פרשת בשלח תש"ח - דור יוצאי מצרים
א. לתכונותיו של דור יוצאי מצרים
ד"ה התיצבו וראו: ...יש לתמוה, איך יראו מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחרים? ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם?! והתשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו? והיו ישראל נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה, כי עמלק בא בעם מועט ולולא תפילת משה היה כובש את ישראל. וה' לבדו שהוא עושה גדולות ולו נתכנו עלילות סיבב שמתו כל העם היוצאים ממצרים הזכרים, כי אין בהם כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור במדבר, שלא ראו גלות והייתה להם נפש גבוהה, כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת שמות.
Stand and see the deliverance of the Lord: Since you will not make war on Egypt. Rather you will see the deliverance of the Lord that He will do for you today. One may wonder how [such] a large camp of six hundred thousand men would be afraid of those pursing after them. And why did they not fight for their lives and for their children? The answer is that the Egyptians were the Israelites' masters. And [so] this generation that went out of Egypt learned from its youth to tolerate the yoke of Egypt and had a lowly image. And [so] how could they now battle with their masters? And Israel was [also] indolent and not trained in warfare. Do you not see that Amalek came with [only] a small group and were it not for the prayer of Moshe, they would have overpowered Israel. And the only God, 'who does great things' and 'for whom all plots are contemplated,' caused that all the males of the people that went out of Egypt would die. As there was no strength in them to fight against the Canaanites, until a new generation, after the generation of the desert, arose. And they did not see exile and they had a [confident] spirit, as I mentioned in the words about Moshe in the Parsha of Eleh Shemot (Ibn Ezra on Exodus 2:3).
ד"ה ותחמרה... ומחשבות ה' עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב ה' זה, שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות. ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים. הלא תראה שהרג המצרי בעבור שעשה חמס והושיע בנות מדין מהרועים בעבור שעשו חמס להשקות צאנם מהמים שדלו.
היכן מצינו בפרשת בשלח ראיות לדבריו והערכה כזו של דור המדבר?
ב. שאלת סגנון
"הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"
And they said unto Moses: ‘Because there were no graves in Egypt, hast thou taken us away to die in the wilderness? wherefore hast thou dealt thus with us, to bring us forth out of Egypt?
התוכל להסביר, מהי הכוונה בחזרות מרובות אלה על אותן מילים?
ג. "סגר עליהם המדבר"
"נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר"
And Pharaoh will say of the children of Israel: They are entangled in the land, the wilderness hath shut them in.
...על ידי שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עז ומקום צר, אם כן נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר שהלכו לשם בחפזון יומם ולילה יוכיח, כי בעל צפון (ראה דברי רש"י למטה*) סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לצאת.
במה שונה המלבי"ם מן הפירוש הרגיל, ומה המריצו ללכת בדרך זו?
ד"ה לפני בעל צפון: הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן. ועליו פירש איוב (איוב י"ב כ"ג) משגיא לגוים ויאבדם.
לפני בעל צפון BEFORE BAAL-ZEPHON — It (the idol of this name) alone had been left by God of all the gods of Egypt and, this, too, in order to mislead them — that they should say that their god was a difficult one to overcome. It was with reference to this that Job expressly said, (Job 12:23) “He causes the nations to err (מַשְׂגִיא, is taken in the sense of מַשְׁגִיא from root שגה to err) and then destroyeth them” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:2:2; cf. Rashi on this passage).
ד. כשר שבמצרים הרוג
"וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם"
And he took six hundred chosen chariots, and all the chariots of Egypt, and captains over all of them.
ועמהם כל שאר הרכב. ומהיכן היו הבהמות הללו? אם תאמר: משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט' ו'): "וימת כל מקנה מצרים". ואם תאמר: משל ישראל. הרי נאמר (י' כ"ו): "וגם מקננו ילך עמנו". משל מי היו? מ"הירא את דבר ה'" (ט' כ'). מכאן היה ר' שמעון אומר: כשר שבמצרים – הרוג! טוב שבנחשים – רצוץ את מוחו.
