| א. למבנה ספר במדבר |
הרמב"ן, בהקדמתו לספר במדבר:
אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בעניין אהל מועד... עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם, ציוה (במדבר א', נא) "והזר הקרב יומת" כאשר אמר שם (שמות י"ט, י"ב) "והגבלת את העם סביב לאמור: השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנגע בהר מות יומת". וציוה כאן (במדבר ד', כ') "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו" כאשר הזהיר שם (שמות י"ט, כ"א) "פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב", וציוה כאן (במדבר י"ז, ה') "ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" כאשר אמר שם (שמות י"ט, כ"ב) "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'... והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'..." הנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו מסביב ויעמוד העם מרחוק, והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו ומה יעשו במשמרתו, והכל – מעלה למשכן וכבוד לו, כמו שאמרו: "אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטרין של מלך שאין לו שומרין". והספר הזה כולו במצוות שעה, שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים הנעשים להם לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא, וסיפר, כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וציוה איך תחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות זולתי קצת מצוות, ובענייני הקרבנות, שהתחיל בהם בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם והשלימן בספר הזה.
אחר שביאר תורת הקרבנות בספר השלישי, התחיל עתה לסדר בספר הזה המצוות שנצטוו בעניין אהל מועד... עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר, כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם, ציוה (במדבר א', נא) "והזר הקרב יומת" כאשר אמר שם (שמות י"ט, י"ב) "והגבלת את העם סביב לאמור: השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנגע בהר מות יומת". וציוה כאן (במדבר ד', כ') "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו" כאשר הזהיר שם (שמות י"ט, כ"א) "פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב", וציוה כאן (במדבר י"ז, ה') "ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל" כאשר אמר שם (שמות י"ט, כ"ב) "וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ בהם ה'... והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'..." הנה ציוה איך תהיה משמרת המשכן וכליו, ואיך יחנו מסביב ויעמוד העם מרחוק, והכהנים הניגשים אל ה' איך יתנהגו בו בחנותו ובשאת אותו ומה יעשו במשמרתו, והכל – מעלה למשכן וכבוד לו, כמו שאמרו: "אינו דומה פלטרין של מלך שיש לו שומרין, לפלטרין של מלך שאין לו שומרין". והספר הזה כולו במצוות שעה, שנצטוו בהם בעמדם במדבר, ובניסים הנעשים להם לספר כל מעשה ה' אשר עשה עמהם להפליא, וסיפר, כי החל לתת אויביהם לפניהם לחרב, וציוה איך תחלק הארץ להם. ואין בספר הזה מצוות נוהגות לדורות זולתי קצת מצוות, ובענייני הקרבנות, שהתחיל בהם בספר הכהנים ולא נשלם ביאורן שם והשלימן בספר הזה.
השווה לתחילת דברי הרמב"ן את דברי החוקר בנו יעקב, בספרו Der Pentateuch עמוד 155:
העביר ה' שכינתו מן הסיני למשכן, ממקדש ה' כוננו ידיו למקדש אשר עשו ישראל. מאהל מועד ידבר ה' מעתה אל משה וע"י ענן יראה לישראל אם יסעו או יחנו. המשכן הוא סיני מהלך בתוכם, הוא שמים ושמי השמים (קודש וקודש הקודשים) שהועתקו והורדו עלי אדמות.
העביר ה' שכינתו מן הסיני למשכן, ממקדש ה' כוננו ידיו למקדש אשר עשו ישראל. מאהל מועד ידבר ה' מעתה אל משה וע"י ענן יראה לישראל אם יסעו או יחנו. המשכן הוא סיני מהלך בתוכם, הוא שמים ושמי השמים (קודש וקודש הקודשים) שהועתקו והורדו עלי אדמות.
הנה הספר הראשון מתורת האלוהים והוא ספר בראשית בא ליחס ייחוס בני ישראל ומשפחתם מהתחלת בריאת עולם עד שנכבשו בגלות מצרים; והספר השני בא לספר גלותם וגאולתם: הגופניית – משעבוד מצרים, והנפשיית – משיבושי אמונתם שהיו לישראל ונגמלו מהם במעמד הר סיני, ואיך נצטוו על מלאכת המשכן להשרות ביניהם השכינה האלוהית. והספר השלישי בא ללמדם הקדושה והטהרה והעבודה שיתנהגו במקדש ה' להתמיד השכינה ביניהם, וזה – אם בכוהנים משרתי ה' ואם בעמו בכלל באזהרת כל הדברים המתועבים והרעים. ואחר שהשלים כל זה, בא הספר הרביעי לספר סדר הנהגת העם, איך היה במדבר במסעיהם וחנייתם ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך; והסיבה אשר בעבורה נתעכבו במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור היוצאים ממצרים; ואשר אירע לקרח ועדתו אשר הצו על משה ואהרן; ואגב גררא באו בתוך הדברים האלה – לסיבות שיתבארו במקומם – מצוות מיוחדות לדורות כמצוות ציצית ופרה אדומה וסדר נחלות וברכת כהנים וסוטה ונזיר ומנחת העולם ונסכיה והתמידין ומוספי המועדות ונדרים וערי המקלט ומתנות כהונה ולוויה וסדר מסעם -והכול בחכמה ובהנהגה אלוקית.
