| א. השוואת מקומנו לפר העלם דבר |
השוה מקומנו לפרשת פר העלם דבר של ציבור ויקרא ד' י"ג-י"ד:
| במדבר ט"ו | ויקרא ד' | ||
| פסוק כ"ב |
"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה" |
פסוק י"ג |
"וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ" |
| פסוק כ"ג |
"אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם" |
||
| פסוק כ"ד |
"וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה... וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת" |
פסוק י"ד |
"וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת" |
"וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה", תניא: הני קראי בעובד עבודת כוכבים כתיבי, מאי משמע? אמר קרא "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה" איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות? – הוי אומר: זו עבודת כוכבים.
§ In any event, everyone agrees that where these verses are written, it is with regard to idol worship that they are written. The Gemara asks: As the verse does not mention idol worship explicitly, from where is this inferred? Rava said, and some say it was Rabbi Yehoshua ben Levi who said, and some say that the statement is unattributed, that the verse states: “And when you act unwittingly, and do not perform all these commandments [kol hamitzvot] that the Lord spoke to Moses” (Numbers 15:22). Which is the mitzva that is the equivalent of all the mitzvot? You must say: It is the prohibition against idol worship.
ד"ה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות: הפרשה הזאת סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצווה לעשות והוא שוגג, ודבריהם דברי רוח, שאם כן יהיה קרבן בכל מצוות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושוגג באחת מהם... כי הכתוב אומר "את כל אשר צוה ה' אליכם". ועוד: שאמר כאן "אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" – כי שגגתם במעשה שעשו, לא שישבו ולא עשו. וכן "אשר תעשה ביד רמה" (פסוק ל');
אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שציוה השם, אבל תעשו היפוכו, או יאמר שתשגו ולא תעשו מצוותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות, כי המניעות בלא תעשה יקראו "מצוות", כמו שאמר "כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה" (ויקרא ד' ב').
והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא, כי שם חייב להביא פר לחטאת וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת ועל כן הוצרכו רבותינו לומר שזה הקרבן על שגגת עבודה זרה.
ולשון הכתוב, שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו, יאמר: וכי תשגו מכל המצוות ותעברו על כל מה שציוה ה' לכם ביד משה, שלא תעשו דבר מכל מה שציוה אתכם – תקריבו הקרבן הזה.
לכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החוטא (כוונתו לויקרא שם "אחת מכל מצוות ה'"). והנה זה כפי משמעו – קרבן הכופר בכל התורה בשוגג. כגון ההולך ונדבק לאחת מן העבודות הזרות לעשות בהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל.
(הערה: זו גירסת דברי הרמב"ן כפי שהיא בדפוסים ישנים. ובהוצאת שוקן-חורב נאמרו חלק מדבריו אלה לפסוק ל' והוא שיבוש.)
1. באיזו דרך למדו חז"ל שמקומנו מדבר בעובד עבודה זרה בשגגה?
*
2. מהי טעותם של "בעלי הפשט" לפי דעת הרמב"ן? כיצד מוכיח הרמב"ן שהבנתם את פסוקנו טעות היא?
3. כיצד מפרש הרמב"ן את ההבדלים שבין סגנון הדברים כאן לבין פסוקי ויקרא?
4. לשם מה מביא הרמב"ן בדבריו את תחילתו של פסוק ל'?
| ב. ארבע דוגמאות לשגגות |
רמב"ן, המשך דבריו שהובאו בשאלה א':
ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד בתינוק שנשבה לבין הגויים, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם, או שיאמר כמו שזכר בספרי "מפני מה אמר המקום? לא שנעשה וניטול שכר? אנו לא עושין ולא נוטלין שכר!" כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (פרק כ') 'ויבואו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני'. אמרו לו: רבנו יחזקאל, הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו? *) וכו' וכו' או שישכחו את התורה. וכבר אירע לנו כן בעוונותינו, כי בימי מלכי ישראל הרשעים, כגון ירבעם, ששכחו רוב העם התורה והמצוה לגמרי. וכבר בא בספר עזרא באנשי בית שני.
ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד בתינוק שנשבה לבין הגויים, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם, או שיאמר כמו שזכר בספרי "מפני מה אמר המקום? לא שנעשה וניטול שכר? אנו לא עושין ולא נוטלין שכר!" כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (פרק כ') 'ויבואו אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני'. אמרו לו: רבנו יחזקאל, הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו? *) וכו' וכו' או שישכחו את התורה. וכבר אירע לנו כן בעוונותינו, כי בימי מלכי ישראל הרשעים, כגון ירבעם, ששכחו רוב העם התורה והמצוה לגמרי. וכבר בא בספר עזרא באנשי בית שני.
(הרמב"ן רומז כאן לנחמיה ח' י"ג-י"ד:
"וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי")
"וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי")
And on the second day were gathered together the heads of fathers’houses of all the people, the priests, and the Levites, unto Ezra the scribe, even to give attention to the words of the Law.
