי את שאול למלך, שיורה שהיה בו שינוי ושהוא מתנחם ממעשיו, לזה השיב ואמר "וגם נצח ישראל" רצונו לומר: וגם עם כל זה שהסירך מן המלכות אשר נתן לך הא-ל יתברך שהוא נצח ישראל, הנה לא ישקר באמונתו ולא ינחם ממה שעשה. ותיאר אותו במקום הזה בלשון "נצח", לפי שהשינוי נמנע בתוך הנצחיים, כי הוא התחלת ההפסד והוא המביא אליו. ולכן אמר "וגם נצח ישראל" שהוא הנצח הבלתי משתנה יתברך לא ישקר ולא ינחם; והיה זה שינוי בעצמו יתברך, רק מצד המקבלים. וזהו "כי לא אדם הוא להנחם"; אבל רצונו לומר: אינו אדם להנחם מפאת עצמו, השחנוי הוא מצד המקבלים.
בנו יעקב, בפירושו לבראשית פרק ו' פסוק ו':
וינחם ה' כי עשה את האדם. "נחמת הא-ל" היא אחד העקרונות הגדולים בתורתנו, בדתנו. בלי מושג כזה (של "הא-ל הנחם" על הרעה או על הטובה לגבי האדם שהשתנה) על ה' – אין דת חיה, אין תשובה, אין כפרה. וה"וינחם" של פסוקנו משמעו: אחרי שפנה האדם כולו לרוע, לחמס, כפי שהוכח בשפוט הא-להי (וזהו "וירא"), הרי שה' – אשר לא למען עשית הרע "עשה" עמו כל טוב "בארץ" – נאלץ לשנות יחסו לאדם, אשר השתנה הא כולו לרעה.
1. מהן השאלות שעליהן עונה כל אחד מן הפרשנים?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
3. הסבר את המילים המסומנות בקו.
ד. קריעת כנף הבגד
"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ"
And as Shemu᾽el turned about to go away, he laid hold of the corner of his robe, and it tore.
מדרש שמואל, פרשה י"ח:
כנף מעילו של מי? רב ולוי: חד אמר: כנף מעילו של שאול. וחד אמר: כנף מעילו של שמואל. שכן דרך הצדיקים להיות מצטערין כשאין נטיעתם משובחת. ודכוותיה (מלכים א' י"א, ל') "ויתפש אחיה בשלמה החדשה" – שלמתו של מי? רב ולוי: חד אמר: שלמתו של ירבעם, וחד אמר: שלמתו של אחיה. אמר רב שמואל בר נחמני: נראין הדברים – שלמתו של אחיה, שכן דרך צדיקים להיות מצטערין בשעה שיש מחלוקת לבית דוד.
ילקוט שמעוני חלק ב' קל"ד:
אמר לו שאול (שמואל א' כ"ד כ"א): "ועתה, הנה ידעתי כי מלך תמלך" – מנא ידע? לפי שאמר לו שמואל: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך", אמר לו שאול: "מי הוא זה?" אמר לו: "איני אוסר לך, אלא רמז אני רומז לך: מי שהוא קורע את מעילך עתיד ליקח את מלכותך". וכיוון שקרע (דוד) את כנף מעילו, ידע שאול מה שאמר לו שמואל, התחיל לומר: "ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך".
ד"ה ויחזק בכנף מעילו: שאול החזיק בכנף מעיל שמואל כדי שישוב עמו.
And he grabbed the corner of his robe. According to the simple meaning, it seems that when Shmuel turned to leave Shaul, Shaul grabbed the corner of Shmuel's [robe], since Shaul was asking him to return until he would prostate himself in Gilgol, where the Tent of Meeting was. In Midrash Aggadah, however, Amora'im differ; some say that Shaul tore Shmuel's robe, and some say that Shmuel tore Shaul's robe,28As a symbol of his loss of kingship. Another version is that Shmuel tore his own robe as a gesture of dismay. giving over to him this sign, that whoever will tear a corner of his robe, would reign in his place. And that is what Shaul said to Dovid on the day he tore [Shaul's] robe, 'I know that you will surely reign.'29 Below 24:21. See Rashi’s commentary there.
אברבנאל:
כאשר פנה שמואל ללכת מעם שאול, אחז שאול בכנף מעילו של שמואל לבקש ממנו שישוב עמו על כל פנים וישתחוה בגלגל לפני ה', שהיה שם אוהל מועד, ואז קרע שאול כנף מעילו של שמואל, וכאשר ראה זה שמואל הבין, כי סימן מה היה הקריעה ההיא ואמר: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך", רוצה לומר: זה לך סימן שכבר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ושכבר ניתנה לרעך שהוא טוב ממך, ואמר זה על דוד, שהיה אחר כך רועה לשאול במלחמותיו והיה טוב ממנו לפני המקום.
1. כמה דעות שונות נאמרו בדברי המדרשים והפרשנים?
2. מהן מעלותיו ומהן חולשותיו של כל אחד מן הפירושים הנ"ל?
3. מהי ראיית המדרש מאחיה השילוני (מלכים א, י"א ל')?
4. השוה לדברי מדרש שמואל הנ"ל את דברי ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ד"ה בכנף מעילו: כינוי לשמואל.
ד"ה קרע: אין זה כענין קריעת בגד השילוני, והעניינים מבוארים עם הבדל הלשונות.
הסבר, למה אין לדעתו להביא ראיה משם למקומנו - מהו "הבדל הלשונות" הגורם לפירוש שונה של שני הפסוקים?