וכל רכב מצרים signifies AND with these were ALL THE other CHARIOTS OF EGYPT. And whence came all these animals required for the chariots? If you say that they were from the cattle of the Egyptians — but you know it is stated, (Exodus 9:6) “And all the cattle of the Egyptians died”. And if you say that they were from the Israelites’ cattle — but is it not stated, (Exodus 10:26) “Our cattle, also, shall go with us”! Then whose were they? They were of those “who feared the word of the Lord” and saved their cattle by bringing them into their stables (Exodus 9:20). Deriving it from here (on account of this fact) R. Simeon said: The best amongst the Egyptians — kill him (otherwise he will afterwards devise evil against you); the best amongst the serpents — crush its brains (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:7:1).
גור אריה, לדברי רש"י אלה:
כשר שבכותים הרוג: אין הפירוש דלהרוג הכשר, דמעולם לא אמרו חז"ל דיש להרג את הכותים וכו' וחס ושלום לומר כן, אלא פירושו בכהאי גוונא, במלחמה, שאם בא עליך כותי למלחמה ונפל בידך באותה מלחמה, אל תרחם עליו ותהרגהו כאשר היה בכאן, שמצרים באו על ישראל והרגו אותם ואת בניהם; ועל כיוצא בזה אמרו: "הרוג". וכן בפרשת שופטים (דברים כ') אמר הכתוב: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם", שאם יפלו בידכם אל תרחמו עליהם שגם הם אינם מרחמים עליכם – וזה בכותים שבאו על ישראל למלחמה והם אויבים לוחמים בם. אבל על כותים שעשו טובה עם ישראל נצטוינו מפי הקב"ה שלא לעשות להם רע, שהרי המצרים שהרגו את בניהם ושעבדום קשה רק בעבור שהיו ישראל גרים בארצם, ציוה הקב"ה לגמול חסד עם בניהם שנאמר (דברים כ"ג ח') "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצם", כל שכן הכותים, שאין עושים רע לישראל – שלא נגמול להם רע, דאיך יהיו דברי חכמים סותרים את הכתוב הזה, שהוא פסוק מלא לעשות טוב למי שעשה לנו טוב. והרי חכמים ז"ל עצמם מהך קרא בדכתיב "לא תתעב מצרי" אמרו: בירא דשתית מיניה אל תשדי ביה קלא (= באר ששתית ממנה – אל תידה בה אבן)... ואין פירוש דבר זה רק (=אלא) בכותים שהיו מאבדים את ישראל ונפלו בידם...
1. הסבר את דברי רש"י "מהירא את דבר ה'".
*
2. הבא ראיה מספרי נ"ך לדברי בעל גור-אריה "שנצטוינו שלא לעשות בהם רע" (דוגמת ראייתו מן התורה "לא תתעב...").
*
3. התוכל לענות על שאלת גור-אריה בדרך אחרת?
ה. "ויצעקו בני ישראל"
ד"ה וייראו מאד ויצעקו בני ישראל על ה' ויאמרו אל משה המבלי אין: איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם שם ויאמרו כי טוב להם לו לא הצילם. אבל הנכון, שנפרש שהם כתות והכתוב יספר כל מה שעשו כולם: אמר, כי הכת האחת צועקת אל ה' והאחרת מכחשת בנביאים ואינה בוחרת בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם לו לא הצילם. ועל זאת כתיב (תהלים ק"ו ז') "וימרו על ים בים סוף". ולכך יחזור הכתוב "בני ישראל" פעם אחרת: "ויצעקו בני ישראל", כי הטובים בהם צעקו אל ה' והנשארים מרו בדברו; ולכך אמר אחר כך: (שמות י"ד ל"א) "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" לא אמר "ויראו ישראל את ה' ויאמינו" אבל אמר "העם", כי "בני ישראל" שם ליחידים ו"העם" – שם להמון. וכן (שם, ט"ו י"ד) וילונו העם. וכך הזכירו רבותינו (במדבר כ"ה ל"ו) "ויחל העם לזנות" בכל מקום שנאמר "העם" לשון גנאי הוא – כל מקום שנאמר "ישראל" לשון שבח הוא.
