| א. שאלות כלליות |
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ
כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם"
And it shall be for a sign unto thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the law of the LORD may be in thy mouth; for with a strong hand hath the LORD brought thee out of Egypt.
"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ
כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם"
And it shall be for a sign upon thy hand, and for frontlets between your eyes; for by strength of hand the LORD brought us forth out of Egypt.’
התוכל למצוא את הסיבה לכך שמילת "יד" פעמיים בכל אחד משני הפסוקים – ומה רמז מרומז בזה?
ענה לשאלה זו לאחר עיינך בחזרה דומה לזה על מילת "יד" בפסוק בפרשת בשלח י"ד ל'-ל"א:
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם"
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם"
Thus the LORD saved Israel that day out of the hand of the Egyptians; and Israel saw the Egyptians dead upon the sea-shore.
"הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ
חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד"
Behold, I have graven thee upon the palms of My hands; Thy walls are continually before Me.
במה יוכל פסוק זה לעזור לנו להבין את כוונת מצוות תפילין?
| ב. "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו" |
"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ"
and it came to pass, when Pharaoh would hardly let us go that the LORD slew all the firstborn in the land of Egypt, both the first-born of man, and the first-born of beast; therefore I sacrifice to the LORD all that openeth the womb, being males; but all the first-born of my sons I redeem.
כל זה תאמר לבנך וכן מוכיח מדכתיב (ט"ז) "הוציאנו ה' ממצרים" כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה כל הפרשה הזו, וישראל אומר לבנו "הוציאנו ה'". כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו, וגם מה צורך שיאמר משה לישראל "והיה לאות על ידך כי בחוזק יד הוציאנו" – אלא האב אומר לבנו כך.
ויהי כי הקשה, all of this you are to tell your son. This is also clear from verse 16 where it is stated that this whole paragraph was said by G’d to Moses. The Israelite is to say to his son: “G’d has taken us out of Egypt.” Moses did not say this verse to the people on his own account, [he could not refer to himself as having been redeemed seeing he had not been enslaved. Moses’ sons had not been enslaved either. Ed.]
*
שני קשיים רצה הרשב"ם ליישב בפסוקנו, אלו הם?
| ג. "והיה לך...כי..." |
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ
כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם"
And it shall be for a sign unto thee upon thy hand, and for a memorial between thine eyes, that the law of the LORD may be in thy mouth; for with a strong hand hath the LORD brought thee out of Egypt.
שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, למען תהיה תורת ה' בפיך.
ופירושו, שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים, ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצוותיו ותורותיו, כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים.
1. מה הקושי בפסוקנו המיושב על ידי פירושו זה?
2. כיצד נקראת דרך פירוש זה?
(ועיין רמב"ן בראשית ט"ו י"ג ד"ה כי גר יהיה עד "ורבים כן").
(ועיין רמב"ן בראשית ט"ו י"ג ד"ה כי גר יהיה עד "ורבים כן").
3. מה פירושה של מילת "כי" לפי דעת הרמב"ן?
| ד. טעם מצוות תפילין |
בטעם מצוות תפילין נאמרו דעות שונות.
השווה שתי אלה:
ספר החינוך, מצוות תכ"א:
לקשור תפילין על היד שנאמר (דברים ו' ט') "וקשרתם לאות על ידך", ובא הפירוש על זה המקרא, שנקשור על ידינו מדברי תורה ארבע פרשיות, והן נקראות תפילין כשהן קשורות ברצועות... משורשי המצווה (מטעמי המצווה הזו) – לפי שהאדם, בהיותו בעל חומר יימשך בהכרח אחר התאווה, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב – כסוס כפרד אין הבין – אם לא שהנפש שחננו אל, תמנענו לפי כוחה מן החטא. ומאשר תשכון (הנפש) בגבולו (של החומר) שהיא הארץ, ורחוקה היא מגבולה שהוא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כוחו הוא עליה תמיד. לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנהּ הרע, פן יקום עליה ויהרגה אחרי היותה בגבולו ותחת ידו. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקודש וציוונו להעמיד שומרים גיבורים לה, והם: שנצטווינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ד' ציציות בד' כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשנו – והכל להזכירנו "למען נחדל מעושק ידינו" ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו... ואתה, בני, ראה גם ראה, כמה כוח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה (=למרות כל "השומרים" הללו) יעלה לפעמים לפרוץ גדרנו! האל ברחמיו יהיה בעוזרנו וישמרנו – אמן.
