| א. למיקומה של נבואתנו |
היש לראות את פסוקי ההפטרה כהמשך ישיר של פסוקים א'-ג' בפרק זה, או האם לפנינו, החל מפסוק ד', נבואה אחרת שאין לקשרה לפסוקים א'- ג'?
| ב. "וילכו אחרי ההבל ויהבלו" |
"וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ"
Thus saith the LORD: What unrighteousness have your fathers found in Me, that they are gone far from Me, and have walked after things of nought, and are become nought?
אחד מחכמי הגויים 1922 volz כותב בפירושו לספר ירמיהו לפסוק זה:
המלה "ויהבלו" כאן אין לה אלא מובן מעשי בלבד, והמדובר כאן רק בזה שלא הצליחו במעשיהם (כלומר, הדגשה שאין תועלת פראקטית מושגת ע"י עבודת אלילים). ע"י השתחויה לאלילים (כלומר: ע"י ההליכה "אחרי ההבל") לא השיגו ישראל ולא כלום (כלומר: "ויהבלו").
המלה "ויהבלו" כאן אין לה אלא מובן מעשי בלבד, והמדובר כאן רק בזה שלא הצליחו במעשיהם (כלומר, הדגשה שאין תועלת פראקטית מושגת ע"י עבודת אלילים). ע"י השתחויה לאלילים (כלומר: ע"י ההליכה "אחרי ההבל") לא השיגו ישראל ולא כלום (כלומר: "ויהבלו").
השוה לדבריו שניים ממפרשינו:
ר' יוסף נחמיאש, מטולידו (תלמיד הרא"ש):
ואמר "ויהבלו" על דרך (תהלים קט"ו) "כמוהם יהיו עושיהם".
ואמר "ויהבלו" על דרך (תהלים קט"ו) "כמוהם יהיו עושיהם".
כמו שהלכו אחרי ההבל, כן נעשו הם עצמם הבל.
Thus saith the LORD: What unrighteousness have your fathers found in Me, that they are gone far from Me, and have walked after things of nought, and are become nought?
1. מהו ההבדל העקרוני בין תפישת החוקר volz את פסוקנו לבין תפישתם של שני הפרשנים המובאים לעיל? מהו הקטרוג הנרמז בפירושו של פולץ נגד השקפת נביאנו? היש לדבריו ביסוס בדברי הנביא בהמשך הפרק?
2. לאיזו תפישה יש להביא סיוע ממלכים ב' י"ז ט"ז?
ליודעי שפות לעז:
השווה לפירושים הנ"ל את דברי המתרגמים השונים:
Luther:
U. hingen an den unnuetzen Goetzen, da sie doch nichts erlangen
U. hingen an den unnuetzen Goetzen, da sie doch nichts erlangen
Revised Version:
And have walked after vanity and are become vain
And have walked after vanity and are become vain
Version d'Ostervald:
…marcher après la vanite et devenir vains
…marcher après la vanite et devenir vains
Buber:
Und gingen dem Tande nach, wurden zu tand
Und gingen dem Tande nach, wurden zu tand
- אילו תרגומים מסכימים עם פירושי ר' יוסף נחמיאש ואברבנאל?
| ג. לשאלת "איה ה'" |
"וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'"
Neither said they: ‘Where is the LORD that brought us up Out of the land of Egypt; that led us through the wilderness, through a land of deserts and of pits, through a land of drought and of the shadow of death, through a land that no man passed through, and where no man dwelt?’
"הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'"
The priests said not: ‘Where is the LORD?’ And they that handle the law knew Me not, and the rulers transgressed against Me; the prophets also prophesied by Baal, and walked after things that do not profit.
