זה הוא המשך גיליון כי תבוא תש"ז העוסק בעיקר בטעם מצוות מקרא ביכורים.
| א. דין הגר במקרא ביכורים |
"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה'... אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר"
And thou shalt rejoice in all the good which the LORD thy God hath given unto thee, and unto thy house, thou, and the Levite, and the stranger that is in the midst of thee.
ד"ה והגר אשר בקרבך: (מכות י"ט) מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר לאבותינו.
ושמחת בכל הטוב AND THOU SHALT REJOICE IN EVERY GOOD THING — From this they (the Rabbis) derived the law that the recital on the occasion of bringing the first fruits is made only during the joyful period of the year — from Pentecost till the Feast of Tabernacles — when a man is gathering in his grain, his fruits, his wine and his oil; but from Tabernacles onwards until Chanucah if he brings these, he does not make the recital (Pesachim 36b).
רמב"ם, ביכורים ד' הלכה ג':
הגר מביא וקורא, שנאמר באברהם (בראשית י"ז) "אב המון גויים נתתיך", הרי הוא אב כל הגויים כולם, שנכנסים תחת כנפי שכינה. ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ.
הגר מביא וקורא, שנאמר באברהם (בראשית י"ז) "אב המון גויים נתתיך", הרי הוא אב כל הגויים כולם, שנכנסים תחת כנפי שכינה. ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ.
וזו תשובתו של הרמב"ם באגרתו לגר צדק עובדיה בעניין זה:
אמר משה ברבי מימון: משני גלות ירושלים אשר בספרד הגיעו אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר הצדק ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו. שאלת על עסקי הברכות והתפילות, היש לך לומר: "אלקינו ואלקי אבותינו" "ואשר קדשנו במצותיו וציונו", "ואשר הבדילנו", "ושהוצאתנו מארץ מצרים" "ושעשה ניסים לאבותינו", וכל כיוצא באלו העניינים. יש לך לומר הכל כתקנן, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל, בין שתתפלל יחידי בין שתהיה שליח ציבור. ועיקר הדבר מאברהם אבינו הוא, שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת ויחודו של הקדוש ברוך הוא ובעט בעבודה זרה והפך עבודתה והכניס בנים רבים תחת כנפי השכינה ולימדן והורם וציוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגומר. לפיכך כל מי שנתגייר עד סוף כל הדורות וכל המיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה, מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום הוא, ובני ביתו כולם, והוא החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציוה את בניו ואת ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו עליו השלום הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו, ואב לתלמידיו - והם כל גר שנתגייר, לפיכך יש לך לומר: "שהנחלת את אבותינו", שלאברהם נתנה הארץ, שנאמר לו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו אין כאן הפרש בינינו ובינך לכל דבר, וודאי יש לך לברך "אשר הנחילנו", "ואשר הבדילנו", שכבר בחר בך הבורא והבדילך מן האומות ונתן לך התורה, שהתורה לנו ולגרים ניתנה, שנאמר (במדבר ט"ו ט"ו): הקהל, חוקה אחת לכם ולַגֵר הַגָר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני ה' תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולַגֵר הַגָר אתכם. ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים, רובם עובדי עבודה זרה היו במצרים, נתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם, עד ששלח הקדוש ברוך הוא משה רבנו, רבן של כל הנביאים, והבדילנו מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה לנו ולכל הגרים ושם לכולנו חוקה אחת. ואל יהא יחוסך קל בעיניך: אם אנחנו מתיחסים לאברהם, יצחק ויעקב - אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם. וכל מה שאמרנו לך בעניין הברכות שלא תשנה, כבר ראיה לזה ממסכת ביכורים. תמן תנינן: "הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר: אלקי אבותיכם ואם הייתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקי ואלקי אבות ישראל". זהו סתם משנה, והיא לר' מאיר, ואינה הלכה, אלא כמו שבירושלמי. תמן אמרינן: "תני בשם ר' יהודה, גר עצמו מביא וקורא. מאי טעמיה? כי אב המון גויים נתתיך, לשעבר היה אב לאדם, מכאן ואילך אב לכל הבריות. רבי יהושע בן לוי אומר: הלכה כרבי יהודה". הנה נתברר לך שיש לך לאמר "אשר נשבע ה' לאבותינו", ושאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים ללכת בדרכיו, והוא הדין לשאר הברכות והתפילות שלא תשנה כלום.
