פרשת שמות תשט"ז - "לא איש דברים אנכי"
א. סירובו של משה לשליחות
השווה את תשובותיו השונות של משה לדברי האלוקים בהמשך השיחה:
1.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"
And Moses said unto God: ‘Who am I, that I should go unto Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel out of Egypt?’
2.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם... וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?"
And Moses said unto God: ‘Behold, when I come unto the children of Israel, and shall say unto them: The God of your fathers hath sent me unto you; and they shall say to me: What is His name? what shall I say unto them?’
3.
"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"
And Moses answered and said: ‘But, behold, they will not believe me, nor hearken unto my voice; for they will say: The lord hath not appeared unto thee.’
4.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' ...לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"
And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’
5.
פרק ד' פסוק י"ג
"וַיֹּאמֶר ...שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח"
ד"ה מי אנכי: מה אני חשוב לדבר עם מלכים
מי אנכי WHO AM I? — Of what importance am I that I should speak with monarchs?
ד"ה וכי אוציא: ואף אם חשוב אני – מה זכו ישראל שייעשה להם נס, ואוציאם ממצרים?!
וכי אוציא את בני ישראל AND THAT I SHOULD BRING FORTH THE CHILDREN OF ISRAEL — and even if I am of sufficient importance for this, how has Israel merited that a miracle should be wrought for them and that I should bring them forth from Egypt?
ד"ה מי אנכי: מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל וכלל. משה השיב על שני דברים, שאמר לו הקדוש ברוך הוא ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצוות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון: "מי אנכי כי אלך אל פרעה" – אפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס אל חצר מלך, איש נכרי כמוני? "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" – כלומר: ואפילו ראוי אני להיכנס לפני פרעה שיישא פני לשאר דברים, איזה דבר המתקבל לפרעה אומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חופשיים מארצו? ואיזה דבר המתקבל אומר לו, שעל ידי אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה?... ... מי שמפרשים מקראות הללו על עניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים.
ויאמר משה מי אנכי?, anyone who wants to truly understand the plain meaning of this sequence will heed my exegesis carefully. My predecessors were quite wrong. Moses replied to two things G’d had requested from him. He had been asked to go to Pharaoh, and he had been asked to take the Jewish people out of Egypt at Pharaoh’s command. In respect of G’d’s first instruction he answered: and that I should bring out the Children of Israel from Egypt: Which is to say, even if I am fitting to go into Pharaoh, I am incompetent for the other things. Which thing would be acceptable to Pharaoh, that I should say it to him? And is Pharaoh incompetent [so as] to listen to me to send free form his land, a large people that are his slaves? And which thing that would be acceptable should I say to him; that through this thing, I will bring them out of Egypt with the permission of Pharaoh? And the Holy One, blessed be He, answered the first [question] first, and said:
(הערה: דברי הרשב"ם מובאים כאן על פי ההוצאה המדעית של רוזין, ובדפוסי החומשים שלנו נפלו הרבו טעויות דפוס).
א. מהו ההבדל העקרוני בין רש"י לבין רשב"ם בהסבר היסוסיו של משה? שים לב בייחוד להבדל שביניהם בפירוש הטענה השנייה "וכי אוציא את בני ישראל ממצרים".
ב. מהי חולשתו הגדולה של הרשב"ם?
ג. התוכל להביא ראייה ממקומות אחרים בספר לנכונות תפיסתו של רש"י? (בנוגע להיסוסיו כלפי ישראל!)
2. למילים "ויען משה ויאמר" מעיר קאסוטו בפירושו לשמות:
"נוסחה זו לפעמים אינה משמשת רק בהוראת עניה ותשובה פשוטה, אלא באה לסמן הבעת רעיון חדש או יוזמה חדשה מפי הדובר. כך הוראתה לפני הנאומים שמספר איוב, וכן הוראתה כאן".
הסבר מהו החידוש הבא בדיבור השלישי כלפי שתי תשובותיו הראשונות!
3. לתשובתו הרביעית מעיר רש"י:
למדנו שכל שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו: "מתמול", "שלשום", "מאז" – הדי ג' (ימים) ושלושה "גמין" ריבויין הם – הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד "שלח נא ביד תשלח", עד שחרה בו וקיבל עליו...
א. הסבר מהו הקושי הסגנוני והענייני בפסוקנו שרצה ליישב?
ב. מהו הרעיון המסומל בדברי המדרש הזה?
**
ג. התוכל ליישב את הקושי הנ"ל בדרך הפשט?