פרשת עקב תשט"ו - המן
א. סמיכות פרשיות
**
הסבר מהו הקשר הפנימי בין זכר הליכתם בדרך במדבר ואכילת המן (פסוקים ב'-ו') ובין תיאור ישיבתם בארץ ואכילת פריה וטובה (פסוקים ז'-י"א) - למה נסמכו אלה לאלה?
ב. המן כניסיון
"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ"
And thou shalt remember all the way which the LORD thy God hath led thee these forty years in the wilderness, that He might afflict thee, to prove thee, to know what was in thy heart, whether thou wouldest keep His commandments, or no.
"הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ"
who fed thee in the wilderness with manna, which thy fathers knew not, that He might afflict thee, and that He might prove thee, to do thee good at thy latter end;
ד"ה וזכרת את כל הדרך: ... וכבר פירשתיו בפרשת המן טעם "למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצוותיו אם לא", כי היה ניסיון גדול להם, שלא ידעו עצה לנפשם ויכנסו במדבר הגדול, לא מקום לחם, ואין בידם כלום מן המן, אבל ירד דבר יום ביומו וחם השמש ונמס וירעבו אליו מאוד וכל זה עשו לשמור מצוות השם, ללכת כאשר יצוה, והשם היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותם, אבל הביאם בניסיון הזה, כי ממנו יודע שישמרו מצוותיו לעולם.
ד"ה למען אנסנו הילך בתורתו... הוא כמו שאמר (דברים ח', ט"ז) "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך", כי ניסיון הוא להם שלא יהיה לאדם מזון ולא יראו להם עצה במדבר רק המן שלא ידעו מתחילה ולא שמעו מאבותם, וירד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום להם. ועל כך אמר להם עוד (דברים ח', ט"ז) "המאכילך מן במדבר אשר לא ידעו אבותיך למען ענתך ולמען נסתך לדעת את אשר בלבבך, התשמר מצוותיו אם לא", כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב, ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום ביומו לנסותם ולהיטיב להם באחרונה שיאמינו בו לעולם. וכבר פירשתי ענין הניסיון בפסוק (בראשית כ"ב, א') "והאלוקים נסה את אברהם".
ד"ה והאלוקים נסה את אברהם: ענין הניסיון הוא לדעתי: בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה – לא יעשה, יקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד...
And God tested Avraham: The issue of this test is, in my opinion, shows that a person has the absolute authority to perform an action; one can do what they want, and not do what one doesn't want. It is called a "nissayon" [test] for the individual being tested [e.g., Avraham], but the blessed Tester will command him to bring out the thing from ability to actuality, giving a reward for a good action and not just a reward for a good heart. Know that "Hashem trieth the righteous" (Psalms 11:5): when He knows that a righteous person will act according to His will, but still seeks [that person to act with] their righteousness, He will command him to a test. But He does not test the wicked, since they would anyways not hear. And behold, every test in the Torah is for the good of the one being tested.
ד"ה וזכרת את כל הדרך: שנתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש שלא בדרך הטבע.
וזכרת את כל הדרך, during which He gave you bread to eat, clothes to wear, by supernatural means.
ד"ה לנסותך אם תעשה רצונו בהשיגך לחם ושמלה שלא בצער.
לנסותך, to test you if, seeing that you did not have to work hard for a livelihood, you would in return carry out His will.
הכתב והקבלה:
אין טעם "אנסנו" כדי לאמת המנסה דבר מסופק, חלילה, כי בעצם המנסה יתברך אין צורך בניסיון, להוודע בירור ספק בדבר, כי הוא יודע העתידות, אבל "אנסנו" – הוא לתת שלימות הבירור (=ידיעה ברורה, ודאות) למנוסה, שיתברר לו יכולתו, אם יוכל לעמוד בנסיונו, שבכל יום ויום יהיו עיניהם תלויות למזונותיהם, אם יהיה להם ביטחון גמור בה' יתברך; וזהו "אנסנו", אביא אתכם לידי ניסיון עצמכם ויבורר לכם אם כבר הגעתם לידי מידת הביטחון הגמור אם לא; הנה הניסיון בזה להוציא במנוסה דבר מידת הביטחון מן הכוח אל הפועל, ולחזק בו תכונה נפשית הגדולה מאוד בערכה.
