לעניין הברכות והקללות בכללן עיין גיליון בחקותי תש"ו.
| א. "קוממיות" |
"אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת"
I am the LORD your God, who brought you forth out of the land of Egypt, that ye should not be their bondmen; and I have broken the bars of your yoke, and made you go upright.
ד"ה קוממיות: וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מן הברכות, ולא אמרו אמת, רק נאמרו הברכות כלל ונאמרו בקללות פרטים, לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב – יתברר לו דברי.
Certain empty-headed people have said that the curses are more numerous than the blessings. This is untrue. Rather, the blessings are given in general terms, whereas the curses are given in detail in order to impress and to frighten the listeners. If you read carefully, what I have said will become evident.
*
1. הסבר שלא צדקו דברי "ריקי המוח" בעזרת דברי ראב"ע ובדרך של תשובה אחרת.
*
2. למה יקראם ראב"ע בזעף "ריקי מוח"?
| ב. "ונתתי את עריכם חרבה" |
"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה"
And I will make your cities a waste, and will bring your sanctuaries unto desolation, and I will not smell the savour of your sweet odours.
אחר שהשכינה מסתלקת מכלל ארץ ישראל – פנה זיוה, ובזה יהיו ערי ישראל חרבה.
*
מה קשה לו בפסוקנו?
| ג. "והשימותי אני את הארץ..." |
"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ"
And I will bring the land into desolation; and your enemies that dwell therein shall be astonished at it.
זו מידה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהא שממה מיושביה.
והשמתי אני את הארץ AND I WILL BRING THE LAND INTO DESOLATION [AND YOUR ENEMIES WHO ABIDE IN IT SHALL BE DESOLATE UPON IT] — This was a kindly measure for Israel that the enemies would find no satisfaction in their (the Israelites') land and so it would become desolate of its inhabitants (of the enemies also, and Israel might again easily take possession of it) (Sifra, Bechukotai, Chapter 6 5).
וטעם אף אני אעשה זאת לכם... וכן מה שאמר בכאן "ושממו עליה אויביכם" היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תימצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל ידם.
ד"ה ושממו עליה: כל כך תהיה שממה, שגם האויבים הדרים ישומו עליה, הפך "משוש לכל הארץ". (כוונתו לפסוק איכה ב' ט"ו:
will be astounded by it The destruction will be so vast that it will astound even the occupying enemies (the opposite of “…the rejoicing of the whole earth” [Lamentations 2:15]).
ראב"ע:
"סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ!?")
"סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ!?")
ביאור:
ד"ה והשימותי אני את הארץ: כשתגלו ממנה, לא תישאר הארץ אחריכם בטובהּ ובכוחה, אלא כמו שבירכתיה כשישבתם עליה, כך עתה אשים אני את הארץ, עד שתהיה חרפה לכל הארצות, ושממו עליה אויביכם היושבים בה, שימצאו בה מחסור כל דבר, כל נגע וכל מחלה, להיות לאות לבני מרי, לדעת כי בגלל עוונותיכם הייתה זאת לה, כמו שאמר (דברים כ"ט כ"ב): "ואמרו כל הגויים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת?... ואמרו: על אשר עזבו את ה'". ותהיה זאת לכם לחרפה ולמשל בגויים.
ד"ה והשימותי אני את הארץ: כשתגלו ממנה, לא תישאר הארץ אחריכם בטובהּ ובכוחה, אלא כמו שבירכתיה כשישבתם עליה, כך עתה אשים אני את הארץ, עד שתהיה חרפה לכל הארצות, ושממו עליה אויביכם היושבים בה, שימצאו בה מחסור כל דבר, כל נגע וכל מחלה, להיות לאות לבני מרי, לדעת כי בגלל עוונותיכם הייתה זאת לה, כמו שאמר (דברים כ"ט כ"ב): "ואמרו כל הגויים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת?... ואמרו: על אשר עזבו את ה'". ותהיה זאת לכם לחרפה ולמשל בגויים.
1. מהי תגובת הגויים על שממת הארץ, לפי דעות המפרשים הנ"ל? (שים לב: היש לפנינו ארבע דעות שונות או שלוש, או שתיים?)