והספר הזה יש בו עשרה סדרים, להגיד איך הייתה הנהגת משה רבנו את העם בהיותם במדבר, וכל מעשה תוקפם וגבורתם וסדר מסעם ומחניהם ומלחמותיהם, ומה שקרה להם עם מואב ומדין, בלק ובלעם ומלחמת סיחון ועוג מלכי האמורי ונתינת ארצם לראובן וגד וחצי שבט המנשה ושאר העניינים עד בואם אל המנוחה ואל הנחלה. האמנם עשרה הסדרים (="הסדרות") האלה יתחלקו לב' חלקים: והיה החלק הראשון בחמשת הסדרים הראשונים והם פרשיות: במדבר, נשא, בהעלותך, שלח, קרח. והחלק השני בחמשת הסדרים הנשארים: חקת, בלק, פנחס, מטות, מסעי.
Here is the first book of the Torah of G-d and it is Breisheit, which explicates the family line of the Children of Israel and their families, from the beginning of Creation until the Egyptian Exile. The second book explicates their exile and physical redemption from Egyptian slavery and spiritual redemption from
*
1. מהו ההבדל העיקרי בין חומש ויקרא לבין חומש במדבר לפי דעת הרמב"ן?
2. מהו מבנה ספר במדבר - לאילו שני חלקים הוא מתחלק לדעת הרמב"ן, ומה הקשר בין שני חלקיו?
*
3. מהו הרעיון המשותף בין דברי הרמב"ן הראשונים לבין דברי בנו יעקב, ומהי חשיבות הרעיון הזה להבנת פרשתנו ומקומה כפותחת ספר דברים?
4. הסבר, במה שונה אברבנאל בהבנתו את מבנה ספר במדבר מן הרמב"ן?
**
5. מה ההבדל העקרוני בין הרמב"ן לבין אברבנאל בתפישתו את מובנה של פרשתנו ואת חשיבותה?
| ב. הוראת המילה "דגל" |
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת"
’The children of Israel shall pitch by their fathers’houses; every man with his own standard, according to the ensigns; a good way off shall they pitch round about the tent of meeting.
ד"ה על דגלו: דגל אין תחילת הוראתו לא נס ולא מפה, כי זה טעם "אות" "איש על דגלו באותות" אבל פירושו – חברה מסודרת... אבל לאחר זמן הושאלה המילה להורות על הנס, מפני שכל דגל היה לו נס.
1. הבא הוכחות מפרשתנו לפירושו את המילה "דגל".
2. הסבר מהו – אם כן – ההבדל בין "דגל" לבין "מחנה".
**
3. האם מצינו אותה הוראה מושאלת של דגל = נס כבר בספרי התנ"ך?
| ג. בטעם חלוקת העם לדגלים |
בטעם סידור המחנה לארבעה דגלים נאמרו דעות שונות. והנה:
איש על דגלו: הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב): "ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן". מציאה גדולה מצא הקב"ה את ישראל שנאמר (הושע ט') "כענבים במדבר מצאתי ישראל" – כך "ימצאהו בארץ מדבר". מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים; "ובתהו ילל ישמן" – תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קיבלו את התורה...
כיון שיצאו ישראל ממצרים וקיבלו את התורה – מהו אומר: (דברים ל"ב) "יסבבנהו יבוננהו יצרנהו" – יסובבנהו" - שהקיפן בענני כבוד; "יבוננהו" – שהבינם בדברי תורה; "יצרנהו" – אשרי האוזניים ששמעו עד היכן חיבבן, עד היכן שמרן עד היכן נצרן! כביכול עד "כאישון עינו"! ראה היאך שמרן! היאך נצרן! שאמר אלוקים למשה: משה! אמור להם, שיעשו משכן ביניהם. כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם. ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו. אמר הקב"ה למשה: עשה אותם דגלים לשמי! למה? שהם בני – שנאמר (דברים י"ד): "בנים אתם לה'" והם צבאותי, שנאמר (שמות ז'): "והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים". וכן הוא אומר: "דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם". ולפי שהם צבאותי אעשה אותם דגלים לשמי!
ד"ה לצבאותם: אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה' בראשם במשכנו אשר עמהם, רצה שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שידע איש איש את מקומו, ויהיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעם ערוך מלחמה, ולפיכך נמנו גם כן להשלמת הסדר. וצדקו דברי חז"ל: "כשבא להשרות שכינתו ביניהם – מנאם".
1. מהו ההבדל העקרוני בין שניהם בטעם חלוקת העם לדגלים?
2. מה מסומל ב"אישון עינו" לדברי המדרש?
3. במה קרובים דברי בנו יעקב שהובאו בשאלה א' לדברי המדרש?