| א. רעיונו העיקרי של הפרק |
**
היכן מצינו רעיונו העיקרי של פרק זה בתורה?
| ב. ההפצה והזריה |
"וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת"
and I scattered them among the nations, and they were dispersed through the countries; according to their way and according to their doings I judged them.
כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות: בספר הזה, כל מקום שבאו נרדפים "גויים" ו"ארצות", הארצות רחוקים יותר מן הגויים, שתחילה גלו בגויים וכבר היו רחוקים, ואחרי זה נפוצו מן הגויים לארצות רחוקות יותר, עד שבארצות נפזרו יותר.
הסבר לפי דברי המלבי"ם, למה בא תחילת פסוקנו בצורה פעילה ("ואפיץ") והנושא – ה', ובא סוף הפסוק בצורה סבילה ("ויזרו") והנושא הוא – ישראל?
| ג. שאלה בתרגום יונתן |
"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם
וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי
בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ"
And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the LORD, and are gone forth out of His land.
תרגום יונתן:
ועלו לביני עממיא דאתגליא לתמן על דאחילו ית שמא דקודשי בדאמרין להון: אם עמיה דה' אילין – ואיכדין מארעא בית שכיניתיה גלו?
ועלו לביני עממיא דאתגליא לתמן על דאחילו ית שמא דקודשי בדאמרין להון: אם עמיה דה' אילין – ואיכדין מארעא בית שכיניתיה גלו?
*
במה סוטה התרגום ממשמעותו של הפסוק, ומה הניעו לסטיות אלו?
| ד. לשון יחיד דרך כלל |
"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם"
And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the LORD, and are gone forth out of His land.
ד"ה ויבא: לשון יחיד דרך כלל, ובדרש על דרך (ישעיה ס"ג) "בכל צרתם לו צר".
1. מה קשה לו בפסוקנו?
*
2. מה ההבדל בין שני פירושיו?
| ה. חילול שם ה' בגלות |
"וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי"
And when they came unto the nations, whither they came, they profaned My holy name; in that men said of them: These are the people of the LORD, and are gone forth out of His land.
מכילתא שמות י"ד ב':
"אלוהי אבי וארוממנהו": ר' שמעון בן אלעזר אומר: כשישראל עושין רצונו של מקום, אז מתגדל שמו בעולם, שנאמר (יהושע ה') "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי... את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל... וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". וכן אמרה לשליחי יהושע (ב') "כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים... ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוהיכם הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם, שנאמר (יחזקאל ל"ו): "ויבוא אל הגויים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי". ואומר "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויים..." (יחזקאל כ"ג).
"אלוהי אבי וארוממנהו": ר' שמעון בן אלעזר אומר: כשישראל עושין רצונו של מקום, אז מתגדל שמו בעולם, שנאמר (יהושע ה') "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי... את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל... וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". וכן אמרה לשליחי יהושע (ב') "כי שמענו אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים... ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלוהיכם הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם, שנאמר (יחזקאל ל"ו): "ויבוא אל הגויים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי". ואומר "וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויים..." (יחזקאל כ"ג).
"ואהבת את ה' אלוקיך" – שיהא שם שמים מתאהב על ידך: שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה! אשרי רבו שלמדו תורה! אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: (ישעיה מ"ט) "ויאמר לי: עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?
אוי לו לפלוני שלמד תורה! אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה. פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר (יחזקאל ל"ו) "באמור להם: עם ה' אלה ומארצו יצאו!"
Abaye said: As it was taught in a baraita that it is stated: “And you shall love the Lord your God” (Deuteronomy 6:5), which means that you shall make the name of Heaven beloved. How should one do so? One should do so in that he should read Torah, and learn Mishna, and serve Torah scholars, and he should be pleasant with people in his business transactions. What do people say about such a person? Fortunate is his father who taught him Torah, fortunate is his teacher who taught him Torah, woe to the people who have not studied Torah. So-and-so, who taught him Torah, see how pleasant are his ways, how proper are his deeds. The verse states about him and others like him: “You are My servant, Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3). But one who reads Torah, and learns Mishna, and serves Torah scholars, but his business practices are not done faithfully, and he does not speak pleasantly with other people, what do people say about him? Woe to so-and-so who studied Torah, woe to his father who taught him Torah, woe to his teacher who taught him Torah. So-and-so who studied Torah, see how destructive are his deeds, and how ugly are his ways. About him and others like him the verse states that the gentiles will say: “Men said of them: These are the people of the Lord, yet they had to leave His land” (Ezekiel 36:20). Through their sins and subsequent exile, such people have desecrated the name of God.