1. אברבנאל מקשה:
הנה מילת "איה" תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם (=הגוף) כשנשאל: היכן הוא? אבל הקב"ה, שאינו בכלל גשם ואינו בכלל מקום, לא יאות לומר עליו: "איה ה'?", והיה ראוי לומר: "נלכה נרדפה לדעת את ה'" (אברבנאל משתמש במליצה שאולה מהושע ו' ג' ומשנה את הפסוק לצרכיו) וכדומה לזה מן הלשונות, ואיך אמר: "איה ה'?"
הנה מילת "איה" תורה על המקום ולכן לא תפול אלא על הגשם (=הגוף) כשנשאל: היכן הוא? אבל הקב"ה, שאינו בכלל גשם ואינו בכלל מקום, לא יאות לומר עליו: "איה ה'?", והיה ראוי לומר: "נלכה נרדפה לדעת את ה'" (אברבנאל משתמש במליצה שאולה מהושע ו' ג' ומשנה את הפסוק לצרכיו) וכדומה לזה מן הלשונות, ואיך אמר: "איה ה'?"
ענה לשאלת אברבנאל והסבר את מובנה של השאלה בעזרת הפסוקים הבאים:
"אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ
אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ
מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ
(אַיֵּה) בּוֹקֵעַ מַיִם מִפְּנֵיהֶם..."
Then His people remembered the days of old, the days of Moses: ‘Where is He that brought them up out of the sea With the shepherds of His flock? Where is He that put His holy spirit In the midst of them?
השוה את שאלת שני הפסוקים דלעיל – ו' וח' – לשאלה זו עצמה בפסוקים הבאים:
"הִנֵּה הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אַיֵּה דְבַר ה' יָבוֹא נָא"
Behold, they say unto me: ‘Where is the word of the LORD? let it come now.’
"לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם"
Let the priests, the ministers of the LORD, Weep between the porch and the altar, And let them say: ‘Spare thy people, O LORD, And give not Thy heritage to reproach, That the nations should make them a byword: Wherefore should they say among the peoples: Where is their God?’
"... בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱ-לֹהֶיךָ"
My tears have been my food day and night, while they say unto me all the day: 'Where is Thy God?'
"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם"
Wherefore should the nations say: 'Where is their God?' Let the avenging of Thy servants' blood that is shed Be made known among the nations in our sight. .
"לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם"
Wherefore should the nations say: 'Where is now their God?'
בפסוקים שלנו (ו' וח') דורש הנביא בגנותם של אלה שלא שאלו את השאלה הנ"ל. בחמשת הפסוקים המובאים כאן נדרשים לגנאי כל אלה המעיזים לשאול שאלה זו.
הסבר מה בין שאלת הפסוקים שבפרקנו לבין השאלה בפסוקים המובאים כאן.
3. הסבר, מדוע כפל הנביא בפרקנו את שאלת "איה ה'" - מה מוסיף פסוק ח' על פסוק ו'?
| ד. מצב העם ומצב הארץ |
"וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה"
And I brought you into a land of fruitful fields, to eat the fruit thereof and the good thereof; but when ye entered, ye defiled My land, and made My heritage an abomination.
השוה: ויקרא י"ח כ"ד-ל'
1. מהו הקשר שבין התנהגות עם ישראל ובין מצבה של ארץ ישראל?
2. הבא פסוקים מפרק ג' בנביאנו המעידים אף הם על קיום קשר זה.
3. הידועים לך פסוקים בתורה (בבראשית!) אשר מהם נראה שלדעת התורה קיים קשר כזה לא רק בין ישראל לבין ארצו אלא אף בין בין האדם לבין הארץ-התבל בכללה?
כל מקום שבאו נרדפים "ארצי" ו"נחלתי" אצל ה', יציין בשם נחלה – הקדושה ודיבוק השכינה וההשגחה התמידית, והיפוכו – תועבה אשר ידעה נפשו בה; ובא על עבודה זרה ומעשים מגונים אשר ירחיקו השכינה, מה שאין כן הטומאה שלא תסיר את השכינה, כמו שנאמר (ויקרא ט"ז, ט"ז) "השוכן איתם בתוך טומאותם"
(רש"י, שם:
"אף על פי שהם טמאים – שכינה ביניהם").
