| א. קדושת המחתות |
"וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ"
‘Speak unto Eleazar the son of Aaron the priest, that he take up the fire-pans out of the burning, and scatter thou the fire yonder; for they are become holy;
ד"ה כי קדשו: המחתות – ואסורים בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת.
כי קדשו FOR THEY — the censers — ARE HALLOWED, and are therefore forbidden for any profane use, since they have made them into “vessels of service” (כלי שרת) (by using them for offering incense).
ד"ה כי קדשו: ולא ידעתי טעם לאיסור הזה, שהרי קטורת זרה הקריבו, וזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ באיסור אינו מקודש.
אבל יש לומר, כי בעבור שעשו כן על-פי משה, היו קודש, כי הם הקדישו אותם לשמים, לפי שחשבו שיענה אותם האלוקים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם.
והנכון בעיני, כי יאמר הכתוב כי הקריבום לפני ה' ויקדשו להיות לאות בבני ישראל, כלומר: אזי הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני, כדי שיהיו לאות לבני ישראל.
ר' יצחק עראמה, בעל עקדת יצחק:
... ציוה שירם מחתות האנשים האלה אשר על ידם נתבטל הכזב וירקעום ציפוי למזבח באופן שיתקימו שם תמיד. ובזה יהיה זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת לפני ה', והוצרך לתת טעם לשום המחתות האלה במקום קדוש לאמר: כי במה שהקריבו המחתות לפני ה'. לברר בם האמת מהשקר נתקדשו להיות לאות לבני ישראל, כי הדבר המחליט והמבטל את המתנגד לקודש – קודם הוא בלי ספק, כי אין אוהב בעולם כמי שיפיל האויב ואף על פי שיחשב מעוזריו... ואין כלי קדוש כמי שמבטל הקטרוג מעל הקדוש.
... ציוה שירם מחתות האנשים האלה אשר על ידם נתבטל הכזב וירקעום ציפוי למזבח באופן שיתקימו שם תמיד. ובזה יהיה זכרון לבני ישראל אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן להקטיר קטורת לפני ה', והוצרך לתת טעם לשום המחתות האלה במקום קדוש לאמר: כי במה שהקריבו המחתות לפני ה'. לברר בם האמת מהשקר נתקדשו להיות לאות לבני ישראל, כי הדבר המחליט והמבטל את המתנגד לקודש – קודם הוא בלי ספק, כי אין אוהב בעולם כמי שיפיל האויב ואף על פי שיחשב מעוזריו... ואין כלי קדוש כמי שמבטל הקטרוג מעל הקדוש.
הנה ציוה ה' שמחתות האנשים ההם שנשרפו יהיו נלקחים מתוך השרפה וירקעום ציפוי למזבח, לא מפני היות במחתות ההן קדושה, אלא כדי שישארו שמה זכרון לבני ישראל מהמעשה ההוא, וזה: כי הנה המעשים לא יחשבו לטובים או רעים בבחינת עצמם בלבד, אלא בבחינת הכוונה אשר יעשה אותם האדם, עד שאם היה המעשה ההוא טוב ומשובח כפי עצמו הנגלה ממנו, אם כיון בו העושה אותו לתכלית רע - הוא רע בלי ספק ואינו טוב.
והנה הקטורת עצמה בהיותו נקרב אל האלוקים היה טוב, אבל כפי כוונת המקטירים אותו שהיתה רעה על ה' ועל משיחו, היה רע ומעשה בלתי הגון.
...I have given you all of these gifts, because you will not inherit with Israel in their land. And you will not have a portion within it - not even the booty and spoils of the enemies, so that you will not be burdened by the thoughts of working the land. For "I am your portion and your inheritance," so you need not put forth effort outside of My service - which is your portion and your inheritance. And these gifts will suffice for your essential needs without [your] effort...
ר' יעקב צבי מקלנבורג, בפירושו הכתב והקבלה:
ד"ה כי קדשו: כאן נתן טעם על הרמת המחתות לבד, לא יניחום לאיבוד לפי שקדשו, רצוני לומר, אחרי שחלה עליהם אש מאת ה' הרי נתקדשו לשמים, שהאש ההיא קדושה. וציוה אחר כך לעשותם ציפוי למזבח, נתן טעם: לפי שקדושה זו באה עליהם, כי על ידם היתה נקמת המתקוממים נגד ה', ולכן ראוי לעשות מהם ציפוי למזבח להיותם לזכרון, לכן חזר ואמר "את מחתות החטאים". שמצד שהחטאים הקריבום לפני ה' ויקדשו ע"י האש להענישם, לכן ראוי לעשות בהם אות לזכרון שלא יחטאו עוד.
ד"ה כי קדשו: כאן נתן טעם על הרמת המחתות לבד, לא יניחום לאיבוד לפי שקדשו, רצוני לומר, אחרי שחלה עליהם אש מאת ה' הרי נתקדשו לשמים, שהאש ההיא קדושה. וציוה אחר כך לעשותם ציפוי למזבח, נתן טעם: לפי שקדושה זו באה עליהם, כי על ידם היתה נקמת המתקוממים נגד ה', ולכן ראוי לעשות מהם ציפוי למזבח להיותם לזכרון, לכן חזר ואמר "את מחתות החטאים". שמצד שהחטאים הקריבום לפני ה' ויקדשו ע"י האש להענישם, לכן ראוי לעשות בהם אות לזכרון שלא יחטאו עוד.
