| א. קריעת הים - מדברי המדרש |
... וכן הוא אומר (תהלים ק"ו) "וימרו על ים בים סוף" – מהו ב' פעמים? אלא על הים המרו, שלא היו רוצים לירד. אילולא שבט יהודה שקפץ תחילה וקידש שמו של הקב"ה שנאמר (תהלים קי"ד) "בצאת ישראל ממצרים... היתה יהודה לקדשו". ובים סוף מניין שהמרו? אלא כיוון שירדו לתוך הים, היה מלא טיט, שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר (חבקוק ג') "דרכת בים סוסיך, חמר מים רבים". והיה אומר ראובן לשמעון: במצרים – טיט ובים – טיט. במצרים – בחמר ובלבנים, ובים חמר מים רבים. הוי – "וימרו על ים בים סוף".
(לחלק הראשון של מדרשנו השווה גם גיליון בשלח תשי"א, שאלה א').
1. הסבר, איזו תכונה בדור יוצאי מצרים רצה הדרשן לאפיין ע"י דברי ראובן לשמעון?
2. השווה את דברי ראובן לשמעון במדרש לדברי בני ישראל אל משה במקרא בפסוקים י"א-י"ב. מה הדומה בשתי התגובות, ומה השונה? האם דברי ישראל במדרש חריפים יותר מדברי תלונותיהם במקרא, או להיפך?
(שמות י"ד, כ"ה) "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", אם בים למה "ביבשה"? ואם "ביבשה" – למה "בתוך הים"? אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן, ואחר כך נעשה להם יבשה!
3. מהו הרעיון המסומל במדרש זה?
| ב. "לא תוסיפו לראותם" - מצוה? |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם"
And Moses said unto the people: ‘Fear ye not, stand still, and see the salvation of the LORD, which He will work for you to-day; for whereas ye have seen the Egyptians to-day, ye shall see them again no more for ever.
בשלושה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים, שנאמר (שמות י"ד, י"ג): "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" ואומר (דברים י"ז ט"ז): "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" ואומר (דברים כ"ח, ס"ח): "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה".
And Moses said unto the people: ‘Fear ye not, stand still, and see the salvation of the LORD, which He will work for you to-day; for whereas ye have seen the Egyptians to-day, ye shall see them again no more for ever.
מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד.
כי אשר ראיתם את מצרים וגו׳ means WHAT (the fact that) YE HAVE SEEN them (THE EGYPTIANS), is only היום THIS DAY — to-day it it that ye see them, BUT YE SHALL NEVER AGAIN see them.
על דעת רבותינו הרי זו מצוות לא תעשה לדורותם, ואם כן יאמר הכתוב: אל תיראו, התייצבו במקומכם וראו את ישועת ה' שיושיע אתכם היום מידם. ואל תשובו לעבודתכם במצרים, כי אשר ראיתם אותם היום הקב"ה מצווה אתכם עוד, שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם. ותהיה מצוה מפי משה לישראל ולא הוזכרה למעלה. וכן (דברים י"ז, ט"ז): "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס", "וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב מדרך הזה עוד" שהיא מצוה באמת – לא הבטחה.
1. מהן שתי התפישות של פסוקנו, ואיזו משתיהן נראית לך פשוטו של מקרא?
*
2. מה ראה רש"י להוסיף ו' החיבור למילת "לא תוסיפו" וכתב "ולא תוסיפו"?
הסבר בדברי הרמב"ן:
א. למה הוסיף על דברי הפסוק "ואל תשובו לעבודתכם"?
ב. למה הוסיף על דברי הפסוק "לא תוסיפו ברצונכם לראותם"?
ג. מה פירוש דבריו "ותהיה מצוה... ולא הוזכרה למעלה" – היכן "למעלה"?
**
ד"ה אשר נשיא יחטא: לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא מביא כפרה על שגגתו. תורת כהנים (חובה פרשה ה' א'). או הודע אליו, אם הודע, הרבה או יש שמשמש בלשון אם, ואם במקום או, וכן או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ"א ל"ו). לשון רש"י: ור"א כתב אשר נשיא יחטא, הפך, אשר יחטא נשיא, והוא דבק למעלה ואם כל עדת ישראל ישגו, כאילו אמר ואם אשר יחטא הוא הנשיא. או הודע אליו חטאתו, הכתוב אחז דרך קצרה, והטעם שיודע לנשיא מעצמו שחטא, או הודע אליו, הודיעו איש אחר שראהו. ויהיה דקדוק הודע, פעל עבר, כמו והצר לך (דברים כ"ח נ"ב), ויחסר המודיע, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט).
ואין צריך לכל זה, כי שימושי "אשר" רבים, יש מהם יורו על הזמן, כגון כאשר בא יוסף אל אחיו (בראשית ל"ז כ"ג), כאשר כלו לאכול את השבר (שם מ"ג ב'), ודומיהם. אף כאן, כאשר נשיא יחטא, ויחסר כ"ף העת. וכן, את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם (דברים י"א כ"ז), כאשר תשמעו. אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד (שמות י"ד י"ג), כאשר ראיתם. שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתיך (שם ל"ד י"ח), כאשר צויתיך.
ופעמים תחסר המלה הזו בי"ת, ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א' ט"ו י"ג), באשר עשתה מפלצת לאשרה, כטעם בעבור, כמו באשר את אשתו (בראשית ל"ט ט')...
**
א. מה ההבדל בין פירושו כאן לבין פירושו שם בהבנת פסוקנו?
**
ב. מה הדמיון בין פסוקנו לבין שמות ל"ד י"ח לפי דעתו?
| ג. שאלות לשון וסגנון |
השווה:
"וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ"
And it was told the king of Egypt that the people were fled; and the heart of Pharaoh and of his servants was turned towards the people, and they said: ‘What is this we have done, that we have let Israel go from serving us?
"וַיֹּאמְרוּ... מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם"
And it was told the king of Egypt that the people were fled; and the heart of Pharaoh and of his servants was turned towards the people, and they said: ‘What is this we have done, that we have let Israel go from serving us?
1. מהי כוונת הדמיון שבין שני הפסוקים ומה המסומל בו?
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר
מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם
הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם
לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם
כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר"
And they said unto Moses: ‘Because there were no graves in Egypt, hast thou taken us away to die in the wilderness? wherefore hast thou dealt thus with us, to bring us forth out of Egypt?
2. התוכל להסביר מהי הכוונה בחזרות המרובות על אותן המילים?
קאסוטו, בספרו: פירוש על ספר שמות, עמוד 119, מפנה את תשומת לבנו לחזרות על אותן המילים בפסוקים ל'-ל"א, ש"בוודאי אין לחשוב אותן למקרה":
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם"
"וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם"
3. הסבר, מה הכוונות בחזרות על מילים אלו!
| ד. "וידעו מצרים" - הנשארים במצרים |
"וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'"
And the Egyptians shall know that I am the LORD, when I have gotten Me honour upon Pharaoh, upon his chariots, and upon his horsemen.’
ד"ה מצרים: הנשארים במצרים וישובו אלי "כי לא אחפץ במות המת" (יחזקאל י"ח, ל"ב).
וידעו מצרים, the Egyptians who had remained at home, mostly the women and children and the aged, and they would practice penitence, seeing G’d is not interested in the sinner’s death but in his rehabilitation.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. היכן מצינו רעיון זה בספורנו בפרשיות קודמות?