פרשת מצורע תשי"ט - הפטרה
א. גודל עונשו של השליש
התוכל למצוא סיבה לגודל העונש בו נענש השליש - מה היתה חומרת עוונו?
יש הרואים דמיון בבחינת מה בין חטאו של השליש ובין חטאו של עמלק על פי פירושו של רש"י, דברים כ"ה י"ח:
ד"ה אשר קרך: דבר אחר: לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים.
אשר קרך בדרך HOW HE MET THEE BY THE WAY — The word קרך is connected in meaning with מקרה “a sudden happening”, i.e., he came against thee by surprise. Another explanation is: it is connected in meaning with the term קרי, nocturnal pollution and uncleanness, because he polluted them by pederasty. Yet another explanation is that it is connected in meaning with the expression קור in the phrase קור וחום “cold and heat” and it means: he made you cold and lukewarm after the boiling heat you had before. For all the nations were afraid to war against you and this one came and began to point out the way to others. A parable! It may be compared to a boiling hot bath into which no living creature could descend. A good-for-nothing came, and sprang down into it; although he scalded himself he made it appear cold to others (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 9).
מהו הדמיון?
ב. דבר המצורעים
"לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן"
Then they said one to another: ‘We do not well; this day is a day of good tidings, and we hold our peace; if we tarry till the morning light, punishment will overtake us; now therefore come, let us go and tell the king’s household.’
ד"ה ומצאנו עוון: מתחייבין אנו למלכות.
We will be considered guilty. We will be held guilty by the throne.
ד"ה לא כן אנחנו עושים: ... ואם אנחנו שותקין ונמתין עד אור הבוקר, ידעו זה ישראל וימצאו עונש על אשר לא בישרנו הבשורה הזאת והנה אז היה עדיין לילה.
ד"ה ומצאנו עוון: שבתוך כך יש פיקוח נפשות העטופים ברעב.
1. מה פירוש המילה "כן" בפסוק זה?
2. מה קשה לרש"י ולמלבי"ם בפסוקנו?
3. מה ההבדל בין הפרשנים הנ"ל בישוב הקושי?
4. מי מן הפרשנים דורשים דבר המצורעים לשבח ומי לגנאי, ומהי דעתך בהתנהגותם זו?
ג. ברי ושמא - ברי עדיף
"וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל ההמון (הֲמוֹן) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ"
And one of his servants answered and said: ‘Let some take, I pray thee, five of the horses that remain, which are left in the city— behold, they are as all the multitude of Israel that are left in it; behold, they are as all the multitude of Israel that are consumed—and let us send and see.’
עקדת יצחק, שער ל':
"ברי ושמא – ברי עדיף", כי לפי סכנת הרעב אשר בעיר כל הנשארים בתוכה הנה הנם ככל המון ישראל אשר תמו, כי כולם חשובים כמתים, ואם כן כבר יהיה השליחות בלי סכנה ובשום תוחלת.
*
1. גם בפרקנו, גם בספר בראשית נמצאת טענה דומה לזו (של ברי ושמא) – היכן היא בספר בראשית?
2. מה פירוש "שום תוחלת" בדברי בעל העקדה?
ד. הצעת העבד והוצאתה לפועל
השוה את הצעת העבד להוצאתה לפועל -
העצה המעשה
פסוק י"ג "וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר
וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים...
וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה"
פסוק י"ד "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ"
מה סיבת השינוי במספר הנשלחים?