| א. עניינו של ספר דברים |
הקדמת הרמב"ן:
הספר הזה עניינו ידוע שהוא ספר משנה תורה, יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצוות התורה הצריכות ישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות, שכבר ביאר אותה להם, והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה; אבל בישראל יחזיר המצוות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהם ביאור, ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברב אזהרות, כמו שיבוא בספר זה בענין עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העברות. ועוד יוסיף בספר זה כמה מצוות שלא נזכרו כלל... וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים; כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית... ועל כן לא נאמר בספר הזה "וידבר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל" או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצווה פלונית". אבל לא נכתבו המצוות בספרים הראשונים, שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצוות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף... או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ. וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמם הקב"ה במידת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם לעולם, שלא יאמר אדם: לא נוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מידת הדין מתוחה כנגדו – ונאבד! ולכן הודיעם משה רבנו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, ובענין שאמר הכתוב (תהלים ק"ל) "כי עמך הסליחה למען תורא".
הספר הזה עניינו ידוע שהוא ספר משנה תורה, יבאר בו משה רבנו לדור הנכנס בארץ רוב מצוות התורה הצריכות ישראל, ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות, שכבר ביאר אותה להם, והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה; אבל בישראל יחזיר המצוות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהם ביאור, ופעם שלא יחזיר אותם רק להזהיר את ישראל ברב אזהרות, כמו שיבוא בספר זה בענין עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העברות. ועוד יוסיף בספר זה כמה מצוות שלא נזכרו כלל... וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים; כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית... ועל כן לא נאמר בספר הזה "וידבר ה' אל משה לאמור צו את בני ישראל" או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצווה פלונית". אבל לא נכתבו המצוות בספרים הראשונים, שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצוות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף... או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ. וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמם הקב"ה במידת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם לעולם, שלא יאמר אדם: לא נוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מידת הדין מתוחה כנגדו – ונאבד! ולכן הודיעם משה רבנו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, ובענין שאמר הכתוב (תהלים ק"ל) "כי עמך הסליחה למען תורא".
1. איזו תמיהה בסגנון ספר דברים רצה לישב?
2. לאילו מקומות בספר דברים ירמוז בדבריו המסומנים בקו?
3. לדעת הרמב"ן קודמת לביאור התורה – תוכחה והזהרת עוונות. סמן את המקום בספר דברים שבו מסתימת הקדמה זו ופותח ביאור המצוות!
**
5. התוכל למצוא על סמך המסופר בפרק א' של פרשתנו טעם נוסף לכך, למה לא צריך היה לחזור לכהנים על המצוות שלהם?
| ב. על מה יסב "אלה הדברים" |
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל"
THESE ARE the words which Moses spoke unto all Israel beyond the Jordan; in the wilderness, in the Arabah, over against Suph, between Paran and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab.
על המצוות אשר יזכיר בכל הספר מתחילת עשרת הדברות שב"ואתחנן", כמו שאמר "הואיל משה באר את התורה הזאת" כי על התורה ידבר.
ויחסר מפסוק (ו') "ה' אלוהינו דבר אלינו בחורב" מילת אמירה, וכמוהו (בראשית מ"א כ"א-נ"ב) "כי נשני אלוהים את כל עמלי", "כי הפרני אלוהים".
ושיעור הכתובים האלה: אלה המצוות אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן בארבעים שנה לצאתם ממצרים באחד לחודש בשנים עשר חודש, ככל אשר ציוה אותן אליהם.
והיה זה אחרי הכותו את סיחון ועוג בארץ מואב, שם הואיל משה לבאר לכם התורה הזאת לאמור: "ה' אלוקינו דבר אלינו בחרב רב לכם שבת..."
והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצוות אמר להם בתחילת דבריו: "ה' דבר אלינו בחורב" – אחרי שנתן לנו עשרה הדברים – שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן, וחטאיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד שהשלים בהם בפסוק (ד' ח') " ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצווך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה. אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (ה' א') "שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באוזניכם היום" והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה, ואחרי כן הודיעם יחוד השם "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", וכל המצוות שבספר הזה.
