פרשת דברים תשי"ד - נאומו של משה
לפרק זה בכללו ולמבנהו עיין גיליון דברים תש"ד! להשוואה בין המסופר בפרקנו לבין המסופר בפרשת יתרו עיין גיליון תשי"ב!
א. למיקומו של חטא המרגלים בפרשתנו
אברבנאל, מקשה לפרקנו:
בסיפור המרגלים שהביא אחר מינוי השופטים: אם הייתה כוונתו להוכיח על עוונותיהם, יקשה מאד, למה לא התחיל ממעשה העגל, שהיה החטא הראשון וכי נגע עד הנפש. ואין לך לומר ששכחו, כי הנה בפרשת עקב הביאו והאריך בסיפורו (פרק ט'), ואם כן יקשה, למה הביא ראשונה חטא המרגלים שהיה אחרון בזמן ובאחרונה הביא ענין העגל, שהיה החטא הראשון; גם חטא המתאוננים רע ותבער בם אש ה' (במדבר י"א) וחטא המתאוים בקברות התאוה (במדבר י"א), ששניהם קדמו לענין המרגלים, יקשה - למה לא זכרם כאן והביאם אחר כך בפרשת עקב (ט' כ"ב), ובאו אם כן העונות בלי סידור. ואם תאמר שלא באו לתכלית התוכחה, אלא בדרך סיפור מה שקרה כדברי הימים אשר למלכים, יקשה גם כן, למה לא נזכרו הדברים כפי זמנם וכפי מה שקרו, הראשון ראשון?
**
נסה לענות לשאלתו, ולהסביר מה מקום חטא המרגלים בפרשתנו.
ב. שאלות בדברי רמב"ן
"פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי... רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ..."
turn you, and take your journey, and go to the hill-country of the Amorites and unto all the places nigh thereunto, in the Arabah, in the hill-country, and in the Lowland, and in the South, and by the sea-shore; the land of the Canaanites, and Lebanon, as far as the great river, the river Euphrates.
*
הזכיר להם את הארץ ואת הדרך שילכו בה למסעיהם ואחרי כן אמר "ראה נתתי לפניכם כל הארץ... בואו ורשו...", מצוה – לא יעוד והבטחה, כאשר פירשתי.
וכיוון כאן לדבריו שמות ד' א':
ד"ה ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי: אותה שעה דיבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו: ושמעו לקולך (לעיל ג' י"ח), והוא אמר: והן לא יאמינו לי, מיד השיבו הקב"ה בשיטתו ונתן לו אותות לפי דבריו. לשון ואלה שמות רבה (ג' ט"ו). ור"א אמר על דרך הפשט כי ה' אמר שיאמינו בו הזקנים רק לא הזכיר שיאמינו העם, או שישמעו לקולו ואולי לא יאמינו בלב שלם. ואיננו נכון. אבל יתכן שנאמר כי ושמעו לקולך איננה הבטחה רק צוואה, ושמעו לקולך כי ראוי להם שישמעו, ותבא אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים. וכן: ושמעו מצרים כי העלית בכחך ואמרו אל יושב הארץ (במדבר י"ד, י"ג-י"ד), ראוי שיהיה ככה, וכן בזאת תדע כי אני ה' (להלן ז' י"ז), ראוי, לא מתקיים. וכן והאמינו לקול האות האחרון בפרשה הזאת (פסוק ח'), ורבים כן. והנכון בעיני, כי ושמעו לקולך לבא עמך אל המלך ולאמר לו אלהי העברים נקרא עלינו, כי מה יפסידו. והנה השם הודיעו כי לא יתן אותם מלך מצרים להלוך, ולכן אמר משה: והן לא יאמינו לי אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך ולא ישמעו עוד לקולי כלל, כי יאמרו לא נראה אליך ה', שאילו היית שליח השם, לא ימרה פרעה את דברו. או שיאמרו לא נראה אליך השם הגדול במדת רחמים לעשות לנו אותות ומופתים כאשר אמרת כי אינך גדול מהאבות, ולכן לא שמע פרעה, שאילו פרעה היה מאמין בדבריך היינו יוצאים על כל פנים, ואין עוונותינו מבדילים בינינו ובין הרחמים.
