| א. השוואת פסוקים |
השוה בין הפסוקים הבאים שבפרקנו:
"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"
In the first day ye shall have a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.
"... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"
And ye shall bring an offering made by fire unto the LORD seven days; in the seventh day is a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.
"... מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"
And ye shall make proclamation on the selfsame day; there shall be a holy convocation unto you; ye shall do no manner of servile work; it is a statute for ever in all your dwellings throughout your generations.
"כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'"
Ye shall do no manner of servile work; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
"וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא..."
And ye shall do no manner of work in that same day; for it is a day of atonement, to make atonement for you before the LORD your God.
"בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"
On the first day shall be a holy convocation; ye shall do no manner of servile work.
1. מהי סיבת השינוי הזה?
2. עבור על שמות פרק י"ב וציין בעזרת איזה פסוק שבפרק ההוא תוכל לנמק את תשובתך לשאלה 1.
| ב. משה ירד בעשירי בתשרי |
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא"
Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
סדר עולם רבא פרק ז':
משה ירד בעשירי בתשרי (= מן ההר) ובישרם (לישראל) שנתרצה לפני המקום, שנאמר (שמות ל"ד) "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו". לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר (ויקרא ט"ז) "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"
משה ירד בעשירי בתשרי (= מן ההר) ובישרם (לישראל) שנתרצה לפני המקום, שנאמר (שמות ל"ד) "וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו". לפיכך נתקיים יום חוק וזכרון לדורות, שנאמר (ויקרא ט"ז) "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"
(עיין עגנון: ימים נוראים ע' רנ"ו).
הסבר איך יוצא מתוך הכתובים שביום עשירי לתשרי ירד משה מן ההר?
| ג. הוראת מילת "אך" (1) |
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"
Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
"אך בעשור" – יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינם שבים בתשובה? תלמוד לומר: "אך" חילק.
As it is taught in a baraita recorded in the Sifra: One might have thought that Yom Kippur would atone for those who repent and for those who do not repent, and this assertion is supported by the following logical inference: Although it would appear that since a sin-offering and a guilt-offering atone and Yom Kippur atones, it should follow that just as a sin-offering and a guilt-offering atone only for those who repent, so too, Yom Kippur atones only for those who repent, this comparison is flawed. One can claim: What is notable about a sin-offering and a guilt-offering? They are notable in that they do not atone for intentional sins like they do for unwitting sins. Can you say the same about Yom Kippur, which does atone for intentional sins as it does for unwitting sins?
ד"ה אך: כל אכי"ן ורקי"ן שבתורה מיעוטים, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים.
אך — The words אך and רק wherever they occur in Scripture have a limitative force; here the word implies: it (Yom Kippur) makes expiation for those who repent, but it does not make expiation for those who do not repent (אך... יום הכפורים הוא — in a limitative sense it is Yom Kippur) (Shevuot 13a; cf. Rashi on Exodus 34:7).
וטעם אך בעשור, בעבור שיום מקרא קודש יום שמחה, וכן כתוב בספר עזרא "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים".
Scripture says However concerning the holiday on the tenth because normally a holiday is a happy day. For example, in Ezra’s book we see the phrase “go your way, eat sumptuously, and drink sweet beverages” [Nehemiah 8:10].
ד"ה אך בעשור: בשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יום הכיפורים שהוא יום עינוי - כל מלאכה אסורה כשבת.
'אך בעשור וגו, on the other festival days preparation of food had been permitted and only מלאכת עבודה had been forbidden. Not so on Yom Kippur, a day of self denial when all manner of work is prohibited just as on the Sabbath
1. הסבר, נגד איזו תפישה מוטעית של יום הכיפורים פונים חז"ל בדבריהם לפסוקנו, ומה ההבדל שביניהם?
2. כמה פירושים שונים נאמרים בארבעת הפירושים הנ"ל לפסוקנו, ומה ההבדל שביניהם?
*
3. עיין בגיליון אמור תשי"ח שאלה ב' בפירושי רש"י, ראב"ע ורשב"ם לפסוק ל"ט שבפרקנו: "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי" (מצורף להלן). האם הפרשנים האלה עקביים הם ומתאימים פירושיהם למילה "אך" שם עם פירושיהם ל"אך" של פסוקנו, או הולכים הם פה ושם בדרכים שונות?
4. מה ההבדל בין ראב"ע לרשב"ם בפסוקנו?
ד"ה אך בחמשה עשר יום תחגו, קרבן שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת? תלמוד לומר "אך", הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.