"אף על פי שהם טמאים – שכינה ביניהם").
מהו היחס בין שני חלקי הפסוק המקבילים – לפי דעת המלבי"ם?
| ה. בביאור הפסוק "תיסרך רעתך" וכו' |
"תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ
וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ
וּדְעִי וּרְאִי
כִּי רַע וָמָר
עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱ-לֹהָיִךְ
וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ"
Thine own wickedness shall correct thee, and thy backslidings shall reprove thee: Know therefore and see that it is an evil and a bitter thing, that thou hast forsaken the LORD thy God, neither is My fear in thee, Saith the Lord GOD of hosts.
השווה:
| רד"ק: אחרי שנוסית כמה פעמים כי בעשותך רעה – יבוא לך רע, ובעבור משובותיך שאת מורדת בי – ימשלו בך האויבים, הם בעצמם – רעתך ומשובותיך – יהיו לך מוסר ותוכחה ליסרך שלא תשובי עוד בדרך הרעה, שהרי ניסית כי יבוא לך רעה בעבורה, זהו: "ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלוקיך". פחדתי: שם במשקל "אהבה" "אחוה" ואמר: יראתי ופחדתי לא היתה עליך, שלא פחדת שאביא עליך רעה בעונש מעשיך הרעים. |
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים ג' ו':
... הפעולות שתשיש ותשמח הנפש בהם תמיד קודם עשייתן או לאחר עשייתן, הנה הן טובות, והפעולות שתצטער בהן הנפש ותדאג עליהם אחר עשייתן, הנה הן רעות. וזה, כי אפילו הרשע שהוא כוסף ותאב תמיד אל הרע, כמאמר שלמה (משלי כ"א): "נפש רשע איוותה רע", הנה זה יהיה קודם העבירה, מצד תקיפת היצר שהוא מלבב אותו לעשותה. אבל אחר שעשה העבירה, ונחה ושקטה תקיפת היצר, הנה נפשו תתחזק ותתעצב ותדאג על הפועל הרע שעשתה. (כמי שבא על הערווה, כי קודם הביאה מצד שטיפת התאווה אינו מבחין בפועל ההוא אם טוב ואם רע, אבל אחר שעשה העבירה ונתקרר משטיפת היצר, הנה נפשו תבחין הפועל ההוא, ותכיר הרע שיש בו, ותדאג ותצטער עליו.) ונמצא ירמיה ע"ה נותן זאת הבחינה לפעולות הרעות בשם השם יתברך לכנסת ישראל: "תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלוהיך ולא פחדתי אליך". רוצה לומר: הנה ראוי שתייסר אותך הפעולה הרעה, שאת עושה, והמשובה עצמה תוכיח אותך, וזה בהיותן קובעות בנפש דאגה וצער אחר העשותן. ומזה יש לך להכיר ולידע כי רע ומר עזבך את ה' אלוהיך ולא מצד פחדתי אליך. כלומר: איני אומר לך זה מצד יראת עונשי ופחדי המוטל עליך. אלא מצד טבע העברות עצמן, שהן מורישות בנפש צער ודאגה אחר עשייתן, תכיר ותדע שהן רעות, וכי "רע ומר עוזבך את ה' אלוקיך" - ולא מצד פחדתי אליך. |
1. מהן התופעות שמתוכן על ישראל ללמוד ("ודעי וראי") כי רע ומר עזבם את ה' – מהו הדבר שראוי לו לעורר את ישראל להכרת חטאם – לפי כל אחת משתי הדעות הנ"ל? שים לב: ההבדל הוא כאן עקרוני-רעיוני.
2. מה בין רד"ק לבין ר' יוסף אלבו בפירוש המילים "ולא פחדתי אליך", ומי משניהם קרוב יותר – לדעתך – לפשוטו של מקרא? עליך לנמק תשובה זו.