| א. קדושת המחתות (1) |
"אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ"
‘Speak unto Eleazar the son of Aaron the priest, that he take up the fire-pans out of the burning, and scatter thou the fire yonder; for they are become holy;
בעל עקדת יצחק:
...כי במה שהקריבו המחתות לפני ה' לברר בם האמת מהשקר נתקדשו להיות לאות לבני ישראל, כי הדבר המחליש והמבטל את המתנגד לקודש – קודש הוא בלי ספק, כי אין אוהב בעולם כמי שיפיל האויב... ואין כלי קדוש כמי שמבטל הקטרוג מעל הקדוש.
...כי במה שהקריבו המחתות לפני ה' לברר בם האמת מהשקר נתקדשו להיות לאות לבני ישראל, כי הדבר המחליש והמבטל את המתנגד לקודש – קודש הוא בלי ספק, כי אין אוהב בעולם כמי שיפיל האויב... ואין כלי קדוש כמי שמבטל הקטרוג מעל הקדוש.
מהו הקושי בפסוקנו שאותו רצה בעל העקדה לישב?
| ב. קדושת המחתות (2) |
ד"ה כי קדשו: המחתות – ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת.
כי קדשו FOR THEY — the censers — ARE HALLOWED, and are therefore forbidden for any profane use, since they have made them into “vessels of service” (כלי שרת) (by using them for offering incense).
ד"ה כי קדשו: ולא ידעתי טעם לאיסור הזה, שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ באיסור אינו מקודש. אבל יש לומר, כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קודש, כי הם הקדישו אותם לשמים, לפי שחשבו שיענה אותם האלוקים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם. והנכון בעיני, כי יאמר הכתוב כי הקריבום לפני ה' ויקדשו להיות לאות לבני ישראל, כלומר: אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני, כדי שיהיו לאות לבני ישראל.
1. מהו הקושי שאותו רצו רש"י ורמב"ן לישב? שים לב: האם זוהי אותה קושיה שבה עוסק בעל העקדה לעיל?
2. מה ההבדל בין תשובת הרמב"ן הראשונה: "אבל יש לומר..." ובין תשובתו השנייה: "והנכון בעיני"?
**
3. התוכל למצוא את הסיבה, למה דחה הרמב"ן את תשובתו הראשונה וביכר עליה את השנייה ("והנכון בעיני")?
| ג. שאלות לשון וסגנון |
"אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת
וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה"
‘Speak unto Eleazar the son of Aaron the priest, that he take up the fire-pans out of the burning, and scatter thou the fire yonder; for they are become holy;
שים לב:
תרגום אונקלוס לא דייק כאן:
ויפרש ית מחתיתא מבין... וית אשתא ירחיק...
ויפרש ית מחתיתא מבין... וית אשתא ירחיק...
התוכל להסביר למה באו שני הצוויים בצורות שונות?
והשווה
| ד. חטאם של מקריבי הקטורת |
"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"
even the fire-pans of these men who have sinned at the cost of their lives, and let them be made beaten plates for a covering of the altar—for they are become holy, because they were offered before the LORD—that they may be a sign unto the children of Israel.’
על מקריבי הקטורת אומר בעל העמק דבר, בפרק הקודם:
לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה מהם – שהוא גורם לדבקות ואהבת ה' – כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם...". ולכאורה אינו מבואר, מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ל' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין והוא כדי להשיג מעלת רוח הקדש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שצער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, יקרא חוטא על נפשו. והכי נמי: המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה' ע"י עבודה, אף על גב שידעו שלא ינקו ובודאי יקוים דבר משה וזה מיקרי "החטאים האלה בנפשותם".
לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה מהם – שהוא גורם לדבקות ואהבת ה' – כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם...". ולכאורה אינו מבואר, מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ל' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין והוא כדי להשיג מעלת רוח הקדש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שצער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, יקרא חוטא על נפשו. והכי נמי: המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה' ע"י עבודה, אף על גב שידעו שלא ינקו ובודאי יקוים דבר משה וזה מיקרי "החטאים האלה בנפשותם".
*
1. במה שונה תפישתו מן התפישה הרגילה?