לקשור תפילין על היד שנאמר (דברים ו' ט') "וקשרתם לאות על ידך", ובא הפירוש על זה המקרא, שנקשור על ידינו מדברי תורה ארבע פרשיות, והן נקראות תפילין כשהן קשורות ברצועות... משורשי המצווה (מטעמי המצווה הזו) – לפי שהאדם, בהיותו בעל חומר יימשך בהכרח אחר התאווה, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב – כסוס כפרד אין הבין – אם לא שהנפש שחננו אל, תמנענו לפי כוחה מן החטא. ומאשר תשכון (הנפש) בגבולו (של החומר) שהיא הארץ, ורחוקה היא מגבולה שהוא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כוחו הוא עליה תמיד. לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנהּ הרע, פן יקום עליה ויהרגה אחרי היותה בגבולו ותחת ידו. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקודש וציוונו להעמיד שומרים גיבורים לה, והם: שנצטווינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ד' ציציות בד' כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשנו – והכל להזכירנו "למען נחדל מעושק ידינו" ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו... ואתה, בני, ראה גם ראה, כמה כוח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה (=למרות כל "השומרים" הללו) יעלה לפעמים לפרוץ גדרנו! האל ברחמיו יהיה בעוזרנו וישמרנו – אמן.
הרב א. י. קוק, זצ"ל בפירושו לסידור התפילה "עולת ראיה":
החיקוק של רשמי הנפלאות צריך שיוחקק על כוח המפעל – על יסוד פעולת החיים, ועל כוח הרעיון – יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדיו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו טבעית, בהגיוני לבבו. כל ההכנה הזאת דרושה היא, מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להילחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות; ומאחר שיסודם הגס כל כך חזק הוא, וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החלוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שבו (=שגנוז בנפש האדם) – צריכה הייתה יד חזקה להיגלות, על כן צריכים אנחנו למעשים הקדושים הללו של הנחת תפילין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכות כוח החיים החילוניים הגסים לכל חיים אציליים נהדרים בקדושה. על כן רק על ידי שיהיו "לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך", רק אחרי כל התעצומה הזאת "תהיה תורת ה' בפיך", ולא מבלעדיה. כי כשם שלפעולה הכללית, להכניע את הרוח החילוני הגס של האנושיות, שנתבלט אז במצרים, היה צורך "ביד חזקה", להוציאך משם בדבר ה', כמו כן צריך להמשיך את המפעל הזה, של ניצחון הקודש על החילוניות שבחיים, בכוח רב וביד חזקה, שעוזה וגבורתה ייגלו על ידי המצווה הזאת... שהיא מקיפה בכפילות כוחה את המפעל עם ההשקפה, את היד והעין (=עין השכל). ורק בכוח אדיר ומכופל זה אפשר להמשיך את מה שנעשה מני אז "ביד חזקה".
החיקוק של רשמי הנפלאות צריך שיוחקק על כוח המפעל – על יסוד פעולת החיים, ועל כוח הרעיון – יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדיו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו טבעית, בהגיוני לבבו. כל ההכנה הזאת דרושה היא, מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להילחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות; ומאחר שיסודם הגס כל כך חזק הוא, וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החלוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שבו (=שגנוז בנפש האדם) – צריכה הייתה יד חזקה להיגלות, על כן צריכים אנחנו למעשים הקדושים הללו של הנחת תפילין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכות כוח החיים החילוניים הגסים לכל חיים אציליים נהדרים בקדושה. על כן רק על ידי שיהיו "לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך", רק אחרי כל התעצומה הזאת "תהיה תורת ה' בפיך", ולא מבלעדיה. כי כשם שלפעולה הכללית, להכניע את הרוח החילוני הגס של האנושיות, שנתבלט אז במצרים, היה צורך "ביד חזקה", להוציאך משם בדבר ה', כמו כן צריך להמשיך את המפעל הזה, של ניצחון הקודש על החילוניות שבחיים, בכוח רב וביד חזקה, שעוזה וגבורתה ייגלו על ידי המצווה הזאת... שהיא מקיפה בכפילות כוחה את המפעל עם ההשקפה, את היד והעין (=עין השכל). ורק בכוח אדיר ומכופל זה אפשר להמשיך את מה שנעשה מני אז "ביד חזקה".
1. השווה את טעמו של ספר החינוך לדברי הרמב"ן בשאלה ג; במה שונה ספר החינוך בטעמו מן הטעם לפי דברי הרמב"ן שם?
**
2. מה ההבדל בין טעמו של בעל ספר החינוך לבין טעמו של הרב קוק?
*
3. היש צורך לשנות את סדר המילים שבפסוקנו – כדעת הרמב"ן – גם לדעת הרב קוק, או יש להבין את הפסוק כסדרו?
**
4. מהי משמעות המילה "כי" לפי פירושו של הרב?