פרשת ויצא תש"י - לשאלת המקלות
א. לשאלת המקלות
בהתנהגות יעקב עם לבן בהציגו את המקלות נאמרו דעות שונות והנה מקצתן.
אור החיים, (ר' חיים עטר, נפטר בירושלים תק"ג 1743) ל"ב:
ד"ה הסר משם: מדבריו מוכח כי לא יהיה לחלקו אלא נקודים וטלואים בעזים וחום בכבשים, אבל עקודים אינם לחלקו. וממה שאמר הכתוב בפסוק ל"ה משמע שלקח גם עקודים. ונראה כי יעקב בתנאו לא רצה שייטול בחלקו עקודים. וטעמו הוא כי אם ייקח גם העקוד, יצטרך להסירו גם מצאן לבן, ולא יישאר אז סימן הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו, והרי הוא ייגע לריק. כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם וחשב שבאמצעות העקוד יחמו הצאן לילד גם כן הנקוד והטלוא שהוא חלקו. (וכמו כן תמצא (מ) "ויתן פני הצאן אל עקוד" והיו יולדות נקודים וכו') והרמאי לבן נתחכם לדעת זו ונטל הכל: עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר "כל אשר לבן בו" – תפחנה עצמותיו, כי לא כן היה התנאי שאם כן – מניין יצא הנקוד או טלוא?? ומעתה פקע שכרו של יעקב! מטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טורחו ויצג המקלות...
הסר משם, "Remove from there, etc." It is evident from Laban's words that Jacob would own only the speckled and spotted sheep and goats as well as the brown ones amongst the sheep; the ankle-striped ones would not be part of his share. From the following verse it appears, however, that Laban also took the ankle-striped ones for himself. Why did he do this? It appears that according to the agreement Jacob made he did not want Laban to take the ankle-striped animals. If Laban were to take those Jacob would also have to separate them from the white sheep and he, Jacob, would not be left with white animals which could respond to the stratagem he employed later when the animals were in heat. All his efforts would then have been in vain. It had not occurred to Jacob to deceive Laban in any way whatsoever. He thought that the sight of ankle-striped ones would cause the flocks to become heated and to cause also the speckled and spotted animals to give birth. When you read verse 40 you will find confirmation of what I have said. Crafty Laban was aware of all these implications and took every type, i.e. the עקוד, נקוד וטלוא. In addition he removed every animal that had some white on its pelt. In this way Jacob's potential wages were reduced to almost nothing. This is why Jacob had to resort to the stratagem with the rods; he therefore also took some of the ankle-striped ones for himself. When Laban removed the mother animals he had thereby proved that he considered them as basically Jacob's (the new generation). Proverbs 5,22: "he will be caught in the ropes of his sin" is applicable to what Laban tried to do in this paragraph.
באר מים חיים, (ר' חיים בן שלמה, מחצית ראשונה של המאה הי"ט):
... כל הכתובים האלה מראים צדקת יעקב ורמאות לבן הארמי, כי יעקב לא אמר לו, כי אם להסיר קטני הצאן הנקראים שה כבשים או שה עזים, כדי שלא יאמר לבן אח"כ כי הם שלו ויעקב גנבם מאתו, אבל אלה התישים הזקנים לא ליטול, כי נכרים הם בשנותם ואין יעקב יכול לומר עליהם שהם שלו, והם מוכרחים להישאר בעדר, שיהיה בצאן איזה נקוד וטלוא להסתכל בו, כי אם לא יהיה כלל בעדר ממין כזה, איך יולד כזה אפילו אחד?! "ויאמר לבן: הן לו יהי כדברך" – הודה לו בפיו ולבבו לא כן יחשוב. כי רמאי היה מתחילתו ועד סופו ושינה ממה שאמר יעקב ולקח גם התישים הזקנים וכל העזים הנקודות אף הגדולים וכל אשר רק היה לבן בו. כדי שלא יישאר בכל העדר גם אחד שהיה מנומר במקצת... ואמר הכתוב (ל"ו): "ויעקב רועה את צאן..." אע"פ שראה כל אלה מה שלבן עושה לו, מכל מקום יעקב בצדקו היה אומר בליבו: "אם אחזור, יאמר לבן שאני משנה בדיבורי ותחילת כוונתי היה על כל הצאן, כדרך אלו הרמאים, ופן ח"ו יהיה חילול ה' על ידי, לא אעשה זאת" ובטח בה' שישלח ברכתו בכל מעשה ידיו אף אחרי רמאות לבן... וכאשר המרה הרמאי את דבריו, קיים בו "עם עקש תתפתל" ואע"כ עשה בצדקות גדולה, כי לקח כמה מיני מקלות, לא אחד, בכדי שיהיה במקלות גם מראה שיגיע לחלק לבן. כי יעקב לא היה חפץ להונות את לבן רק להציל את שלו... מקל אחד לקח לבנה והוא לבן לגמרי והיה לח לפי שאז ניכר בו הלבנונית יותר, וזהו חלק לבן, כי לא הותנה לחלק יעקב אלא המנומר. ועוד לקח מקל לוז או ערמון ובהם פצל וכו' והחשיף הלבן, שיהיו מנומרים בפצלות הלבן שבהם ובזה היה לו שני המינים: לחלק לבן ולחלקו...
