| א. חלוקת פרקנו |
מחציתו השניה של פרקנו (י"ב-כ"ו) מתחלקת לדעת פרשנים שונים באופנים שונים.
והנה אחדות מן החלוקות המוצעות:
| לפי אברבנאל: (1) י"ב-י"ז (2) י"ח-כ"ו | לפי הרץ, בפירושו לחמש עם הפטרות: (1) י"ב-י"ז (2) י"ח-כ' (3) כ"א- כ"ו | לפי סגל, בפירושו לישעיה: (1) י"ב-י"ד (2) ט"ו-י"ז (3) י"ח-כ' (4) כ"א-כ"ו |
השתדל להבין טעמים של כל אחת מן החלוקות ולהכריע ביניהן!
| ב. שאלות רטוריות |
"מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן
וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ
וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם"
Who hath measured the waters in the hollow of his hand, And meted out heaven with the span, And comprehended the dust of the earth in a measure, And weighed the mountains in scales, And the hills in a balance?
"מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה' וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ"
"אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט
וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ"
With whom took He counsel, and who instructed Him, And taught Him in the path of right, And taught Him knowledge, And made Him to know the way of discernment?
1. האם יש קשר ענייני בין השאלות הרטוריות בפסוקים אלה ובין רעיונות הקטע הקודם בפרקנו, ואם ישנו – מהו?
2. מהו ההבדל שבין השאלות שבפסוק י"ב לבין השאלות שבפסוקים י"ג-י"ד?
3. לפי איזה סדר הובאו חלקי הבריאה בפסוק י"ב?
4. מהי כוונתן הכללית של שאלות רטוריות אלה?
| ג. שאלות כלליות |
"הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי
וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ
הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל"
Behold, the nations are as a drop of a bucket, And are counted as the small dust of the balance; Behold the isles are as a mote in weight.
"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר
וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"
And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings.
"כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ
מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ"
All the nations are as nothing before Him; They are accounted by Him as things of nought, and vanity.
1. מה המשותף בין פסוקים אלה לבין קודמיהם?
2. פסוקים ט"ו וט"ז שניהם נותנים ביטוי לאותו רעיון - מה ההבדל ביניהם?
| ד. למיקומו של פסוק ט"ז |
"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"
And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings.
1. חוקרים מודרניים רואים קושי מיוחד בעמדת פסוק זה בין שני הפסוקים ט"ו ו- י"ז המדברים שניהם על "הגויים". הסבר מהו הקושי.
2. נסה לישב קושי זה בעזרת תפילתנו (מתוך שחרית): מה אנחנו / מה חיינו / מה חסדנו / מה צדקותינו / ...הלא כל הגיבורים כאין נגדך / ואנשי השם – כלא היו / וחכמים – כבלי מדע / ונבונים כבלי השכל / כי רוב מעשיהם תהו / וימי חייהם הבל לפניך...?
| ה. יחס ה' לקורבנות |
השוה:
"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר
וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"
And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings.
"כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף"
For every beast of the forest is Mine, and the cattle upon a thousand hills.
"יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"
"אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ"
"הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה"
Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?
בשני המקומות מדובר על יחס ה' לקורבנות. הסבר מהו ההבדל ביניהם!
| ו. דימויי הגבורה והגדולה |
"וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה"
And Lebanon is not sufficient fuel, Nor the beasts thereof sufficient for burnt-offerings.
את שני הקטעים הבאים מתוך סידור התפילה ומתוך מחזור לשבועות.
מתוך שחרית לשבת, "נשמת":
אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו
ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח
וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות
אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי ורבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו...
מתוך מחזור לשבועות:
| אקדמות מלין | תרגום המילים |
|
גבורת עלמין ליה, ולא ספק פרישותא גויל אלו רקיע, קני כל חורשתא, דיו אלו ימי וכל מי כנישותא דירי ארעא ספרי, ורשמי רשותא, הדר מרי שמיא ושליש ביבשתא. |
גבורות אין סוף לו, ואין ספק לפרשן גויל אלו היו השמים, קולמוסים כל היערות דיו הימים וכל מקוי מים שוכני ארץ – סופרים וכותבי רשימות את הדר אדוני השמים ושליש היבשת. |
1. רעיון אחד מובא בפסוקנו - פסוק ט"ז, ובשני הקטעים הנ"ל מתוך הסידור. הסבר מהו הרעיון המשותף לשלושתם.
2. שים לב לאמצעים השונים שבהם משתמש האדם להבעת התהילות והתשבחות לבוראו. בפסוקנו : בצומח ובחי ב"נשמת" : באברי האדם באקדמות : במכשירי כתיבה כיצד משתקף המיוחד שבכל קטע בבחירה זו של מכשירי ההבעה?
| ז. דימויי החציר והעץ |
השוה:
| ח. ראיה מהברואים לחכמת הבורא |
"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה"
Lift up your eyes on high, And see: who hath created these? He that bringeth out their host by number, He calleth them all by name; By the greatness of His might, and for that He is strong in power, Not one faileth.
חובות הלבבות, שער הבחינה פרק ב':
הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך, אנו חייבים בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה (= תורה שבעל-פה). מן המושכל: כי השכל מעיד שיתכון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו... וכשאדם חושב והתבונן ביסודי החכמה ובוחן סמניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה כמו שאמר הכתוב: (ישעיה א') "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו – ישראל לא ידע עמי לא התבונן". ומן הכתוב: מה שאמר ישעיה (ט') "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" ואמר (תהלים ח') "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת..." ואמר הכתוב (ישעיה מ') "הלא תראו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות ארץ..." אמר (קהלת ז') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" ... ומן המקובל: מה שאמרו חז"ל (שבת ע"ה): כל היודע לחשב במאורות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה') "והיה כנור ונבל ותוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא יראו"...
הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך, אנו חייבים בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה (= תורה שבעל-פה). מן המושכל: כי השכל מעיד שיתכון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו... וכשאדם חושב והתבונן ביסודי החכמה ובוחן סמניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה כמו שאמר הכתוב: (ישעיה א') "ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו – ישראל לא ידע עמי לא התבונן". ומן הכתוב: מה שאמר ישעיה (ט') "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" ואמר (תהלים ח') "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת..." ואמר הכתוב (ישעיה מ') "הלא תראו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלא הבינותם מוסדות ארץ..." אמר (קהלת ז') "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה" ... ומן המקובל: מה שאמרו חז"ל (שבת ע"ה): כל היודע לחשב במאורות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה') "והיה כנור ונבל ותוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא יראו"...
1. מה רוצה בעל חובות הלבבות להוכיח באמצעות פסוקנו?