פרשת בלק תשי"ד - האתון המדברת
א. דיבור האתון
לפסוקים כ"א-ל"ג, מקשה אברבנאל:
אם הייתה ראיית מלאך ה' הוא כמו שהיה דיבור האתון – פלא, מה היה תכלית הפלא ההוא ותועלתו, כי הנה הקב"ה לא יחדש מופת כי אם על דבר ההכרה, ולא מצינו בזה תכלית אחר אלא שדיבר המלאך אל בלעם, וזה כבר היה אפשר שיאמר לו מבלי שתראה האתון את המלאך ולא שתדבר כלל.
התוכל לענות לשאלתו ולהסביר מהי משמעות הסיפור הזה?
העזר בדברי הרמב"ן, פסוק כ"ג:
ד"ה ותרא האתון: ...וטעם הנס הזה, להראות לבלעם מי שם פה לאדם או מי ישום אילם, להודיעו כי השם פותח פי הנאלמים, וכל שכן שיאלם ברצונו פי המדברים, גם ישים בפיהם דברים לדבר כרצונו כי הכל בידו, ולהזהירו שלא ילך אחר נחש וקסם ויקללם בהם, כי מנחש וקוסם היה.
העזר גם בדברי ספורנו, פסוק כ"ג:
ד"ה ותלך בשדה: ואז עזב שני נעריו ושרי מואב ובכן לא הרגישו עניינו בעסקי האתון.
ותלך בשדה, this is when he abandoned his two attendants and the dignitaries of Moav. [the ass on its own took a path of her own enabling what followed to become possible. Ed.] Naturally, neither the lads nor the dignitaries of Moav had any idea of what transpired now.
ד"ה ויפתח ה' את פי האתון: נתן בה כח לדבר כענין ה' שפתי תפתח (תהלים נ"א, י"ז). וכל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה בזכרו כי מה' מענה לשון גם לבלתי מוכן ,כל שכן שיוכל להסירו מן המוכן כרצונו. וכל זה כדי שלא יאבד איש כמוהו.
ויפתח ה' את פי האתון, He provided her with the ability to speak; we are familiar with the verse in Psalms 51,17 which we recite daily before our prayers, asking G’d ה' שפתי תפתח, O Lord please open my lips.” G’d went to all these lengths in order to provide Bileam with yet another incentive to become a penitent. Solomon in Proverbs 16,1 points out מה' מענה לשון, “the answer of the tongue comes from G’d.” Even when man is not prepared to change his way for the better, G’d, on occasion, initiates a step in this direction; how much more so will He extend a helping hand to sinners who seek to mend their ways! All of this in order to save the sinner from perdition.
ב. נסיונותיו של בלעם
"לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם"
And God said unto Balaam: ‘Thou shalt not go with them; thou shalt not curse the people; for they are blessed.’
שפירא, הרכסים לבקעה:
אחת דיבר אלוקים: בל ילך, והוא לא אמר נואש, אולי יקלל, וניסהו שנית. ונאמר לו: הדבר אשר אדבר אליך תהיה מוכרח לדבר, ומה בצע בלכתך? ועודנו לא ישוב (מליצה זו לקוחה מירמיהו מ' ה', ופירושה כאן: למרות כל דברי ה' לא חזר בו מכוונתו הרעה), וניסהו שלישית; כי כל אלה יפעל אל עם גבר והפחיד את האתון להטותה מן הדרך – לא עשתה זאת תמול שלשום – אולי יפקח את עיניו ויראה כי חתחתים בדרכו לא תצלח; ואחרי הטוח עיניו מראות - נגלה אליו ברחמיו ולימדו דעת כי חרד דרכו לנגדו ולא יתננו לדבר כי אם אשר ישים בפיו. או אז (=אולי על ידי כך) יקיץ משנתו והתוודה אשר חטא. והוא ברעתו ענהו (פסוק ל"ה): "אם רע בעיניך אשובה לי" – עתה הניחו ברוח לבבו והלך לו.
*
1. האם רצה בעל הרכסים לבקעה לישב אותה שאלה ששאל אברבנאל לעיל (שאלה א') או רצה לישב שאלה אחרת?
2. מה רעה מצא בעל רכסים לבקעה בפסוק ל"ה עד שדרשו לגנאי?