מדרש לקח טוב ל, ל"ט:
ואם תאמר היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות והדבר נראה כגניבה? תשובה: חלילה, אין זה גניבה, שהמלאך כבר אמר לו (ל"א ל"ב): "שא נא עיניך..." מה שעשה – ע"פ המלאך עשה, שכן דרך אות שיבוא על עשיית המעשה, כמו שעשה משה רבנו בשחין, שזרק פיח כבשן ונעשה שחין. וכן הכינים וכיוצא בו. ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים ויצף הברזל... כך עשה יעקב אבינו על ידי מעשה והיה מלאך מסייע לו. ואם לא יאמינו בזה הדבר שעל ידי מלאך היה, כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן? הלא כלא כלום! אלא ללמדך כי סייעתא מן שמיא היה.
אור זרוע, (ר' יצחק מוינה 1200-1270 סימן השס"ט):
אומרים רבים: טוב מי יראנו / בפרשת יעקב אבינו / על מחשף הלבן טעם יביננו / אולי יש אשר לזכות ידיננו / וראיתי כי כולנו כצאן טעינו / כי לא כן כאשר דמינו / אשר פצל בשל לבן והפקיע ממנו / אלא איש תם חסידות למדנו / מה' וישראל לנקותנו / ומן הכעור ומן הדומה להרחיקנו / שלא להיחשד. כי אומר אני כי יעקב אבינו ידע, שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן, שכל שה נקוד וכו' אשר יולד בעדר לבן, יהיה שכרו של יעקב, וגם אשר כבר נולד נקוד וכו' יהיה שכרו וייטול מיד, ככתוב: "אעבר... הסר משם כל שה... והיה שכרי. ויאמר לבן: יהי כדברך". נדמה לו דבר מועט. "ויסר ביום ההוא את ... ויתנם יעקב ביד בניו"- ראובן ושמעון וישם דרך ג' ימים בין עדרו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב, שלא יאמר לבן שבאו מעדרו. "ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצג בשקתות המים" של עדר יעקב שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן. לא ישים המקלות שלא להפקיע ממונו של לבן, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ולא יכול לבן לחשוד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!
1. מה ההסבר הניתן ע"י כל אחד מן הנ"ל להתנהגות יעקב?
2. במה שונים שני הראשונים משני האחרונים הבדל עקרוני, ומה אפשר לטעון כנגדם (כנגד הראשונים)?
3. במה שונה מדרש לקח טוב מכולם?
4. מה הדמיון בין מקלות יעקב למטה משה לדעתו?
והיה שכרי: אותן שיולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך שלא תאמר לי על הנולדים מעתה אלו היו שם מתחלה ועוד שלא תאמר לי ע"י הזכרים שהן נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך.
והיה שכרי AND THEY SHALL BE MY HIRE — those which from now on will be born speckled and spotted among the goats and the brownish ones amongst the sheep shall belong to me. Those that are at present such set them apart and place them in charge of your sons, so that you may not be able to say to me about those that will be born in the future spotted and speckled and brownish. “These were there originally”. And a further reason why these should be set apart is, in order that you may not be able to say to me, “Because of the male animals that are speckled and spotted the females will give birth from now onwards to offspring of their own kind” (i.e., speckled etc.).
לא תתן לי מאומה: מכל הצאן שיש לך עכשיו שהרי עבדתיך בשביל בנותיך אבל ממה שארעה צאנך מכאן ולהבא תן לי העקודים והנקודים. ואותן עקודים ונקודים שיש עכשיו בצאנך הסר משם ותן ביד בניך שלך להפרידם מעל העתודים להוולד מעכשיו שיהיו שכרי. ?
**
6. דעת מי נראית לך מתאימה ביותר עם הנאמר במקרא!