פרשת ראה תש"ח - נביא שקר
א. מופתיו של נביא שקר
נתקשו כל המפרשים בפרשתנו זו, כיצד יתן ה' כח לנביא שקר לעשות אותות ומופתים בשמים ובארץ וכשאלת אברבנאל:
אם הוא נביא שקר – איך יצאו מופתיו לפועל?
1. עיין בשאלה זו בדברי חז"ל ובדברי מפרשינו המובאים כאן וסדרם לקבוצות.
ספרי:
"ובא האות": אמר ר' יוסי הגלילי: ראה עד היכן הגיע הכתוב לסוף דעתם של עובדי כוכבים ונתן להם ממשלה, אפילו יעמידו חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, אל תשמע להם! מפני מה? "כי מנסה ה' לדעת הישכם אוהבים..." אמר ר' עקיבא: חס ושלום שיעמיד הקב"ה חמה ולבנה, כוכבים ומזלות לעכו"ם! הא אינו מדבר אלא במי שהיה נביא אמת וחזר להיות נביא שקר, כחנניה בן עזור.
ד"ה כי יקום: ...ויש אומרים כי יתכן להיות הנביא ממגנבי דבר השם, ופירוש שאמר נביא האמת שיהיה אות כך להצדיקו ושמע השומע והגידו להיות אות לנפשו. ויש אומרים כי אפילו בא האות והמופת אין להאמין בו כי הוא דבר הפך שיקול הדעת. ולפי דעתי שיש אות גם מופת כמו סימן, והעד דברי ישעיה שאמר הנה אנוכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים. ואות הנביא כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף, ואותות בניו שמותם, על דבר המקרה שיהיה בימיהם, והם: עמנואל מהר שלל חש בז ושאר ישוב. ובמכות, והיו לך לאות ולמופת וכן רבים.
if a prophet arises among you The meaning of among you is that a prophet must be from the nation of Israel. The common thread connecting this passage with the previous passage is the prohibition against idolatry (the burning of children [12: 31] was an idolatrous practice). The word prophet here denotes someone who claims that God , or a messenger of God , spoke to him while awake . The other possibility is that it occurred in a dream. Some say, that the prophet discussed here is likely one of the “thieves of God ’s words” [cf . Jeremiah 23: 30] — to wit: A true prophet announces that a certain miracle will come, to justify him; someone else overhears this, and then asserts that the miracle applies to himself . Others say, that we do not believe him, even if the signal or marvel comes to pass, because he says things that are contrary to logic. In my opinion, the Hebrew words signal and marvel here have the sense of “sign” [and not any supernatural event — Translator]: 1) The words of Isaiah provide evidence for this interpretation. He said “Behold, I, and the children whom God has given me, are for signs and for portents” [Isaiah 8: 18] (the prophet’s own sign was “…just as my servant Isaiah has walked naked and barefoot…” [Isaiah 20: 3]; the sons’ signs were their names, each being named after an event which was to occur in his lifetime, i.e., “Immanu כ el” [Isaiah 7: 14], “Maher-Shalal-Ḥash-Baz” [Isaiah 8: 3], and “Sh әכ ar-Yashuv” [Isaiah 7: 3]). 2) With respect to plagues, Scripture says “They will serve you as signs and proofs” [28: 46]. Many similar examples exist.
שים לב: הראב"ע מביא מביא שלוש דעות שונות בענייננו!
ד"ה כי יקום: יקראנו הכתוב 'נביא' על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן. ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבוא בו רוח לאמר ככה יהיה לעתיד לבוא בדבר פלוני. ויקראו לו הפילוסופים כהי"ן, ולא ידעו סבת הענין, אך הדבר נתאמת לעיני רואים. אולי הנפש (בחדודה) [בהתבודדה] תדבק בשכל הנבדל ותתכוון בו. והאיש הזה יקרא 'נביא' כי מתנבא הוא, ועל כן יבוא האות והמופת אשר יאמר אליך.
ד"ה ובא האות: שיודעים עתידות על ידי רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני.
ובא האות והמופת, these false prophets came by their knowledge by means of their dealings with the necromancers, etc., people whom we are supposed to put to death.
אברבנאל, (בפירוש לדברי הספרי המובאים לעיל):
ואין ראוי שיובן הפסוק הזה כפשוטו, כי חלילה לנו שנאמין, שהאיש אשר עמד בסוד ה' וישמע את דבריו ונתאמת לנביא ה' – ישוב לנבא עכו"ם. ולא שהנביא שקר יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ. אבל היה דעת החכמים האלה שמשה רבנו עליו השלום דיבר זה כמפליג, אף במה שאי אפשר להיות, כי אף אם יראו אדם, שיעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ ואף כי יהיה נביא מנביאי ה' – לא ישמעו אליו בשום פנים לעבוד עכו"ם. כי המופתים, אין ראוי שיהיו חולקים על הדבר האמיתי בעצמו ויהיו הם קריאה אל הנמנעות לאמת משהו בעצמו שקר.