**
2. מה ראה רש"י לפרש את פסוקנו כ"מידה טובה לישראל"?
3. הרמב"ן אומר, שתגובת האויבים ("ושממו עליה") היא "ראיה גדולה". ראיה – למה?
4. הרמב"ן אומר את דבריו, על פי תולדות ארצנו מן חרבן הבית ועד לזמנו. הנכונים דבריו גם ביתר תקופת הגלות מימי הרמב"ן ועד זמננו?
אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהילים קי"א): "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" - שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
בראשית IN THE BEGINNING — Rabbi Isaac said: The Torah which is the Law book of Israel should have commenced with the verse (Exodus 12:2) “This month shall be unto you the first of the months” which is the first commandment given to Israel. What is the reason, then, that it commences with the account of the Creation? Because of the thought expressed in the text (Psalms 111:6) “He declared to His people the strength of His works (i.e. He gave an account of the work of Creation), in order that He might give them the heritage of the nations.” For should the peoples of the world say to Israel, “You are robbers, because you took by force the lands of the seven nations of Canaan”, Israel may reply to them, “All the earth belongs to the Holy One, blessed be He; He created it and gave it to whom He pleased. When He willed He gave it to them, and when He willed He took it from them and gave it to us” (Yalkut Shimoni on Torah 187).
שני המקורות באים לבסס את זכותנו על ארץ ישראל. הסבר מה ההבדל העקרוני בין דברי רש"י שם – לבין דברי רש"י-רמב"ן כאן בדרך הנמקת זכותנו זו!
| ד. "ואתכם אזרה בגויים" |
"וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם"
And you will I scatter among the nations, and I will draw out the sword after you; and your land shall be a desolation, and your cities shall be a waste.
ההוא קיסרא דהוה סני (שונא) ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא (לשרי המדינה): "מי שעלה לו נימי ברגלו (רש"י: בשר מת שמצערו) יקטענו ויחיה, או יניחנו ויצטער?" אמרו לו: "יקטענו ויחיה!" אמר להו קטיעה בר שלום: חדא שלא יכולת לכולהו! (אחת, שאי אתה נוצח את כולם!) דכתיב (זכריה ב') "כי כארבע רוחות השמים פירשׂתי אתכם".
The Gemara asks: What is it that occurred involving Ketia, son of Shalom? As there was a certain Roman emperor who hated the Jews. He said to the important members of the kingdom: If one had an ulcerous sore [nima] rise on his foot, should he cut it off and live, or leave it and suffer? They said to him: He should cut it off and live. The ulcerous sore was a metaphor for the Jewish people, whom the emperor sought to eliminate as the cause of harm for the Roman Empire. Ketia, son of Shalom, said to them: It is unwise to do so, for two reasons. One is that you cannot destroy all of them, as it is written: “For I have spread you abroad as the four winds of the heaven, says the Lord” (Zechariah 2:10). He clarified: What is it saying? Shall we say that the verse means that God has scattered them to the four winds of the world? If so, this phrase: “As the four winds,” is inaccurate, since it should have said: To the four winds. Rather, this is what the verse is saying: Just as the world cannot exist without winds, so too, the world cannot exist without the Jewish people, and they will never be destroyed. And furthermore, if you attempt to carry out the destruction of the Jews, they will call you the severed kingdom, as the Roman Empire would be devoid of Jews, but Jews would exist in other locations.
זו מידה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד, ורואים זה את זה ומתנחמים, וישראל נזורו כבמזרה, כאדם הזורה שעורים בנפה, ואין אחת מהן דבוקה בחברתה.
ואתכם אזרה בגוים AND I WILL SCATTER YOU AMONG THE NATIONS — This again was a harsh measure; because when the inhabitants of a country go into exile in one and the same place they have the opportunity to see each other and so find consolation for their bad lot. Israel, however, was scattered as though by a winnowing fan — as when a man winnows barley with a fan — when not even one grain of them adheres to the other (not even two grains remain in the same place; cf. Jeremiah 25:7) (Sifra, Bechukotai, Chapter 6 6).
הסבר מה הן שתי ההשקפות המבוטאות כאן.