רמבמ"ן, שמות ט"ו ד':
למען אנסנו: והטעם מתוך שעיניהם תלויות אלי בכל יום ויום למזונותיהם, מתוך כך ינסו וירגילו את עצמם לבטוח בי, ותשוב האמונה בה' להיות תכונה בנפש.
1. לשתי שאלות שונות עונה הרמב"ן בפירושיו המובאים לעיל – מהן השאלות?
2. מה ההבדל העקרוני בינו לבין ספורנו בתפישת חייהם של אוכלי המן?
**
3. במה דומה הכתב והקבלה לרמב"ן, ובמה הוא שונה ממנו?
**
4. במה שונה הרמבמ"ן מכל הפירושים הקודמים?
ג. בביאור "ויענך וירעיבך"
"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן"
And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna, which thou knewest not, neither did thy fathers know; that He might make thee know that man doth not live by bread only, but by every thing that proceedeth out of the mouth of the LORD doth man live.
ד"ה ויענך: בדרך כמו שכתוב (תהלים) "ענה בדרך כחי".
ויענך “He afflicted you,” on the way, as in Psalms 102,24: ענה בדרך כחי, “He drained my strength while I was on the way.”
ד"ה וירעיבך: שלא נתן לך מן אלא דבר יום ביומו וזהו "וירעיבך" שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. דבר אחר: וירעיבך: שאם הוריד לך מן בעוד שהיית שבע מן הצידה שהייתה בידך שהוצאת ממצרים, לא היית משגיח עליו אפילו לטועמו, שלא היית מניח לחם שהיית רגיל בו בשביל "מן" אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך – ולכן הרעיבך.
וירעבך, “He starved you;” by not giving you more manna than enough for one day at a time. We have a principle that it is not possible to compare the state of mind of people who have a supply of food in their travel bag with those who, even though not hungry, do not have such a supply to fall back on.(Talmud, tractate Yuma folio 74) An alternate interpretation of the last phrase: וירעיבך, if G-d would have provided you with manna while you still had supplies of regular food which you took out of Egypt with you, you would not even have bothered to taste it in order to see if you liked it. This is why He waited until you were hungry, after having exhausted your supplies. You then had no option but to eat what G-d had provided for you. Seeing that this was something totally unknown to you or to your forefathers, G-d had to “starve” you in order to have you accept His food. [We know how often the people treated the manna as something lacking substance, and they even dubbed it as לחם הקלקל,” (Numbers 21,8). Ed,]
1. מה קשה לו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו, ואיזה מהם נראה לך פשוטו של מקרא?
ד. בביאור "אשר לא ידעת..."
"וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ"
And He afflicted thee, and suffered thee to hunger, and fed thee with manna, which thou knewest not, neither did thy fathers know; that He might make thee know that man doth not live by bread only, but by every thing that proceedeth out of the mouth of the LORD doth man live.
ד"ה וטעם אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך: כי לא ידעת במן שתוכלו לחיות בו ימים רבים ולא הגיע אליכם כן בקבלה מאבותיכם. או יאמר כי עשה עמכם החסד הגדול הזה אשר אבותיכם הקדושים לא הגיעו אליו, כי אף על פי שהלכו אחריו ככל אשר ציוה אותם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" לא הגיעה מעלתם שיפרנסם בדגן שמים, כאשר עשה לך. וכן אמרו במדרש במדבר רבה: בזכות משה הייתם אוכלים המן, מה שלא ראו אבותיך הקדושים, שנאמר: "אשר לא ידעון אבותיך". ופירושו, כי עשה זה להודיעכם, כי הוא המחיה האדם בכל אשר יגזור – אם כן שמור מצוותיו וחיה.
*
1. מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?
2. מה ההבדל בין שני פירושיו?