ד"ה לא תשמע אל דברי הנביא: לא תפנה אל דבריו לראות אם יש ממש בקצתם, כי אין ספק שכל דבריו שקר שבדה מלבו הכל להרע כאמרו כי דבר סרה, והאות או מופת נעשה על ידי כישוף או תחבולה וזולתם - לא מכח נבואה שבאה לו.
לא תשמע אל הנביא ההוא, do not even turn to listen to find out if his words have even partial substance, for there can be no question that the man is full of lies and tells you things he has made up, all for an evil purpose; כי דבר סרה, for what he portrays as a miracle is nothing but sleight of hand or forgery of some other kind.
ד"ה או אל חולם החלום ההוא: לראות אם יש בקצת חלומו אמת, אבל תדע בלי ספק שלא חלם דבר ממה שאמר אבל המציא הכל מלבו כדי להדיח.
או אל חולם החלום ההוא, to see if even part of what he dreamt reflected some truth of what was going to happen; you may be sure that the dreamers did not actually dream any part of what he claimed to have dreamt, but he invented all of it in order to seduce you;
באור:
מעתה יאמר "ונתן אליך אות או מופת" כגון שיאמר: "אני הנביא שלוח אליכם מאת ה', שתעבדו עבודה זרה פלונית, וזה לכם האות שהוא שלחני, כי למחר יהיה כך וכך", וציוה שלא נשמע אל דברי הנביא, ולא נשמע באותותיו ומופתיו. כי הנה מושכל ראשון הוא, שהנותן אות או מופת להכחיש מציאות ה' יתברך או חכמתו או חסדו וטובו עם בריותיו, הוא סותר ומכחיש את דברי עצמו סתירה גמורה ומוחלטת; כי הדבר ידוע, שכל המכחיש שלמות אחת משלמות הבורא, הוא כופר בכולם. האומר – דרך משל – שאין צדק ויושר ה' לבלי תכלית, הוא מכחיש גם יכולתו וידיעתו; אי אפשר שיודה שאחת משלמות הבורא ויכחיש הנשארים, וזהו יחוד שמו הגדול, שכל השלמויות כולם הן בחוקו. ואיך – אם כן – יברר ויביא ראיה שהוא שליח ה' הכל יכול – הוא בעצמו מכחיש במשלחו? לכן הנביא האומר שם ה' דבר ונותן אות או מופת, צריך שיסכים הדבר ההוא עם כל מה שידוע לנו בכח השכל מעצם הבורא (כלומר ממהותו) ואם לאו – נביא שקר הוא, שהוא סותר את דברי עצמו. מעתה, אם יבוא האות או המופת ההוא, להדיח מעל ה' וללכת לעבוד אלוהים אחרים, כגון שיאמר: "ה' הנכבד שלחני שתעבדו לפעור, כי היה שותף עמו במעשה בראשית", שזהו סותר לאמיתתו יתברך, הנה הוא סותר דברי עצמו ומעיד בעצמו ששקר דיבר, ומה לך עוד לחקור אחריו – לדעת אם המופת ההוא אמת אם לא, אחרי שהוא מזויף מתוכו! ואין לך ראיה גדולה מזו.
והשוה לזה דברי הרמב"ן במכתבו השני מתוך פולמוסו עם Lavater שנתפרסם בשם "Nacherinnerung":
... לפי חוקי תורתי אין מעשה ניסים אבן בוחן לאמת וגם אין הנס מעיד בוודאות מוסרית על הנביא כי ה' שלחו. רק מתן התורה ביום הקהל פנים בפנים היא העדות הנאמנה, הואיל וכאן לא היה השליח צריך לשום עדות על שליחותו מאחר שכל העם שמעו באזניהם את המצוה האלוקית... אני מוצא ראיות מוכיחות בתנ"ך (וגם בברית החדשה) שיש בכוחם של מדיחים ונביאי שקר לחולל נפלאות. (מה יש – לדוגמא – להגיד על מעשי החרטומים במצרים? ובדברים ה' פסוק ב' מדובר בנביא או חולם חלום שאין לשמוע בקולו גם אם יתקיימו מופתיו ויש להמיתו). אין בידי להכריע אם נעשו ניסים אלה בכח כשפים, אם מעשי להטים הם, או אם יש כאן שימוש לרעה בכח שניתן להם לתכלית טובה. על כל פנים אני חושב לדבר שאין לסתור אותו, שלפי הדברים הברורים שבתורה, אין במעשה ניסים הוכחה ברורה לשליחות אלוקית.
ועיין לפרשתנו בייחוד רמב"ם הלכות יסודי התורה כל פרק ח'!
1. כיצד יש לפרש את הפסוקים ב'-ג' לפי דעת ר' עקיבא?
כיצד יש להסביר – לדעת כל המפרשים - את הנביא הזה כנביא שקר, שהתורה קוראת לו בשם נביא?
"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא"
And it came to pass the same year, in the beginning of the reign of Zedekiah king of Judah, in the fourth year, in the fifth month, that Hananiah the son of Azzur the prophet, who was of Gibeon, spoke unto me in the house of the LORD, in the presence of the priests and of all the people, saying:
3. במה שונה אברבנאל מכל המפרשים, ומהי חולשתו?
4. האם אין דברי הרמב"ן הנ"ל עומדים בסתירה לנאמר בשמות פרק ד'?