ולכך יפרש בכאן "אשר דבר משה אל כל ישראל" ושם "ויקרא משה אל כל ישראל", כי ביאור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כל ישראל כאשר היה במתן התורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחילת ביאור התורה ואמר (להלן ד' מ"ד מ"ה): "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות החקים והמשפטים אשר דבר משה אל בני ישראל". והזכיר (דברים ד' מ"ו) כי היה בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון, והיא ארץ מואב הנזכר בכאן, כי ישראל לא נכנסו לארץ מואב רק באותו החלק שטהר אליהם בסיחון כמו שנתבאר בספר של מעלה (= כוונתו לבמדבר כ"א כ"א).
These are the words which Moshe spoke unto all Israel. On the Mitzvot which he will mention from the beginning of Aseret haDiberot in Parashat Va'etchanan, as he said ״Moshe took upon him to expound this law" (Deuteronomy 1:5)...[needs continuation]
באור:
יתכן שהוא שב על הספרים הקודמים, כי כל אמרות ה' נעוצות ומודבקות ראש ותוך וסוף. ושיעור הפסוקים א', ב', ג', ד', ה' כך הוא: אלה (המצוות והחוקים אשר באו בספרים הקודמים) הם הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל באחד עשר יום (אשר הלכו) מחרב (ללכת) דרך הר שעיר (אל ארץ ישראל ולא באו כי אם) עד קודש ברנע (ושם קרה מה שקרה ונגזרה עליהם שלא לכנס לארץ מיד... כי אם לסוב את ההר ימים רבים עד תם כל הדור ההוא) ויהי בארבעים שנה באחד... דבר מזה... (פעם שנית) ככל אשר ציוה ה' אותן (והיה זה) אחר הכותו את סיחון... ואת עוג... בעבר הירדן בארץ מואב (כאשר קרבו לגבול ארץ ישראל וראה משה שכבר בא יומו להיאסף אל עמיו, עתה) הואיל משה באר (גמר בדעתו ללמד ולשנן את תורתו ולהוסיף ביאור במקום הצורך, טרם מותו).
יתכן שהוא שב על הספרים הקודמים, כי כל אמרות ה' נעוצות ומודבקות ראש ותוך וסוף. ושיעור הפסוקים א', ב', ג', ד', ה' כך הוא: אלה (המצוות והחוקים אשר באו בספרים הקודמים) הם הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל באחד עשר יום (אשר הלכו) מחרב (ללכת) דרך הר שעיר (אל ארץ ישראל ולא באו כי אם) עד קודש ברנע (ושם קרה מה שקרה ונגזרה עליהם שלא לכנס לארץ מיד... כי אם לסוב את ההר ימים רבים עד תם כל הדור ההוא) ויהי בארבעים שנה באחד... דבר מזה... (פעם שנית) ככל אשר ציוה ה' אותן (והיה זה) אחר הכותו את סיחון... ואת עוג... בעבר הירדן בארץ מואב (כאשר קרבו לגבול ארץ ישראל וראה משה שכבר בא יומו להיאסף אל עמיו, עתה) הואיל משה באר (גמר בדעתו ללמד ולשנן את תורתו ולהוסיף ביאור במקום הצורך, טרם מותו).
1. מהם "אלה הדברים" לפי כל אחת משתי הדעות הנ"ל, ואיזו משתיהן נראית לך קרובה לפשט?
*
2. מה הדמיון בין מקומנו לבין בראשית מ"א נ"א? היכן מצינו כדוגמתם?
3. מה פירוש "גרמו לכם זה וזה"? לשם מה הוסיף הרמב"ן לפסוק ה' א' את המילים: "אשר היו לפניו"?
*
4. מה קשה לרמב"ן בפסוקים ד' מ"ד וה' א', ולמה מפרשם במקומנו?
**
5. הידועים לך עוד מקומות בתורה המתפרשים בדרך זו: "מפני שהאריך בדברי הפתיחה חזר הכתוב למקום שפסק"?
*
6. מה הקושי שרצה לישב בפסקה האחרונה "והזכיר כי היה בעבר הירדן..."?
| ג. הפטרה: "ידע שור קונהו" (1) |
"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו
יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"
The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider.
