| א. שאלה כללית לתפילת משה |
השווה את תפילת משה כאן י"ד, י"ג-י"ט לתפילת משה אחרי מעשה העגל שמות ל"ב, י"א-י"ג.
1. הסבר מה המשותף לשתי תפילות אלה ומה השונה?
*
2. נסה להסביר את השוני שבדברי הבקשה מתוך השוני שבאופי החטא של ישראל שם ופה!
| ב. כינויי ישראל |
| שמות ל"ב | במדבר י"ד | ||
| פסוק ז'
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ..." |
פסוק א'
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה" | ||
| פסוק ט'
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" |
פסוק י"ג
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ" | ||
| פסוק י"א
"וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה'... לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה..." |
| ||
| פסוק י"ב "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ" | פסוק ט"ז "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר" | ||
| פסוק י"ד "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (ועיין גיליון כי תשא תש"ז א). | פסוק י"ט "סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה" |
**
1. מה הסיבה לשינוי הכינויים שבהם נקראו ישראל בתפילה ההיא, ומה הסיבה שלא נשתנה כינויָם ונשאר "העם הזה" גם בדברי ה' וגם בדברי משה?
השווה לפסוקנו גם:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"
And they said one to another: ‘Behold, this dreamer cometh.
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ"
And Judah said unto his brethren: ‘What profit is it if we slay our brother and conceal his blood?
שים לב לשינוי הכינויים ליוסף
"וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב..."
So Tamar went to her brother Amnon’s house; and he was laid down. And she took flour, and kneaded it, and made cakes in his sight, and baked the cakes.
"וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי"
And when she had brought them to him to eat, he took hold of her, and said to her, Come lie with me, my sister.
"וַיִּקְרָא אֶת נַעֲרוֹ מְשָׁרְתוֹ וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ"
Then he called his servant that ministered to him, and said, Put now this woman out from me, and bolt the door after her.
שים לב לכינויים בהם הוא מכנה את תמר
"הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם"
Wherefore thus saith the LORD, the God of hosts: Because ye speak this word, Behold, I will make My words in thy mouth fire, And this people wood, and it shall devour them.
פסוק כ"ג
"וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ"
"וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ"
פסוק כ"ו
"כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים"
"כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים"
"הַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ"
הסבר, מתי מכנה הנביא את ישראל בשם "העם הזה", ומתי יכנם בשם "עמי"? מה רצונו להבליט על ידי שינוי זה?
מהו הכלל הסגנוני שתוכל לקבוע על פי כל הדוגמאות האלה?
| ג. רעיונה העיקרי של תפילת משה |
לרעיונה העיקרי של תפילת משה מקשה אברבנאל:
איך חשב משה שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט מיראתו מה שיאמרו מצרים בסכלותם? והוא יתברך לא יירא מרבבות עם, כי הוא השלם בעצמו, ומה יתן לו ומה יוסיף לו, כי יכבדוהו מצרים או בהיפך מזה, שבעבורו יימנע לעשות משפט בעולמו ובעמו?
איך חשב משה שהשופט כל הארץ לא יעשה משפט מיראתו מה שיאמרו מצרים בסכלותם? והוא יתברך לא יירא מרבבות עם, כי הוא השלם בעצמו, ומה יתן לו ומה יוסיף לו, כי יכבדוהו מצרים או בהיפך מזה, שבעבורו יימנע לעשות משפט בעולמו ובעמו?
1. ענה לשאלתו בעזרת דברי יחזקאל ל"ו י"ז-ל"ו. (הסבר במה מחללים ישראל את שם קדשו בגויים – בפסוקים כ'-כ"א-כ"ב-כ"ג).
2. השווה לפסוקנו בתפילת משה את דברי ה' בהאזינו:
"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר"
"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר"
ודברי הרמב"ן, שם:
והטעם בטענה הזאת איננו כרוצה להראות כוחו בין משנאיו... אבל ה' ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להיטיב או להרע. וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו ופרסם בהם האותות והמופתים, כי הוא אלוקי האלוקים, ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם (של ישראל) ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם... והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו – רק מכעיס לפניו. ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. ולכך הזכיר משה בתפילתו: "ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר: מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ וישחטם במדבר" – וה' יתברך הודה לו בזה, ויאמר ה': "סלחתי כדבריך".
