פרשת משפטים תשכ"ו - המלאך והצרעה
א. "אנכי שולח מלאך"
"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ..."
Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared.
ד"ה הנה אנכי שולח מלאך. כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם (שמות ל"ג) "כי לא אעלה בקרבך".
הנה אנכי שלח מלאך BEHOLD, I SEND A MESSENGER [BEFORE THEE] — Here they were informed that they would once sin and that the Divine Majesty would have to tell them, (Exodus 33:3) “for ‘I’ will not go up among thee” (cf. Exodus Rabbah 32:3).
ד"ה שולח מלאך: כדכתיב ביהושע (ה' י"ד) "כי אני שר צבא ה' עתה באתי" להושיע את ישראל.
שולח מלאך, as we know from Joshua 5,14 where the angel introduced himself as having been sent to decisively assist Israel.
רלב"ג, ביאור המילות:
מלאך הוא נביא, כי הנביא יקרא "מלאך".
רלב"ג, ביאור המילות:
כי שמי בקרבו: הנה קרא דברו "שמו", כי דבר ה' לנביא הוא מה שהגיע לנו מהידיעה בנימוס הנמצאות ולזה היה הממרה בנביא – ממרה בה' יתברך.
הנה אנכי שולח מלאך: נביאי לפניך להנהיגך לשמרך בדרך אשר אתה הולך ע"י העתידות אשר יגידו לך בשמי וע"י הנפלאות שאעשה לך על ידו והנה יהיו באלה הנביאים מי שיביאך אל המקדש אשר הכינותי להיות ביתי שם, כי הוא ינחילך את הארץ, שמע בקולו במה שיגיד לך בשמי, כמו שאמר...
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה הנה אנכי שולח מלאך וגו' לשמרך בדרך: כמו שביאר ביציאתם ממצרים (שמ' י"ד י"ט) "ויסע מלאך אלוקים וגו'" ונאמר בהשגחתו יתעלה על אוהביו (תהלים צ"א) "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך".
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ד"ה ולהביאך אל המקום: אל ארץ ישראל כמו שביאר אחרי זה "כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי".
Behold, I send an angel before thee, to keep thee by the way, and to bring thee into the place which I have prepared.
פסוק כ"א:
ד"ה השמר מפניו: ציוה לשמוע אל הנביא שינבא באמצעות המלאך והזהיר מלמרות בו כמו שיבאר עוד... הרי העם לא ישמעו דיבור המלאך אלא באמצעות הנביא.
פסוק כ"א:
ד"ה כי שמי בקרבו: רמז שגזרת המלאך או הנביא היא על ידו יתברך ובשבילו, לא ביכולת עצמו.
ד"ה כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר: במאמר "אדבר" ביאר מה שרמז אליו בתחילה כי קולו הוא ממנו יתעלה.
But if thou shalt indeed hearken unto his voice, and do all that I speak; then I will be an enemy unto thine enemies, and an adversary unto thine adversaries.
הרכסים לבקעה, (שפירא):
שולח מלאך לפניך: על זאת לא הקפיד משה, שכן דרך הלשון בהצלחת דרך אדם, אבל אחר שהבטיח לישראל לשכון בתוכם להתהלך בקרב מחניהם כמו שנאמר להלן: "ושכנתי בתוך בני ישראל", (שמות כ"ה ח') "ושכנתי בתוכם", "והתהלכתי בתוככם". ודומיהן, וכשחטאו אמר (ל"ג ג') "כי לא אעלה בקרבך" חרד לב משה.
1. מה הקושי המיושב בדברי רש"י ומה הקושי המיושב בדברי רשב"ם?
2. במה שונה הרלב"ג משני הראשונים?
*
3. מהו הפסוק שעליו מסתמך הרלב"ג באמרו "כמו שאמר"?
4. לשם מה מוסיף הרלב"ג על דברי הכתוב את המילים אשר הכינותי "להיות ביתי שם"?
5. האם מסכים בן הרמב"ם עם הרלב"ג או שונה ממנו?
6. במה רואה ר' אברהם בפסוק כ"ב הוכחה לפירושו?