2. השווה דבריו לדברי ר' נפתלי הרץ ויזל על שני בני אהרן שהובאו בגיליון שמיני תש"ז שאלה א'. מהו החטא המשותף למקריבי המחתות ולשני בני אהרן לפי תפישה זו?
*
3. מהי השאלה הגדולה על פסוק ו' בפרקנו המוצאת פתרונה על פי פירוש זה של בעל העמק דבר?
**
4. מהו ההבדל בין (במדבר ו' י"א) "חטא על הנפש" ובין מקומנו (ט"ז ג') "חטאים בנפשותם"?
| ה. הכוונה בהדגשת "החטאים" |
"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"
even the fire-pans of these men who have sinned at the cost of their lives, and let them be made beaten plates for a covering of the altar—for they are become holy, because they were offered before the LORD—that they may be a sign unto the children of Israel.’
שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב"ה.
החטאים האלא בנפשתם THESE SINNERS AGAINST THEIR OWN SOULS — i.e. who became wilful transgressors against their own souls, because they rebelled against the Holy One, blessed be He.
אולי נתכוון להוציא מלבם של משה ואהרן, ובל ידאגו על היות הדבר (שריפת המקריבים את המחתות) בסיבתם, גם לבל יחשוב אדם מישראל, כי הם היו להם סיבה, וזה אמר "החטאים האלה בנפשותם" – פירוש: שהם חבלו בעצמם וחסרו נפשם, ולא היה להם סיבה מזולתם. ואף על פי כן מצינו, שלא הרגישו ישראל בכוונת ה' בדברים אלה.
החטאים האלה בנפשתם, "of these sinners who sinned at the cost of their souls." The reason the Torah repeats this may have been so that Aaron and Moses would not feel badly at having been involved in causing the deaths of these people. The Israelites should also not attribute the death of Korach and associates to any fault on the part of Moses or Aaron. The Torah therefore emphasises that not Moses and Aaron but solely these sinners themselves were to blame for what happened to them. In spite of all this, the Israelites did not understand G'd's intention and accused Moses and Aaron of being the cause of the death of these people (17,6).
**
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו, ומה תיקן בדבריו?
*
2. מה קשה לאור החיים בפסוקנו?
3. מניין לו "שלא הרגישו ישראל בכוונת ה'"?
| ו. "ולא יהיה כקרח" |
"וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח..."
to be a memorial unto the children of Israel, to the end that no common man, that is not of the seed of Aaron, draw near to burn incense before the LORD; that he fare not as Korah, and as his company; as the LORD spoke unto him by the hand of Moses.
אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו".
§ With regard to the verse: “And Moses arose and went to Dathan and Abiram” (Numbers 16:25), Reish Lakish says: From here we derive that one may not perpetuate a dispute, as Rav says: Anyone who perpetuates a dispute violates a prohibition, as it is stated: “And he will not be like Korah and his assembly, as the Lord spoke by the hand of Moses to him” (Numbers 17:5). Even the aggrieved party must seek to end the dispute. Dathan and Abiram accused Moses and by right should have initiated the reconciliation. Nevertheless, Moses was not insistent on this; he went to them.
כדי שלא יהיה כקרח.
ולא יהיה כקרח means in order that he be not as Korah.
באור:
שלא יענש כקרח.
שלא יענש כקרח.
1. הסבר, מהו ההבדל בין ג' הפירושים האלה לפסוקנו, ואיזה מהם נראה לך קרוב ביותר לפשוטו של מקרא?
ליודעי לועזית
השווה בין התרגומים:
רמבמ"ן:
אונד עס איהם ניכט וויא קרח אונד זינען אנהענגערן ערגעהע...
אונד עס איהם ניכט וויא קרח אונד זינען אנהענגערן ערגעהע...
Buber-Rosenzwoig:
u. er nicht werde wie Korach u, wie seine Gemainde Authoeised Version: that he be not Korah Version Synedale: wt qu'il n'ait pas le sort de Coré…
u. er nicht werde wie Korach u, wie seine Gemainde Authoeised Version: that he be not Korah Version Synedale: wt qu'il n'ait pas le sort de Coré…
2. התוכל להסביר במה עולה תרגום בובר-רוזנצווייג על כולם?