(הרמב"ן רומז כאן לנחמיה ח' י"ג-י"ד:
וזהו שימוש לשון הכתוב, השגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצוות בכללן, ועל כן יחדו להם רבותינו מצווה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצווה בהם, והיא עבודת כוכבים. ויהיה שיעור הכתוב: "וכי תשגו ללכת אחרי אלוהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצוות ה'" כי המודה באלוה זולתו כבר בטל אצלו כל מה שציוה ה' הנכבד, בין במצוות עשה בין במצוות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו יראתו ומצוותיו וכל החיוב בהם אינו כלום.
וזהו שימוש לשון הכתוב, השגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצוות בכללן, ועל כן יחדו להם רבותינו מצווה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצווה בהם, והיא עבודת כוכבים. ויהיה שיעור הכתוב: "וכי תשגו ללכת אחרי אלוהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצוות ה'" כי המודה באלוה זולתו כבר בטל אצלו כל מה שציוה ה' הנכבד, בין במצוות עשה בין במצוות לא תעשה, שאם יש אלוה זולתו יראתו ומצוותיו וכל החיוב בהם אינו כלום.
**
1. לאיזו שאלה רוצה הרמב"ן לענות בדבריו אלה?
2. הרמב"ן מביא כאן ארבע דוגמאות לשגגות, אחת לשגגת יחיד ושלוש לשגגות ציבור. מה המשותף לכל השגגות האלה? מה ההבדל בין שגגת ציבור הראשונה לבין השניה?
3. במה משמשים פסוקי נחמיה דוגמא לסוג השלישי?
*) הרמב"ן רומז כאן לתנחומא נצבים ג' לדברים כ"ט י"ג-י"ד ד"ה את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום:
וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל (הכוונה: אחרי שנודע להם על חורבן הבית) מה כתוב שם? (יחזקאל פרק כ' א') "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה'." אמרו לו: בן אדם (בדברי הרמב"ן נאמר: אמרו לו: "רבנו יחזקאל"), כהן הקונה את העבד, מה הוא שיאכל בתרומה? – אמר להם: אוכל. – אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל – לא יצא מרשותו? – אמר להם: הן. – אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו של הקב"ה, נהיה ככל אומות העולם. – אמר להם יחזקאל: (פרק כ' פסוק ל"ב:) "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות האדמה לשבת עץ ואבן. חי אני נאום ה' – אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". אמר להם: כל זמן שלא מכרו (הכהן את עבדו) ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם... שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותם. "ולא אתכם לבדכם", אלא אף הדורות העתידין לבוא היו שם באותה שעה, שנאמר: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".
וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל (הכוונה: אחרי שנודע להם על חורבן הבית) מה כתוב שם? (יחזקאל פרק כ' א') "באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה'." אמרו לו: בן אדם (בדברי הרמב"ן נאמר: אמרו לו: "רבנו יחזקאל"), כהן הקונה את העבד, מה הוא שיאכל בתרומה? – אמר להם: אוכל. – אמרו לו: אם חזר כהן ומכרו לישראל – לא יצא מרשותו? – אמר להם: הן. – אמרו לו: אף אנו כבר יצאנו מרשותו של הקב"ה, נהיה ככל אומות העולם. – אמר להם יחזקאל: (פרק כ' פסוק ל"ב:) "והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות האדמה לשבת עץ ואבן. חי אני נאום ה' – אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". אמר להם: כל זמן שלא מכרו (הכהן את עבדו) ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם... שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותם. "ולא אתכם לבדכם", אלא אף הדורות העתידין לבוא היו שם באותה שעה, שנאמר: "כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".
| ג. למיקומה של פרשתנו |
הרמב"ן, המשך הנאמר בשאלה ב':
ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עובדי עבודה זרה, ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר ה' ואמרו (י"ד ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה" להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות. והנה באה הפרשה להודיעך, כי אפילו בעבודת אלילים יכפר על השוגגים, אבל העושים ביד רמה – יכרית אותם.
ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עובדי עבודה זרה, ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר ה' ואמרו (י"ד ד) "נתנה ראש ונשובה מצרימה" להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצוות. והנה באה הפרשה להודיעך, כי אפילו בעבודת אלילים יכפר על השוגגים, אבל העושים ביד רמה – יכרית אותם.
1. מהו הקשר בין פרשתנו לבין פרשת המרגלים, לפי דעתו?
2. כיצד תופש הרמב"ן את חטא דור המדבר אחר בוא המרגלים?
ד"ה חינם: אם תאמר שהמצרים נותנים להם דגים חינם, והלא כבר נאמר (שמות ה') "ותבן לא ינתן להם", אם תבן לא היו נותנים להם חינם – דגים היו נותנים להם חינם? ומה 'חינם'? חינם מן המצוות.
אשר נאכל במצרים חנם [WE REMEMBER THE FISH] WHICH WE DID EAT IN EGYPT FOR NOTHING — If you say that they meant that the Egyptians gave them fish for nothing (without payment), then I ask, “But does it not state, (Exodus 5:18): [Go, therefore, now, and work], for there shall no straw be given you”? Now, if they did not give them straw for nothing, would they have given them fish for nothing! — What then is the force of the word חנם? It means: free from (i.e. without us having been burdened with) heavenly commands (Sifrei Bamidbar 87).
מה המשותף לדברי רש"י כאן ולדברי הרמב"ן המובאים בשאלה זו?