1. מהי השאלה שרצו כולם לישב?
2. רש"י רצה לישב בדבריו שאלה נוספת, איזו היא?
*
3. מהי ביקורת הרמב"ן על פירושו של רש"י, ומהו ההבדל העקרוני שבין דעותיהם?
4. מהו ההבדל שבין פירושו הראשון של הרמב"ן "אבל יש לומר" לבין פירושו השני "והנכון בעיני"?
**
5. התוכל למצוא את הסיבה למה דחה הרמב"ן את פירושו הראשון, וביכר עליו את השני ("והנכון בעיני")?
6. האם קרוב בעל העקדה לאחד הפירושים האחרים או הלך בדרך מיוחדת לו? – הסבר את דבריו המסומנים בקו.
7. במה מתנגד אברבנאל לפירושו של רש"י (אע"פ שאינו מזכירו כלל)?
8. האם דומה בעל הכתב והקבלה בפירושו לאחד מקודמיו?
| ב. דברי משה ודברי שמואל |
השוה את דברי משה בפרשתנו לדברי שמואל בהפטרה:
| במדבר ט"ז ט"ו | "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי | וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" |
| שמואל א' י"ב ג' |
"אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר |
וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם" |
התוכל להסביר את השינוי בין דבריהם מתוך שוני הנסיבות שבהן נאמרו הדברים?
| ג. "לקחתי, עשקתי, רצותי" |
"אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי
וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם"
Behold, here I am: answer me before the Lord, and before his anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? whom have I oppressed? or of whose hand have I received any bribe with which to blind my eyes? and I will restore it you.
אברבנאל:
שהשוחד או יהיה בתורת הלואה, או בדרך גזל - שהדיין בחזקה יקחהו, או בדרך מתנה - שישאילהו בריצוי דברים. ובשלושת הדברים האלה אמר: האם לקחתי מיד אחד מכם שור או חמור להשתמש בו ואחר כך אשיב אליו? והאם עשקתי וגזלתי איש לקחת ממנו בחזקה? והאם ביקשתי בתחנונים לאדם שיתן לי דבר ברצונו? או יהיה "את שור מי לקחתי" – למלאכתי, "את מי עשקתי" – בממון, "ואת מי רצותי" – בגוף, על דרך (דברים כ"ח) "עשוק ורצוץ".
שהשוחד או יהיה בתורת הלואה, או בדרך גזל - שהדיין בחזקה יקחהו, או בדרך מתנה - שישאילהו בריצוי דברים. ובשלושת הדברים האלה אמר: האם לקחתי מיד אחד מכם שור או חמור להשתמש בו ואחר כך אשיב אליו? והאם עשקתי וגזלתי איש לקחת ממנו בחזקה? והאם ביקשתי בתחנונים לאדם שיתן לי דבר ברצונו? או יהיה "את שור מי לקחתי" – למלאכתי, "את מי עשקתי" – בממון, "ואת מי רצותי" – בגוף, על דרך (דברים כ"ח) "עשוק ורצוץ".
מלבי"ם:
"את שור מי לקחתי" – בחזקה. והגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם. "ואת מי עשקתי" – שהעושק הוא קל יותר. שכובש שכר שכיר וכדומה שאין גוזל מידים. "ואת מי רצותי" – למי ביקשתי שיתן לי איזו מתנה ברצונו.
"את שור מי לקחתי" – בחזקה. והגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם. "ואת מי עשקתי" – שהעושק הוא קל יותר. שכובש שכר שכיר וכדומה שאין גוזל מידים. "ואת מי רצותי" – למי ביקשתי שיתן לי איזו מתנה ברצונו.
השוה בין שני הפירושים, והסבר מה היא חולשתו של כל אחד מהם!
| ד. בביאור הביטוי "ואעלים עיני בו" |
"וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ"
Behold, here I am: answer me before the Lord, and before his anointed: whose ox have I taken? or whose ass have I taken? or whom have I defrauded? whom have I oppressed? or of whose hand have I received any bribe with which to blind my eyes? and I will restore it you.
כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון.
To look away from him. In order to hide my eyes from the judgment because of the money [bribe].
אברבנאל:
אם יבוש לומר בפני, אעלים עיני שלא אסתכל בו, ויאמר אותו לכם, ואני משיב מיד בלי שום טענה אחרת.
אם יבוש לומר בפני, אעלים עיני שלא אסתכל בו, ויאמר אותו לכם, ואני משיב מיד בלי שום טענה אחרת.
מה ההבדל בין שני הפירושים, ואיזה מהם נראה לך?
| ה. "לא מצאתם בידי" - מקופת הציבור |
"... כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה"
And he said to them, The Lord is witness against you, and his anointed is witness this day, that you have not found anything in my hand. And they answered, He is witness.
ובאשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכל זאת קיבל שכר מקופת הציבור, באשר קופת הציבור וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם, על זה אמר... אף אם תבקשו כל גנזי ביתי, לא תמצאו דבר.
מהיכן הראיה בפסוקנו, שכאן ידבר על לקיחה בסתר מן הקופה ולא מיד מישהו?