פרשת בא תש"י - המכות האחרונות
א. סדר עשר המכות
אברבנאל, (בהסבירו את סדר המכות ואת מבנה פרשתנו):
פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד' ב) "לא ידעתי את ה'". והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!". והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ופרעה יכחישו באמרו (שם,שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השורשים האלה: לאמת מציאות האל - באו שלוש המכות הראשונות, לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג - באו שלוש המכות השניות, ואמנם השלוש מכות האחרונות - באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
התוכל להביא להסברו זה סיוע מפסוקי פרשת וארא ופרשתנו?
ב. תיאור הארבה
היכן אנו מוצאים בספר יואל בתארו את הארבה השפעה סגנונית מתיאור הארבה בתורה?
ג. בתכלית המכות
"... לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"
And the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ... ... וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'"
And the LORD said unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them;
*
1. הסבר את השינוי מיחיד ("תספר") לרבים ("וידעתם") שבפסוק.
"ולמען תספר" דוגמת מה שאמר משה לפרעה ט' ט"ז: "ולמען תספר שמי בכל הארץ". ואין טענה מזה שאמר קרא קמא (=פסוק א') בלשון נסתר וקרא דבתרא (=פסוק ב') בלשון נוכח, כי כן דרך הכתובים בהרבה מקומות: (במדבר ט"ו, ל"ח, ל"ט) ועשו להם ציצת וראיתם אותו.
במה שונה הכתב והקבלה מן הפירוש הרגיל?
ד. "ויפן ויצא מעם פרעה"
"...וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה..."
and thy houses shall be filled, and the houses of all thy servants, and the houses of all the Egyptians; as neither thy fathers nor thy fathers’fathers have seen, since the day that they were upon the earth unto this day.’ And he turned, and went out from Pharaoh.
ד"ה ויפן ויצא מעם פרעה: בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים. ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה, מאמינים לדבריו, יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה. והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה וגו'.
1. מהו הקושי ומה הן שלוש תשובותיו בישוב הקושי?
**
ד"ה ואביכן התל בי: זה היה אמת, ואם לא ספרו הכתוב מתחלה, וכן אמר לו ותחלף את משכורתי עשרת מונים (להלן פסוק מא), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.
הידועים לך עוד מקומות בתורה בם מיישב הרמב"ן את התמיהה הזאת בדרך תשובתו השלישית כאן?
ה. "שא נא חטאתי"
"וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה"
Now therefore forgive, I pray thee, my sin only this once, and entreat the LORD your God, that He may take away from me this death only.’
ד"ה וטעם שא נא חטאתי: דרך כבוד למשה, כי הוא אלהים לפרעה (לעיל ז א) וגדול מאד בארץ מצרים (להלן יא ג). והעתירו אל ה' אלהיכם, לשניהם, כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר, כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו למתי אעתיר לך (לעיל ח ח), והעתרתי אל ה' (שם כה), אפרוש את כפי אל ה' (שם ט כט), כי לא ידבר משה בזה לשון רבים, שלא יוציא שקר מפיו.
מה הקושי וכיצד הוא מיישבו?
ו. "גם אתה תתן בידינו"
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ"
And Moses said: ‘Thou must also give into our hand sacrifices and burnt-offerings, that we may sacrifice unto the LORD our God.
ד"ה גם אתה תתן: לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק. יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו. ובאמת כי כאשר אמר להם (להלן יב לב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים.
You too will give. Moshe did not expect that Pharaoh would actually comply with this admonition, nor do we find that he did so. All he meant was that Hashem’s hand would be so heavy upon the Egyptians that they would be willing to give sacrifices or whatever else was required to save their souls. Indeed, when Pharaoh later said to them, “bless me too” (12:32), he would have gladly given all his flocks to save himself. In practice, though, Moshe would never have offered sacrifices on Pharaoh’s behalf because he knew that Hashem wished to humble him and then to drown him in the sea, not to grant him atonement. According to the Sages, Pharaoh’s later entreaty, “Take your sheep … as you have said” (ibid.), was an allusion to Moshe’s reproof in this verse, but there, too, all that is meant is that Pharaoh was willing to give them sacrifices. Alternatively, perhaps Pharaoh actually did give them animals to sacrifice, but for their own use, not on his behalf.
ד"ה גם אתה תתן בידינו: גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך.)
1. מה קשה לו?
2. מה תירוצו?
3. מה בינו לבין הראב"ע?
ז. "גם אתה תתן בידינו זבחים" - שאלות ברש"י
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ"
And Moses said: ‘Thou must also give into our hand sacrifices and burnt-offerings, that we may sacrifice unto the LORD our God.
ד"ה גם אתה תתן בידינו זבחים: לא דייך שמקננו ילך עמנו אלא גם אתה תתן.
גם אתה תתן THOU MUST GIVE ALSO — It will not be enough for you that our cattle will go with us but you will give also of yours.
**
1. מה קשה לרש"י ומה תיקן בפירושו?
**
2. היכן מצינו שני בפרשה זו קושי ממין זה?
ח. שאלות דקדוק ולשון
"וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן"
And Moses and Aaron were brought again unto Pharaoh; and he said unto them: ‘Go, serve the LORD your God; but who are they that shall go?’
מלת את כמו עצם הדבר. וכאשר יאמר האדם אוהבי. שהיו"ד סימן המדבר או יאמר אוהב אותי. שהטעם עצמי הדבר שוה. על כן אם אמר אומר כי ראובן הרג את שמעון אז שמעון הרוג. אך באמור ראובן הרג שמעון הטעם שוה כמו ורב יעבד צעיר. אשר ברא אלהים אדם. ואל תחשוב כי מלת את לאות על הפעול בעבור שהוא נמצא כן ברבים וימצא עם הפועל. ובא הארי ואת הדוב ואומרים ככה. ואמר רבי יהודה המדקדק כי בעבור מילת את אמר ויושב ולא אמר ויושבו. ולפי דעתי כי אמר ויושב בעבור כי משה הוא העיקר. וככה ותדבר מרים ואהרן. היא היתה עיקר הדבור.
1. מה הם שני הקשיים הלשוניים בפסוקנו?
2. כיצד מיישבם הראב"ע?
*
3. היכן מצינו בפרשתנו קושי דוגמת השני כאן?
**
4. מה פירוש דברי הראב"ע "בעבור שהוא נמצא כן ברבים??