3. היכן מצינו בדברי רש"י לפרקנו אותו רעיון שאותו מסביר בעל רכסים לבקעה?
ג. משמעות הביטוי "לשטן לו"
"וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ"
And God’s anger was kindled because he went; and the angel of the LORD placed himself in the way for an adversary against him.—Now he was riding upon his ass, and his two servants were with him.—
ד"ה לשטן לו: ענין השטנה הוא התנגד לפעולת איזה פועל, כמו: ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה (בראשית כ"ו, כ"א) והנה המלאך יוצא להתנגד לבלעם שיהיה דרכו בלתי נכון לפניו אולי ינחש כמנהגו ולא ידחוק את השעה וזה למען יחטא ויאבד.
לשטן לו, to obstruct him. The subject matter known as שטנה, always involves an activity contrary to someone else’s activity. We find an example of this expression in this sense in Genesis 26,21 where the Philistines foiled the attempt of Yitzchak’s servants to use the water from the well they had dug. In this instance the angel had come to oppose Bileam seeing his journey contravened G’d’s will. He was afraid that Bileam would do his usual and not be content to await a propitious moment, so that he would become guilty of death. G’d wanted to spare him such a sin. [if I understand the author correctly, he feels that Bileam’s function as a “prophet”, i.e. pronouncing curses, when exploited at times when doom threatened his potential victims anyway, would not be construed as sinful by G’d. Ed.]
*
מה הקושי בפסוקנו שרצה ספורנו לישב בדבריו?
ד. דיבור האתון - מחזה ומשל
"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'"
And the ass saw the angel of the LORD standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the ass turned aside out of the way, and went into the field; and Balaam smote the ass, to turn her into the way.
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף:
אבל בענין האתון איני צריך לדבר כלל, כי די במה שקדם בזה המורה (מורה נבוכים מאמר ב' פרק מ"ב, כי היה כל זה במראה הנבואה ולא דיברה האתון כלל). אמנם אגיד מה שקרה לי עליו זה מעט מן השנים והוא, כי שאלני אחד – ממחפשי מומים בזולתם ולא ירגישו בנמצא איתם – אם אאמין שדיברה האתון, ואני עניתיו מבלי הבטה אל מראהו ואומר: חי ה', אני מאמין בכל מה שכתוב בתורה ולמה לא אאמין בפסוק "ותאמר האתון" ובפסוק "וידבר חמור".
ר' יוסף אבן כספי, אדני כסף:
ויתיצב מלאך ה': היה זה בתנומה, כי התנמנם בלעם ברכבו, כמנהג רבים מבני אדם, כל שכן שהשכים בבוקר. והיכה לבו אותו על מהלכן... עד כי נשקע ישן או מתנמנם בזה הענין והגיע לו כל הדמיון הנזכר.
לא יבצר מעם האל לעשות שתדבר האתון, אבל לא היה אפשר שלא יחרד בלעם ושני נעריו חרדה גדולה ולא היה אפשר שיהיה בו כח להשיב לה דבר, על כן יתכן שלא דיברה כדיבור של בני אדם, כי "ותדבר" אין כתוב כאן, אבל השמיעה בפה קול יללה שהיה מובן ממנו "מה עשיתי לך?" והוא בכעסו השיב לעומתה כאדם הצועק לבהמתו: "כי התעללת בי..." והיא חזרה ונערה כאילו תאמר (ל'): "הלא אנכי אתונך..." אז נכמרו רחמיו עליה ואמר (ל') "לא", כלומר: אין דרך הבהמה הזאת להתעלל בי. והנה אמת כי ה' פתח את פי האתון, כי נערה באופן משונה ממנהגה. והנה הפסוק "ה' שפתי תפתח" אין עניינו דיבור חוץ מן הטבע... היה שם נס אמתי, אבל היה נס נסתר...
1. מה בין דעת הרמב"ם, אבן כספי, שד"ל, ומה המשותף בשלושתם?
2. מה רצה שד"ל להוכיח ע"י הפסוק "ה' שפתי תפתח"?
3. לאיזה פסוק בתורה יכוון בעל "טירת כסף" ב"וידבר חמור", ומה רצה לומר בו?