1. מה הקושי העיקרי בפסוקים הנ"ל?
2. כיצד מתרצו הרמב"ן?
3. מה החשיבות שבהגדרה הניתנת ברמב"ן ל"עם" ול"בני ישראל"? מה הקושי בפסוקים המתורץ על ידי כך?
*
4. קרא ירמיהו פרק כ"ו ושים לב לקושי שבו. פרשהו באותה הדרך שמפרש הרמב"ן את הקושי שבפסוקנו!
**
5. שאלת בקיאות: הידועים לך עוד מקומות בתורה המתפרשים בדרך של חלוקת דברי הפסוקים ל"כתות כתות"?
ו. שאלות ודיוקים ברש"י
1. פסוק ג'
ד"ה לבני ישראל: על בני ישראל. וכן "ה' ילחם לכם" – עליכם. וכן (בראשית כ') "אמרי לי אחי הוא" – אמרי עלי.
א. מה קשה לו?
ב. הבא דוגמא נוספת לשימוש הלשון הזה!
**
2. פסוק ג'
ד"ה נבוכים הם: כלואים ומשוקעים כמו (תהלים פ"ד) "בעמק הבכא" (איוב ל"ח) "נבכי ים". נבוכים הם – כלואים הם במדבר, שאינם יודעים לצאת ממנו ולהיכן ילכו.
גור אריה, שואל:
כיצד מביא ראיה מ"עמק הבכא" ומ"נבכי ים", והלא אין אלו דומים זה לזה, דהא "נבכי" הנו"ן שורש, ו"עמק הבכא" אין שם נו"ן כלל?!
ישב את קושייתו!
*
ד"ה ויעשו כן: להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו: "האיך נתקרב אל רודפינו? אנו צריכים לברוח!" אלא אמרו: "אין לנו אלא דברי בן עמרם!"
*
ויעשו כן AND THEY DID SO — This is stated in order to tell their praise — that they hearkened to Moses and did not say, How can we move nearer to our enemies; we ought rather to flee,” but they said, ‘‘It is ours only to carry out the bidding of the son of Amram” (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:4:3).
מה קשה לו, ומניין לו שלא נתכוון הפסוק כאן אלא להגיד שבחן?
ד"ה ויאסור את רכבו: הוא בעצמו.
ויאסר את רכבו AND HE MADE READY HIS CHARIOT — he himself (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:6:1)
מלשון המכילתא:
הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה, אבל פרעה הרשע – הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו, וכיוון שראו גדולי מלכות, עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן.
*
ד"ה ויאסור: בציווי, כמו (מלכים א' ו') "ויבן שלמה את הבית"?
ב. היכן מצינו ברש"י שוב פירושים בדרך זו?
ד"ה נוסע אחריהם: בלב אחד כאיש אחד.
נסע אחריהם [EGYPT] JOURNEYED AFTER THEM (נסע is singular) — the Egyptians journeyed after them with one mind and as one man (hence the use of the singular) (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:10:3). Another explanation of והנה מצרים נסע אחריהם is: the singular denotes that they saw, not the Egyptians, but the guardian angel of Egypt coming from heaven to assist the Egyptians. Thus is it explained in the Tanchuma (cf. Exodus Rabbah 21:5).
מה מניעו לדרוש כך, והלא מצרים שם קיבוצי, ובא לרוב בלשון יחיד?
ד"ה אשר ראיתם את מצרים: מה שראיתם אותם אינו אלא היום; היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד.
כי אשר ראיתם את מצרים וגו׳ means WHAT (the fact that) YE HAVE SEEN them (THE EGYPTIANS), is only היום THIS DAY — to-day it it that ye see them, BUT YE SHALL NEVER AGAIN see them.
א. מה קשה לו?
ב. העתק את פסוקנו בסימני פיסוק בהתאם לפירושו.
*
ג. מה ראה רש"י להוסיף ו' החיבור למילים "לא תוסיפו"?