**
7. מהו הפסוק בתורה שממנו למד בעל הרכסים לבקעה "שכן דרך הלשון בהצלחת דרך אדם"?
8. למי מן הפרשנים יש להביא ראיה מבמדבר כ' ט"ז ולמי מדברי הימים ב' ל"ו ט"ז?
ב. אותו אלוה מסוגל לאותה ארץ
"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם"
Thou shalt not bow down to their gods, nor serve them, nor do after their doings; but thou shalt utterly overthrow them, and break in pieces their pillars.
ד"ה לא תשתחוה לאלוהיהם: הזהיר ביחוד על אלוהי שבעה אומות שנכחדו לפני ישראל, משום שהיו עלולים לחשוב, כמו שנתפרנסו אותם שבעה אומות עד כה על פי עבודת אלילים, על כן יעשו גם המה כך, כי עבודת אותו אלוה מסוגל לאותה ארץ, מה שאין כן בהיותם במדבר, שמעולם לא עלה על דעת תועי דרך המדבר, שנדרש להם עבודת הכנענים אלא היו סבורים שההכרח לעבוד השעירים שמצויים במדבר.
1. מה הקושי בפסוקנו שרצה לישב בדבריו?
2. על אילו מקומות בתורה יוכל להסתמך לחיזוק דבריו?
3. היכן מצינו מהלך מחשבה מוטעה כזה המתואר בדבריו כאפשרות בנביאים ראשונים?
ג. הצרעה
"וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ"
And I will send the hornet before thee, which shall drive out the Hivite, the Canaanite, and the Hittite, from before thee.
ד"ה ושלחתי את הצרעה: מכה בגוף מגזרת "צרעת" שתחלש כוח הגוף.
ד"ה ועבדתם את ה':...ועוד ישלח בהם את הצרעה והוא מין ידוע כגון הדבורה ומזכירין אותה חכמים תדיר "דבש דבורים, דבש צרעין", והענין, כי ישלח המכה הזו באויר ארצם כמו הארבה, ששלח במצרים והילק החסיל והגזם חילו הגדול בימי יואל.
I will cause the number of your days to be full. You will die only of old age, not of war or sickness. The normal life span, however, may vary from generation to generation. Thus in King David’s time it was seventy or eighty years.
וטעם "וגרשה", כי הוא סיבה בהם לגרשה מן הארץ, כי תכסה את עין הארץ ותחשך ולא יוכלו לבוא במלחמה, ועוד כי תאכל כל יגיעם בשדה, מענין שאמר בקללות "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה" (דברים כ"ח ל"א), "כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל" (דברים כ"ח מ"ב), כן אמר בכאן שיעשה בשונאינו. והזכיר הכתוב "החוי והכנעני וחתי" דרך קצרה, והכוונה בכל הנזכרים למעלה. והנכון בעיני, כי שלושה אלה לא יצאו רובם במלחמה ולא נפלו בהם בחרב, והיו נשגבים במבצרים, ושלח בהם רק את המות הזה, כענין שאמר במצרים (שמות ט"ו ו') "ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים", והוא מה שאמר במשנה תורה (דברים ז' כ') "וגם את הצרעה ישלח ה' אלוקיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך". והצרעה הזאת עברה עם יהושע את הירדן; וכך העלו במסכת סוטה, ואמרו שהיתה מטלת בם ארס ומתים בה, והאמת כי יש בה גם היום ארס מזיק וממית. וכתיב ביהושע (כ"ד י"א) "ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי ואתן אותם בידכם", וכתיב (שם) "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם", הנשארים בהם – כי אחרי נתנו בידכם כל הנזכרים שלחתי הצרעה לגרש הנשארים והנסתרים ואמר "שני מלכי האמורי" והם סיחון ועוג שהזכיר מתחילה ו"לא בחרבך ולא בקשתך" עשית כל אלה. ור' אברהם אמר: הצרעה חולי בגוף מגזרת צרעת, ואין צורך.
I will cause the number of your days to be full. You will die only of old age, not of war or sickness. The normal life span, however, may vary from generation to generation. Thus in King David’s time it was seventy or eighty years.