אך בחמשה עשר יום... תחגו BUT ON THE FIFTEENTH DAY… YE SHALL OFFER A חג — i. e., a sacrifice of peace-offerings as a חגיגה (the pilgrims’ sacrifice on the Festivals) (Chagigah 9a). Since it states that this has to be brought on the fifteenth day of the month, one might think that it (the offering of קרבן חגיגה) shall set aside the Sabbath (supersede the Sabbath law, if that day be the fifteenth of the month)! Scripture, however, uses the word אך (the particle that implies a limitation; cf. Rashi on v. 27): suggesting that it must not be offered on Sabbath because it has a supplementary period consisting of all the seven days of the Festival.
וטעם אך, בעבור שהזכיר בפרשה שהיא קודם זאת עינוי הנפש, אסר להתענות בחג הסוכות, כי בו כתובות: "ושמחת", "ושמחתם", "והיית אך שמח".
Since the previous passage discusses self-affliction, Scripture now uses the word However to teach us that it is forbidden to fast on Sukkot, as it is written: “you shall rejoice” [Deuteronomy 16:14] and “you shall be only happy” [Deuteronomy 16:15].
ד"ה אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי: אף על פי שראש השנה ויום הכיפורים באים לזכרון ולכפרה, אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה.
אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי, even though both New Year and the Day of Atonement are primarily designed to help the people achieve atonement for their sins and their being remembered favourably by G’d, Sukkot is for enjoyment and giving thanks to the Lord for having enabled them to fill their barns with good produce at the end of the harvest season.
| ד. הוראת מילת "אך" (2) |
"אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ"
Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י המובאים לעיל בשאלה ג'):
ואם כן – יהיה טעם הכתוב כי באחד לחודש יהיה לכם, לכולכם, יום זכרון תרועה, שתהיו כולכם נידונין לפניו, אך יהיה למקצתכם בעשור לחודש הזה יום הכיפורים. והנה הוא (=מילת "אך") כטעם "בלבד". וכן (שמות י' י"ז) "שא נא חטאתי אך הפעם". וכן (במדבר י"ב) "הרק אך במשה" – הבמשה בלבד דבר ה', וכן (בפרקנו ל"ט) "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו את חג ה' שבעת ימים" – אמר: בלבד בחמישה עשר תחוגו את חג ה' שבעת ימים לא רצופים, שאין חגיגה דוחה שבת; ובדרך הזה תפרשנו בכל המצוות כפי קבלת רבותינו, וכמוהו (בראשית מ"ד) "אך טרוף טורף" – שלא נעשה בו ענין אחר מלבד הטרף, וכן (ירמיהו ל"ב) "כי היו בני ישראל אך מכעיסים אותי" – שלא יעשו דבר אחר. ועל דרך הפשט "אך" טעמו – אכן, לאמת העניין (שמות ב') "אכן נודע הדבר" (תהלים פ"ב) "אכן כאדם תמותון". אכן בעשור לחודש יום הכיפורים הוא – הבטחה לאמת הענין, יאמר: באחד לחודש יום הדין, אמנם בעשור לחודש יום הכיפורים, על כן תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. וכן (בראשית כ"ט) "אך עצמי ובשרי אתה"; (מלכים א' כ"ב) "אך מלך ישראל הוא" (תהלים ע"ג) "אך טוב לישראל אלוהים לברי לבב"; וככה פירוש (שמות לא י"ג) "אך את שבתותי תשמורו" – הנה ציויתי אתכם על מלאכת המשכן, אכן את שבתותי תשמרו לעולם. וכן כולם יתפרשו לך בדרך הזה אם תשכיל בהם.