איכה רבה פתיחה (ט"ו):
אמר הקב"ה: כבוד היה לי אילו לא נזדווגתי לאומה זו. אתה מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העכו"ם היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של עכו"ם לשמוע מה הם אומרים. ומה היו אומרים? אלוהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן. וחוזרין ואומרין: ולעולם נער הוא? (פירש בעל מתנות כהונה: בתמיה: וכי אתה סבור שלעולם הוא נער בכחו?) כביכול הזקינו הדברים! (מתנות כהונה: אותן דברים שעשה לפרעה ולסנחריב – בשכבר הימים, ועתה אין יכול לעשות ככה.) הדא הוא דכתיב: "ויבא אל הגויים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי." לא היה צריך קריא לומר אלא "ויבואו" ואת אומר "ויבא אל הגויים?" כביכול הוא עצמו! ומה היו אומרים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו!"
אמר הקב"ה: כבוד היה לי אילו לא נזדווגתי לאומה זו. אתה מוצא בשעה שגלו ישראל לבין העכו"ם היה הקב"ה מחזר על פתחיהן של עכו"ם לשמוע מה הם אומרים. ומה היו אומרים? אלוהיהם של אומה זו נפרע הוא מפרעה ומסיסרא ומסנחריב וכיוצא בהן. וחוזרין ואומרין: ולעולם נער הוא? (פירש בעל מתנות כהונה: בתמיה: וכי אתה סבור שלעולם הוא נער בכחו?) כביכול הזקינו הדברים! (מתנות כהונה: אותן דברים שעשה לפרעה ולסנחריב – בשכבר הימים, ועתה אין יכול לעשות ככה.) הדא הוא דכתיב: "ויבא אל הגויים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי." לא היה צריך קריא לומר אלא "ויבואו" ואת אומר "ויבא אל הגויים?" כביכול הוא עצמו! ומה היו אומרים: "עם ה' אלה ומארצו יצאו!"
אברבנאל:
מפני טומאתם הפיצותים בין הגויים וזריתים בין הארצות, והכל היה במשפט, כדרכם וכעלילותם, אבל עם כל זה כאשר באו אל בין הגויים אשר באו שמה, נמשך מעניינם חילול שם קדשי, באמור גויים עליהם: "עם ה' אלה ומארצו יצאו", כלומר שלא יכול להגן על עמו ומבלי יכולת ה' לגאלם ולהושיעם היו בגלות, כי המה עמו ונחלתו. וזהו אומרו "ויחללו את שם קדשי" – לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם, כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עם ה' היה מחולל שמו בגויים, בעבורם... רצונו לומר, שעם היותו גדול ונורא בעצמו, הוא עתה מחולל בגויים, והחילול נעשה בעבורכם. והוא אומרו "אשר חללתם בתוכם", שהם היו סיבת החילול, אבל לא שהיו מחללים שמו בעצם.
מפני טומאתם הפיצותים בין הגויים וזריתים בין הארצות, והכל היה במשפט, כדרכם וכעלילותם, אבל עם כל זה כאשר באו אל בין הגויים אשר באו שמה, נמשך מעניינם חילול שם קדשי, באמור גויים עליהם: "עם ה' אלה ומארצו יצאו", כלומר שלא יכול להגן על עמו ומבלי יכולת ה' לגאלם ולהושיעם היו בגלות, כי המה עמו ונחלתו. וזהו אומרו "ויחללו את שם קדשי" – לא שבני ישראל היו מחללים אותו בעצם, כי אם שבסיבת גלותם וצרותיהם בהיותם עם ה' היה מחולל שמו בגויים, בעבורם... רצונו לומר, שעם היותו גדול ונורא בעצמו, הוא עתה מחולל בגויים, והחילול נעשה בעבורכם. והוא אומרו "אשר חללתם בתוכם", שהם היו סיבת החילול, אבל לא שהיו מחללים שמו בעצם.
באיזו דרך חיללו ישראל את שם ה' בגלות לפי הדעות הנ"ל? (כמה דעות נאמרו לעיל בתשובה לשאלה זו?)