וענין הצרעה הוא מין עוף כגון יתושים וצרעים וזבובים ודבורים, והם מינים הרבה, שם הכלל "צרעה" כמו שתמצא מכת הארבה של מצרים שהיו מינים הרבה. ומה שכתוב שלושה מן העמים ולא יותר, לפי ששלושה אלה היו החזקים בכל שבעה עממין והיו יושבים במבצרים נשגבין ובא להודיע פלא גדול ונס נסתר, שעם בריה חלושה שבכל הנבראים והיא הצרעה, בה יכרית ה' את החזקים שבכל המקומות.
את אימתי, “the fear of Me, etc.” This is the attribute of Justice. The word is the same as in Exodus 15,16 תפול עליהם אימתה ופחד, “may fear and terror befall them.” The צרעה which verse 28 speaks of is a kind of flying insect similar but bigger than a bee. The term צרעה includes many species of a similar type all of which sting people. Just as there were many different kinds of locust during the plague of locust in Egypt, so there are many different kinds of צרעה. The Talmud Sotah 36 claims that this insect injected its poison into the Canaanites who became its victim, blinding them and killing them almost instantly. This insect entered the Holy Land together with Joshua, crossed the Jordan as is reported in Joshua 24,12: “I sent a plague ahead of you.”
The reason that in verse 28 only three of the Canaanite tribes are mentioned as being driven out by this צרעה is that these three tribes were the strongest ones amongst the seven tribes residing in tall fortresses and fortified towns. The Torah wanted to inform us that such mighty warriors in such protected habitats became the victims of such tiny creatures as the hornets. It is an object lesson for us demonstrating that G’d will bring down the strong by using the weakest of His creatures as His agent.
ולפי הפשט משל הוא: לא בחרב ולא בקשת אני מגרשם אלא בדבר קל.
ושלחתי את הצרעה, “I will dispatch the hornets, etc.; according to Rashi, this is a category of stinging wasp which never crossed the river Jordan. Concerning what is written in the Talmud Sotah folio 36, that we read here that G-d will drive out the hornets from the land of the Chivi and the Canaanite, who lives on the West bank of the Jordan, so that they must first have been there or how else could be driven out from there?, The Talmud suggests two different solutions to this apparent contradiction; one that there were two different types of hornets, one in Moses’ time, another in Joshua’s time; (Joshua 24,12). one scholar in the Talmud claims that when the Israelites were on the east bank of the river Jordan ready to cross, the Lord caused the hornets on the other side to become frightened and to leave. Alternately, the entire verse is a simile telling the Jewish people that they will not have to expel the local inhabitants by fighting them with the sword, but that G-d will see to it that they need not worry about sustaining casualties when trying to conquer these lands.
ר' יוסף אבן כספי, כסף משנה:
הוא מין הדבורים היותר רע ואולי כן היה באחת ממלחמות יהושע או אחריו בימי הזקנים ואם לא נזכר, ואולי הוא משל כולל לכל מיני המדיחים והמגרשים.
ולפי שתיפול עליהם אימתה ופחד והמם השם מהומה גדולה, אמר "ושלחתי את הצרעה" והוא משל נאה מאד, כי הצרעה היא בריה חלושה, תעשה כאב גדול בעוקצה, כן ישראל שהיו אומה חלושה בערך העממים - יכאיבום, באופן שיתנו עורף וינוסו מהם.
1. מה ההבדל בין דברי ששת הפרשנים בפרשם את מהות "הצרעה"?
2. מהם הקשיים הנוספים שמיישב הרמב"ן בדבריו? (עד "מזיק וממית")
3. מה הקושי בדברי יהושע שמישב הרמב"ן?
*
4. מה הביא את הראב"ע לפרש את "הצרעה" כפי שפירש?
*
5. רבנו בחיי רואה בשליחת הצרעה "נס נסתר". הסבר מדוע אין לראות בזה נס גלוי?
*
6. האם לפי פירוש הרמב"ן הוא "נס נסתר"?
*
7. מהם נימוקיו של אברבנאל לפרש את "הצרעה" כפי שפירש?