וכיוון גם לדבריו במדבר ל"ג נ"ג:
ד"ה והורשתם את הארץ: על דעתי זו מצות עשה היא, יצווה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא ימאסו בנחלת ה'. ואילו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם, יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות ק"י ע"ב) במצוות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצוות עשה. ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים, באו ורשו את הארץ (דברים א' ח'). אבל רש"י פירש, והורשתם את הארץ, והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה, ומה שפירשנו הוא העיקר.
And you shall take possession of the land and settle in it, for I have assigned the land for you to possess: In my opinion, this is a positive commandment. He commands them to settle in the land and inherit it; He gave it to them and they should not abhor Hashem's inheritance. And if it should enter their minds to go and conquer the land of Shinar or the land of Ashur [Assyria] or to settle in some other place, they would be transgressing Hashem's commandment. And our rabbis have stressed (Ketubot 110b) the commandment to settle in the Land of Israel and forbade leaving it; they judged a woman rebellious for not wanting to ascend with her husband to the Land of Israel, and vice-versa for a man. It is from here that this commandment [of settling in the land of Israel] has been commanded to us, as this verse is a positive commandment. It is a commandment that recurs in many places [in the Torah]; e.g., "go in and possess the land" (Deuteronomy 1:8). Rashi, however, interprets "And you shall take possession of the land" to mean that you shall take possession of it from those who have settled it, and then you will settle in it and be able to survive in it; and if you don't, you wouldn't be able to survive in it (Rashi on Numbers 33:53). But what we interpret is the central point of the verse.
מה הקושי המשותף למקומנו ולשני המקומות ההם, וכיצד ישבו הרמב"ן?
2. רמב"ן:
וטעם אשר נשבע ה' כמו (שמות כ"ד א') "ואל משה אמר: עלה אל ה'" ושם פירשתיו.
ואלה דברי הרמב"ן, שם:
וטעם "עלה אל ה'" על דרך הפשט יזכיר שם במקום כינוי, כמו (בראשית ד' כ"ג) "נשי למך" וכמו (שמואל א' י"ב י"א) "ואת יפתח ואת שמואל", וכן (דניאל ט' י"ז) "והאר פניך אל מקדשך השמם למען ה'".
א. מה הקושי המשותף לכל המקומות הנ"ל, ומה יישובו של הרמב"ן?
ב. הידועה לך תופעה זו בתנ"ך במקומות נוספים?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה אחרי הכותו: אמר משה: אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצת הארץ יאמרו מה לזה עלינו מה היטיב לנו אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה שאין בו כח להכניסנו לארץ. לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם ואר כך הוכיחן.
אחרי הכתו AFTER HE HAD SMITTEN [SIHON] — Moses said: If I reprove them before they enter at least a part of the land, they will say, “What claim has this man upon us? What good has he ever conferred upon us? He only comes (his purpose is only) to vex us and to discover some pretext for leaving us in the wilderness, for he really has not the power to bring us into the land” On this account he waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land — and only after that did he reprove them (Sifrei Devarim 3:2).
א. מה קשה לו?
*
ב. והשווה לדבריו בבראשית י"ג י"ד:
ד"ה אחרי הפרד לוט: כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו, (ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב וירא ה' אל אברם באותה שעה כשר היה וק"ל).
האם הקושי שם הוא אותו הקושי שבא רש"י לישב במקומנו?
ד"ה אשר יושב: המלך קשה והמדינה קשה
סיחן … אשר יושב בחשבון [AFTER HE HAD SMITTEN] SIHON … WHO DWELT IN HESHBON — Even if Sihon himself had not been difficult to defeat, but had resided at Heshbon, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture: and if it had been a matter of some other city, but Sihon had resided in it, it would have been difficult to capture, because its king, at least, would have been difficult to defeat. How much more was this so now when the king was difficult to defeat and the land difficult to capture (Sifrei Devarim 3:3; cf. Rashi on Numbers 21:23).
א. מה קשה לו?
ד"ה בת בתואל מפדן ארם: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם? אלא להגיד שבחה: שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע - ולא למדה ממעשיהם.
