פרשת נשא תשי"ג - גזל הגר
א. אהבת הגר
במדבר רבה פרשת נשא ח' ב':
"איש או אשה", הדא הוא דכתיב (תהלים קמ"ו) "ה' אוהב צדיקים" – כך אמר הקב"ה: (משלי ח') "אני אוהבי אהב"... ולמה הקב"ה אוהב צדיקים? שאינן נחלה ואינן משפחה. אתה מוצא הכוהנים – בית אב הם. הלויים – בית אב הם. שנאמר (תהלים קל"ה): "בית אהרן ברכו את ה', בית הלוי ברכו את ה'". אם מבקש אדם להיות כהן – אינו יכול, להיות לוי – אינו יכול. למה? שלא היה אביו לא כהן ולא לוי. אבל אם מבקש אדם להיות צדיק, אפילו גוי, יכול הוא – שאינן בית אב. לכך הוא אומר (תהלים קל"ה) "יראי ה' ברכו את ה'". בית יראי ה' לא נאמר, אלא "יראי ה'". אינו בית אב אלא מעצמו, נתנדבו ואהבו להקב"ה, לפיכך הקב"ה אוהבם, לכך נאמר (תהלים קמ"ו) "ה' אוהב צדיקים". הרבה הקב"ה אוהב את הגרים. למה הדבר דומה? למלך שהיה לו צאן והייתה יוצאת בשדה ונכנסת בערב וכן בכל יום. פעם אחת נכנס צבי אחד עם הצאן, הלך לו אצל העזים, היה רועה עמהם. נכנסה הצאן לדיר, נכנס עמהם; יצאת הצאן לרעות, יצא עמהם. אמרו למלך: הצבי הזה נלווה עם הצאן והוא רועה עמהם כל יום ויום, יוצא עמהם ונכנס עמהם. היה המלך אוהבו. בזמן שהוא יוצא לשדה היה מפקיד רועה יפה לרצונו: לא יכה אדם אותו! הזהרו בו! ואף כשהוא נכנס עם הצאן, היה המלך אומר: תנו לו ישתה! היה אוהבו הרבה. אמרו לו (שרי המלך, רועי המלך למלך): כמה תישים יש לך, כמה כבשים יש לך, כמה גדיים יש לך ואין את מזהירנו. ועל הצבי הזה בכל יום ויום אתה מצוונו! אמר להם המלך: הצאן – רוצה ולא רוצה – כך היא דרכה לרעות בשדה כל היום ולערב לבוא לישון בתוך הדיר. הצביים במדבר הם ישנים, אין דרכם ליכנס ליישוב בני אדם. לא נחזיק טובה לזה, שהניח כל המדבר הרחב והגדול במקום כל החיות ובא ועמד בחצר?! כך: אין אנו צריכים להחזיק טובה לגר, שהניח משפחתו ובית אביו והניח אומתו וכל אומות העולם ובא לו אצלנו?! וכן הרבה עליו שמירה, שהזהיר את ישראל, שישמרו עצמם מהם, שלא יזיקו להם (= לגרים), וכן הוא אומר (דברים י' י"ט) "ואהבתם את הגר"; (שמות כ"ב כ') "וגר לא תונה". וכשם שחייבה תורה לגוזל לחברו תשלום ממון וקרבן איל הכפורים, כן חייבה תורה לגוזל את הגר תשלום ממון ויביא קרבן איל הכפורים. שכן כתיב (במדבר ה' ה'): "דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל..." והפרשה הזו בגזל הגר אמורה...
1. הסבר, מניין שפרשתנו בגוזל הגר אמורה, והרי שם הגר לא הוזכר בה כלל?
2. מה רצו חז"ל להבליט במשל הצבי "שהניח כל המדבר הרחב" ובא "ועמד בחצר"?
ב. "והתודו את חטאתם"
"וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם"
then they shall confess their sin which they have done; and he shall make restitution for his guilt in full, and add unto it the fifth part thereof, and give it unto him in respect of whom he hath been guilty.
איזה מהם שיהיה, איש או אשה.
They shall confess. Whether it was a man or a woman.
1. מה קשה לראב"ע?
2. מה ראתה התורה להביא פועל זה בצורת התפעל ולמה לא נאמר "והודו" דוגמת (משלי כ"ח) "ומודה ועוזב ירוחם"?
ג. דין שעבודא דר' נתן
"וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ"
then they shall confess their sin which they have done; and he shall make restitution for his guilt in full, and add unto it the fifth part thereof, and give it unto him in respect of whom he hath been guilty.
ר' נתן אומר: מניין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו – מניין שמוציאין מזה ונותנים לזה? תלמוד לומר: "ונתן לאשר אשם לו".
The Gemara resolves this contradiction: It is different there, in this case, as Shimon could have said to Reuven’s children that just as I am indebted to your father, so too, I am indebted to your father’s creditor. And this principle can be learned from the statement of Rabbi Natan that one who lends to one person and borrows from another can be considered as a middleman between his creditor and his borrower. As it was taught in a baraita, Rabbi Natan says: From where is it derived that when one lends one hundred dinar [maneh] to his fellow, and that fellow lends a similar sum to a third fellow, that we take the money from this one, the second debtor, and give it to that one, the first creditor, without going through the middleman, who is both the first debtor and the second creditor? The verse states: “And he shall give it to him whom he has wronged” (Numbers 5:7), which indicates that the loan should be repaid to the creditor to whom the money is ultimately owed. Therefore, payment is made to the original creditor regardless of the issue of retroactive acquisition of the collateral.
**
1. הסבר את דברי ר' נתן: מי הוא "זה" הראשון ומי הוא "זה" השני?
**
2. הסבר כיצד למד ר' נתן דין זה מלשון הכתוב?
3. האם – לדעת הגמרא – פירוש המילה "אשם" בפסוקנו הוא כפירוש "ואשמה הנפש" בפסוק ו', או שונה הוראתם?
**
ד"ה לאשם אשר לו: למי שנתחייב לו.
**
לאשר אשם לו [AND HE SHALL RESTORE THE PRINCIPAL … AND GIVE UNTO HIM] TO WHOM HE IS GUILTY — i.e. unto him to whom he (the claimant) owes money (Ketubot 19a).
האם דעת רש"י בפירוש פסוקנו היא כדעת ר' נתן?