ואם כן – יהיה טעם הכתוב כי באחד לחודש יהיה לכם, לכולכם, יום זכרון תרועה, שתהיו כולכם נידונין לפניו, אך יהיה למקצתכם בעשור לחודש הזה יום הכיפורים. והנה הוא (=מילת "אך") כטעם "בלבד". וכן (שמות י' י"ז) "שא נא חטאתי אך הפעם". וכן (במדבר י"ב) "הרק אך במשה" – הבמשה בלבד דבר ה', וכן (בפרקנו ל"ט) "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו את חג ה' שבעת ימים" – אמר: בלבד בחמישה עשר תחוגו את חג ה' שבעת ימים לא רצופים, שאין חגיגה דוחה שבת; ובדרך הזה תפרשנו בכל המצוות כפי קבלת רבותינו, וכמוהו (בראשית מ"ד) "אך טרוף טורף" – שלא נעשה בו ענין אחר מלבד הטרף, וכן (ירמיהו ל"ב) "כי היו בני ישראל אך מכעיסים אותי" – שלא יעשו דבר אחר. ועל דרך הפשט "אך" טעמו – אכן, לאמת העניין (שמות ב') "אכן נודע הדבר" (תהלים פ"ב) "אכן כאדם תמותון". אכן בעשור לחודש יום הכיפורים הוא – הבטחה לאמת הענין, יאמר: באחד לחודש יום הדין, אמנם בעשור לחודש יום הכיפורים, על כן תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. וכן (בראשית כ"ט) "אך עצמי ובשרי אתה"; (מלכים א' כ"ב) "אך מלך ישראל הוא" (תהלים ע"ג) "אך טוב לישראל אלוהים לברי לבב"; וככה פירוש (שמות לא י"ג) "אך את שבתותי תשמורו" – הנה ציויתי אתכם על מלאכת המשכן, אכן את שבתותי תשמרו לעולם. וכן כולם יתפרשו לך בדרך הזה אם תשכיל בהם.
**
1. בפירושו הראשון (עד "שלא יעשו דבר אחר") הולך הרמב"ן כרש"י בעקבות רבותינו. במה שונה הוא בכל זאת מדרכו של רש"י כאן?
**
2. השווה את פירוש "ועל דרך הפשט" לפירושו בשמות ל"א י"ג ד"ה אך את שבתותי תשמורו החל מן "ועל דרך הפשט". המסכימים דבריו כאן עם דבריו שם או הולך הוא במקומנו בדרך אחרת?
*
3. המסכים הרמב"ן בפירושו על דרך הפשט עם אחד מן הפשטנים הראב"ע או הרשב"ם שהובאו בשאלה ג'?
| ה. עינוי נפש |
"וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם"
Howbeit on the tenth day of this seventh month is the day of atonement; there shall be a holy convocation unto you, and ye shall afflict your souls; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD.
ראב"ע:
פירשתיו.
פירשתיו.
ד"ה בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם:
אחר שהכתוב אמר (ישעיה נ"ה ב') "ותתענג בדשן נפשכם" – ידענו כי העינוי הפך התענוג והוא הצום.
ועוד: (ישעיה נ"ח י') "ונפש נענה תשביע" שטעמו כמו "ותפק לרעב נפשך" (שם), כי דרך הנביאים להכפיל.
ואחר שיש לנו קבלה אין צורך לחפש. ואין (תהלים ל"ה י"ג) "עניתי בצום נפשי" ראיה, בעבור זכר צום. והכלל: כל "עינוי" שימצא במקרא דבק עם "נפש" - הוא הצום.
in the seventh month, on the tenth of the month, you will afflict your souls From the passage “let your soul delight in fatness” [Isaiah 55:2] we know that “affliction” of a soul must be the opposite of its delight — i.e., a fast. Moreover, the phrase “be generous to the hungry” [Isaiah 58:10] means the same as “satisfy the afflicted soul” [Isaiah 58:10], because the prophetic style is to speak in parallelisms. Since we possess a tradition for the meaning of this idiom, there is no need to adduce additional evidence (the phrase “I afflicted my soul with fasting” [Psalms 35:13] does not provide additional evidence, because there the word “fasting” is explicitly mentioned). The general rule is: “affliction of soul” denotes fasting, wherever it appears in Scripture.
1. באילו דרכים מוכיח הראב"ע ש"עינוי נפש" הוא צום? הסבר ביחוד מהי ההוכחה מישעיה נ"ה ב'.
2. הסבר את המילים המסומנות בקו.
3. השוה לדבריו כאן את דבריו בשמות כ"א כ"ד ד"ה עין תחת עין, ועיין גיליון אמור תשט"ו שאלה ב'. מה המשותף לדברי ראב"ע כאן וכאן ומה השונה?
4. למה דוחה הראב"ע את ההוכחה מתהלים ל"ה י"ג?
| ו. "שבתכם" - שבת ה' |
"מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם"
It shall be unto you a sabbath of solemn rest, and ye shall afflict your souls; in the ninth day of the month at even, from even unto even, shall ye keep your sabbath.
ד"ה תשבתו שבתכם: זה יום השבת לא יקרא שבת ישראל כי אם שבת ה'.
keep your Sabbath Compare this to the Sabbath day, which is not called Israel’s Sabbath, but rather God’s Sabbath [:3].
*
1. מה קשה לו?
**
2. הסבר את דבריו והעתיקם בסימני פיסוק.
**
3. מהי חולשת פירושו? אולי תוכל לישב קושיתו בתירוץ אחר?