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן THE DAUGHTER OF BETHUEL THE SYRIAN OF PADAN-ARAM, THE SISTER TO LABAN —Has it not already been written that she was the daughter of Bethuel and sister of Laban of Padanaram? But we are told these facts once more to proclaim her praise — she was the daughter of a wicked man, sister of a wicked man, and her native place was one of wicked people, and yet she did not learn from their doings (Genesis Rabbah 63:4).
מה הדמיון בין שני המקומות?
ד"ה הואיל: התחיל, כמו (בראשית י"ח) הנה נא הואלתי.
הואיל means HE BEGAN, just as (Genesis 18:27) "Behold, now I have begun (הואלתי)" (cf. Sifrei Devarim 4:1).
כמה ממפרשי רש"י מקשין: והלא שם (בראשית י"ח) לא פירשו רש"י מלשון "התחיל" אלא מלשון "רציתי" – ומה ראה להביא ראייתו משם? ישב קושייתם, והסבר שאין כל סתירה מדבריו שם לדבריו כאן!
ד"ה רב לכם שבת: כפשוטו. ויש מדרשי אגדה, הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה עשיתם משכן, מנורה וכלים, קיבלתם תורה, מיניתם לכם סנהדרין שרי אלפים ושרי מאות.
רב לכם שבת — Explain this according to its plain sense: YE HAVE DWELT LONG ENOUGH [IN THIS MOUNT]. — But there is an Agadic explanation: He has given you much distinction and reward for your having dwelt in this mount: you made the Tabernacle, the candlestick and the other sacred articles, you received the Torah, you appointed a Sanhedrin for yourselves, captains over thousands and captains over hundreds (cf. Sifrei Devarim 5:2).
**
א. מה ראה שלא להסתפק בפשוטו והוסיף עליו עוד מדרש אגדה?
ד"ה יש לי כל: כל סיפוקי. ועשו דבר בלשון גאוה: יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי.
יש לי כל I HAVE EVERYTHING — all that will supply my needs. But Esau spoke proudly (v. 8): I have (רב) abundance — far more than my needs.
**
ד"ה רב לכם: הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה.
**
רב לכם שבת — Explain this according to its plain sense: YE HAVE DWELT LONG ENOUGH [IN THIS MOUNT]. — But there is an Agadic explanation: He has given you much distinction and reward for your having dwelt in this mount: you made the Tabernacle, the candlestick and the other sacred articles, you received the Torah, you appointed a Sanhedrin for yourselves, captains over thousands and captains over hundreds (cf. Sifrei Devarim 5:2).
מדוע הסתפק רש"י שם בפירוש אחד בלבד המתאים לפירושו השני אצלנו – ולא הוסיף אף שם – "כפשוטו"?
ד. תפקידיו של משה
"אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם"
How can I myself alone bear your cumbrance, and your burden, and your strife?
ד"ה טרחכם: מגזרת (ישעיה א') היו עלי לטרח, ופירוש "טרחכם": להבין אנשים פתאים המצוות.
your hardship as in “they are a trouble to me” [Isaiah 1: 14]. This is the hardship of making foolish people understand the Commandments.
ד"ה ומשאכם: שביקשו לחם ומים ובשר, כמו (במדבר י"א) "לשום את משא כל העם הזה".
your burden i.e., their demands for bread [Numbers 21: 5], and water [Exodus 17: 2] [cf. comment on Exodus 17: 2], and meat [Numbers 11: 4].
ראב"ע:
ד"ה וריבכם: זה עם זה.
ד"ה ויאמר: השיב משה: אני עושה שני דברים: האחד (ט"ו) "כי יבוא אלי העם לדרוש האלוהים", והטעם לדרוש תורתו, והשני (ט"ז) "כי יהיה להם דבר בא אלי". והשיב על האחרון תחילה: "ושפטתי בין איש ובין רעהו", ואחריו על הראשון: "והודעתי את חוקי"...
1. המתאימים דברי ראב"ע כאן בדברים לדבריו שם?
2. מה ראה משה להזכיר במקומנו שלושה דברים, בעוד שהזכיר בפני יתרו רק שניים?
3. מה פירוש המילה "להבין" שבדברי הראב"ע לעיל?