זכר הבהמות שהן גדלות עם האדם לעבודתו, ואף על פי שאינם בני דעת, בכח ההכרה שיש בהם לרחוק מן הנזק ולקרב אל התועלת, יכירו מי שייטיב להם תמיד, והם הבעלים; ושבים לביתם ולמקום מאכלם כשבאים ממלאכתם.
ואין פירוש "קונהו" – קונה אותו בדמים לבד, אלא המגדלו ועושה לו צרכיו תמיד, וכן (דברים ל"ב) "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" וכן (בראשית י"ד) "קונה שמים וארץ". ופירוש "אבוס" – מקום מאכל.
והנה אלה הבהמות, אף על פי שהן בהמות, מכירים המיטיב להם, וישראל שהם עמי, שקניתים מבית עבדים, הם לא ידעו כי אני המיטיב להם, ונתתי להם ארץ נחלה וגרשתי גויים מפניהם; שאם הכירו זה - לא עזבוני ולא עבדו אלוהים אחרים במקומי.
ר' אליעזר מבלגנצי:
יודע שור קונהו ומשביחו, ומביא צווארו בעולו ואינו בועט, וכן חמור – פיטום בעליו ונוטה שכמו לסבול משאו, ואף על פי שאין להם לב להבין. ישראל לא ידע טובתי – לעבדני.
יודע שור קונהו ומשביחו, ומביא צווארו בעולו ואינו בועט, וכן חמור – פיטום בעליו ונוטה שכמו לסבול משאו, ואף על פי שאין להם לב להבין. ישראל לא ידע טובתי – לעבדני.
1. מה ההבדל ביניהם בתפישת חטאו של ישראל?
מי מהם קרוב יותר לפירושו של ראב"ע למילת "ידע":
והנה הבהמות טובות בדעת יותר ממנו?
Israel doth not know. They are, therefore, in their character inferior to the cattle.
| ד. הפטרה: "ידע שור קונהו" (2) |
"יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן"
The ox knoweth his owner, And the ass his master’s crib; But Israel doth not know, My people doth not consider.
מתקנו בחרישה ביום, ומאחר שהרגילו בכך יודע בו. אבל חמור אטום, אינו מבין בבעליו עד שיאכילנו.
וישראל לא נתפקח לידע כשור: כשקראתיו 'ישראל יהיה שמך' והודעתיו קצת חוקותי, והם עזבוני כמפורש ביחזקאל (פרק כ')...
ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם 'עמי', 'בני ישראל' – לא התבוננו כחמור.
"His owner." [The owner] guides [the ox] in the plowing during the day, and after he has accustomed the ox to the task, it knows [how to perform it]. But the donkey is impervious; it does not know its master until he has fed it. Israel was not clever enough to know, as an ox does, when I called them, "Israel will be your name," and told them some of My laws, and they left Me, as it says (Ezekiel 20:39) "Each man, his idols..." And even after I brought them out of Egypt and fed them the mann and called them My nation, the children of Israel were not even as wise as a donkey. Another explanation: The ox recognizes its master and is fearful of him; it does not change what I have decreed upon it, saying, "I will not plow today." And the donkey does not say to its master, "I will not carry loads today." These animals, which were created to serve you, and do not receive reward if they behave appropriately, nor are they punished if they sin, do not change their ways which I decreed upon them. And Israel, who receive reward if they are worthy, and if they sin receive punishment...!
ישראל לא ידע עמי לא התבונן: הטעם כפול כדרך הנבואות, ושירת האזינו, גם משלי בלעם. והטעם: כי אני גידלתים והם לא הכירוני.
My people doth not consider. Repetition of the preceding idea, as usual in most of the prophecies, in the song of Moses (Deut. xxxii.), in the parables of Balaam (Num. xxiii., xxiv.), etc.12In Hebrew the repetition is used in the prophetical but not in the historical style.—I. E. on Ex. 14:19. The meaning of the whole verse is, I have brought them up, but they do not know me.
1. מה ההבדל העקרוני בין שתי הדרכים הפרשניות?
2. מה יש לומר לזכותה של כל אחת משתי הדרכים (בכלל, ובדוגמא זו שלנו בפרט!)
**
3. מה ההבדל בין "ישראל" לבין "עמי" לדעת רש"י? התוכל לתמוך בפירושו של הבדל זה בראיות ממקומות בתורה?