אמר משה ברבי מימון: משני גלות ירושלים אשר בספרד הגיעו אלינו שאלות מרנא ורבנא עובדיה המשכיל המבין גר הצדק ישלם ה' פעלו ותהי משכרתו שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר בא לחסות תחת כנפיו. שאלת על עסקי הברכות והתפילות, היש לך לומר: "אלקינו ואלקי אבותינו" "ואשר קדשנו במצותיו וציונו", "ואשר הבדילנו", "ושהוצאתנו מארץ מצרים" "ושעשה ניסים לאבותינו", וכל כיוצא באלו העניינים. יש לך לומר הכל כתקנן, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל, בין שתתפלל יחידי בין שתהיה שליח ציבור. ועיקר הדבר מאברהם אבינו הוא, שלימד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת ויחודו של הקדוש ברוך הוא ובעט בעבודה זרה והפך עבודתה והכניס בנים רבים תחת כנפי השכינה ולימדן והורם וציוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה' כמו שכתוב בתורה: כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגומר. לפיכך כל מי שנתגייר עד סוף כל הדורות וכל המיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כמו שהוא כתוב בתורה, מתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום הוא, ובני ביתו כולם, והוא החזיר כל העתידים להתגייר בצוואתו שציוה את בניו ואת ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו עליו השלום הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו, ואב לתלמידיו - והם כל גר שנתגייר, לפיכך יש לך לומר: "שהנחלת את אבותינו", שלאברהם נתנה הארץ, שנאמר לו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו אין כאן הפרש בינינו ובינך לכל דבר, וודאי יש לך לברך "אשר הנחילנו", "ואשר הבדילנו", שכבר בחר בך הבורא והבדילך מן האומות ונתן לך התורה, שהתורה לנו ולגרים ניתנה, שנאמר (במדבר ט"ו ט"ו): הקהל, חוקה אחת לכם ולַגֵר הַגָר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני ה' תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולַגֵר הַגָר אתכם. ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים, רובם עובדי עבודה זרה היו במצרים, נתערבו בגויים ולמדו ממעשיהם, עד ששלח הקדוש ברוך הוא משה רבנו, רבן של כל הנביאים, והבדילנו מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה לנו ולכל הגרים ושם לכולנו חוקה אחת. ואל יהא יחוסך קל בעיניך: אם אנחנו מתיחסים לאברהם, יצחק ויעקב - אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם. וכל מה שאמרנו לך בעניין הברכות שלא תשנה, כבר ראיה לזה ממסכת ביכורים. תמן תנינן: "הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר: אלקי אבותיכם ואם הייתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקי ואלקי אבות ישראל". זהו סתם משנה, והיא לר' מאיר, ואינה הלכה, אלא כמו שבירושלמי. תמן אמרינן: "תני בשם ר' יהודה, גר עצמו מביא וקורא. מאי טעמיה? כי אב המון גויים נתתיך, לשעבר היה אב לאדם, מכאן ואילך אב לכל הבריות. רבי יהושע בן לוי אומר: הלכה כרבי יהודה". הנה נתברר לך שיש לך לאמר "אשר נשבע ה' לאבותינו", ושאברהם אב לך ולנו ולכל הצדיקים ללכת בדרכיו, והוא הדין לשאר הברכות והתפילות שלא תשנה כלום.
מהו ההבדל העקרוני בין דברי המשנה המובאים ברש"י לבין דברי הירושלמי שעליהם מסתמך הרמב"ם?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה אשר יהיה בימים ההם: אין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא.
אשר יהיה בימים ההם [AND THOU SHALT GO UNTO THE PRIEST] THAT SHALL BE IN THOSE DAYS — These apparently redundant words suggest: you have none else than the priest who lives in your days (you are only concerned with him) (cf. Sifrei Devarim 298:3; Rosh Hashanah 25b; see also Rashi on Deuteronomy 17:9).
**
** השוה לדבריו פרק י"ז פסוק ט':
ד"ה אל השופט: ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך.
ד"ה אל השופט: ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו. אין לך אלא שופט שבימיך.
**
ואל השפט אשר יהיה בימים ההם [AND THOU SHALT COME UNTO THE PRIESTS …] AND UNTO THE JUDGE THAT SHALL BE IN THOSE DAYS — The last apparently redundant words suggest: and even though he is not as eminent as other judges that have been before him, you must obey him — you have none else but the judge that lives in your days (i.e. you are only concerned with him) (Rosh Hashanah 25b).
לדברי רש"י כאן מקשה הרמב"ן:
ד"ה וטעם אל הכהן אשר: אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם, כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב ביכוריו. ורש"י כתב: אין לך אלא כהן שיהיה בימיך, כמות שהוא. ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל י"ז ט'), אף על פי שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הביכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו?
ד"ה וטעם אל הכהן אשר: אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם, כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב ביכוריו. ורש"י כתב: אין לך אלא כהן שיהיה בימיך, כמות שהוא. ולא הבינותי זה, כי בענין הזקן ראוי לומר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם' (לעיל י"ז ט'), אף על פי שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל בהקרבת הביכורים למי יביאם אם לא לכהן אשר יהיה בימיו?
ענה לקושייתו.
2) פסוק ה'
ד"ה וענית: לשון הרמת קול.
ד"ה וענית: לשון הרמת קול.
מה קשה לו?
3) דברים כ״ו:ט׳
ד"ה ויתן לנו את הארץ: כמשמעו.
And He hath brought us into this place, and hath given us this land, a land flowing with milk and honey.
מה קשה לו?