והטעם בטענה הזאת איננו כרוצה להראות כוחו בין משנאיו... אבל ה' ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להיטיב או להרע. וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו ופרסם בהם האותות והמופתים, כי הוא אלוקי האלוקים, ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם (של ישראל) ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם... והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו – רק מכעיס לפניו. ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. ולכך הזכיר משה בתפילתו: "ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמר: מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ וישחטם במדבר" – וה' יתברך הודה לו בזה, ויאמר ה': "סלחתי כדבריך".
א. מה הדמיון שמצא הרמב"ן בין פסוקינו לבין הפסוק ההוא (ל"ב כ"ו)?
ב. על איזה משני המקומות יש להקשות את קושיית אברבנאל הנ"ל ביתר חריפות – על תפילת משה בפרשת שלח או על דברים ל"ב כ"ו?
ג. מפני מה נדחית עשיית המשפט גם פה וגם שם, לפי דעת הרמב"ן? ואיך ייתכן שיתחשב ה' בסכלותם של מצרים או של כנענים?
| ד. "יגדל נא כח..." |
"יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר"
And now, I pray Thee, let the power of the Lord be great, according as Thou hast spoken, saying:
משנה כסף:
יגדל נא כוח... דרך משל, שיכריח בכוחו לכבוש כעסו ולהאריך לחטאם, לכן יזכור התארים המתחייבים מזה העניין.
יגדל נא כוח... דרך משל, שיכריח בכוחו לכבוש כעסו ולהאריך לחטאם, לכן יזכור התארים המתחייבים מזה העניין.
יגדל נא כוח...
בעיני האומות, שלא יאמרו: "מבלתי יכולת" וזה תעשה אם תסלח – כמו שדיברת.
איזה משני הפירושים הנ"ל הולך בעקבות ראב"ע ורשב"ם?
ד"ה יגדל נא: קרוב מאריכות אפים כי כל מי שהוא ארך אפים יש לו כוח גדול לשבור כעסו, והעד כאשר דיברת שאתה ארך אפים...
ד"ה יגדל נא: להאריך אפך, כדכתיב "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".
יגדל נא כח, to restrain Your anger. We know from Solomon in Proverbs 16,32 that “it is better to practice restraining one’s anger, than to display brute force as a proof of one’s power. Ruling one’s spirit is better than conquering a city.”
2. מה ההבדל בין שני הפירושים?
**
3. איזה משניהם נראה לך קרוב יותר לפשוטו של מקרא ומדוע?
**
4. פרש את המילים המסומנות בקו והסבר, מה הקושי בפסוקים הנ"ל שאותו רצה ליישב?
| ה. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה אל תמרודו: ושוב ואתם לא תיראו.
אל תמרדו [ONLY] REBEL NOT YE [AGAINST THE LORD], and consequently ואתם אל תיראו YOU WILL NOT HAVE TO FEAR [THE PEOPLE OF THE LAND].
**
מניין לו לרש"י שאין אלה שני צווין (שלא למרוד ושלא לירא) אלא שיש כאן תנאי מוקדם ותוצאה? שתי סיבות לפירושו זה!
2) פסוק י"א
ד"ה עד אנה: עד היכן.
ד"ה עד אנה: עד היכן.
*
מה היה קשה לרש"י ומה תיקן בדבריו?
ד"ה בכל האותות: בשביל כל הנסים שעשיתי להם, היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי.
בכל האתות FOR ALL THE SIGNS — This means: On account of all the signs which I have done for them they ought to have believed that I possess the ability to fulfill My promise.
**
א. מה קשה לו?
**
ב. מה ראה רש"י להוסיף להאזינו "להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי"?
ד"ה ושמעו מצרים: ושמעו את אשר תהרגם.
ושמעו מצרים WHEN THE EGYPTIANS SHALL HEAR IT — i.e. when they hear how you are killing them, [as stated in the previous verse].
מדוע לא יפרש רש"י את המילים הבאות "כי העלית" כתוכן שמיעתם, ומה מצריכו להוסיף כאן מילים שלא נכתבו בתורה?