פרשת שמות תשי"ט - שלושת האותות + הפטרה
א. הרמוז באותות
"... וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ"
And He said: ‘Cast it on the ground.’ And he cast it on the ground, and it became a serpent; and Moses fled from before it.
"... וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג"
And the LORD said furthermore unto him: ‘Put now thy hand into thy bosom.’ And he put his hand into his bosom; and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow.
ד"ה ויהי לנחש: רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש.
ויהי לנחש AND IT BECAME A SERPENT — This was an indication to him, that he had slandered the Israelites by saying (v. 1) “But, behold they will not believe me etc.”, and that he had made the serpent’s occupation (slander) his own (cf. Genesis 3:5) (Exodus Rabbah 3:12).
ד"ה מצורעת כשלג: רמז שלשון הרע סיפר, באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע.
מצרעת כשלג LEPROUS AS SNOW — It is the nature of leprosy to be white, and thus we read in reference to a leper, (Leviticus 13:4) “If the bright spot be white [in the skin of his flesh]”. By this sign, too, he indicated that he had made a slanderous statement when he said, (v. 1) “But, behold, they will not believe me”. Therefore He smote him with leprosy (Exodus Rabbah 3:13) even as Miriam was so smitten for the slander she had spoken (cf. Shabbat 97a).
ד"ה ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה: לא הבינותי למה עשה האותות למשה, כי מאמין היה משה שהקב"ה מדבר עמו, והראוי שיאמר: 'המטה אשר בידך תשלך ארצה לפניהם והיה לנחש'. וכך באות השני, כאשר אמר בשלישי (ט') "ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה". ולכן נאמנו דברי רבותינו, שהיה לו הראשון רמז שסיפר עליהם לשון הרע והשני להענישו בו. וזה הטעם "וינס משה מפניו", כי פחד שמא יענש וינשכו כנחש. וכל אדם מתרחק מן המזיק לו, אף על פי שידע שאם יהיה כן בחפץ ה' אין מציל מידו.
..I did not understand why Hashem had to do miracles for Moshe, because Moshe trusted that it was Hashem speaking to him, (why did he have to prove himself.) It would have been appropriate to say, the stick that you are holding in your hand, throw down in front of them and it will become a snake. So too for the second sign, it should have been done the way it was done in the third: take the water when youre in front of them. And therefore the rabbi say that the first one was a sign that he was speaking gossip and the second one was to punish him for it. And that is the reason Moshe ran away from the snake because he was scared that he might be punished and the snake would bit him, and most people run away from things that are harmful to them. Even though, he knew that if he will be in G-d's favor he will not need to be saved. And maybe, even though Hashem the creator of the world came to him, Hashem wanted to show these symbols in the change of nature. In order to strengthen the matter and the belief in Moshe's heart. And he should know truthfully that only via G-d's hand that new things will happen in this world. And it was enough for Moshe to just show him two things and there was no water there, so therefore he commanded that the sign should be done when theres water, in the eyes of the Jewish people.
**
1. מה קשה לכל אחד מן הפרשנים?
2. מה הוסיף הרמב"ן על דברי רבותינו המובאים ברש"י?
3. לשם מה מוסיף הרמב"ן בדבריו 'וכל אדם מתרחק מן המזיק לו'?
ב. דיברה תורה כלשון בני אדם
"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן"
And it shall come to pass, if they will not believe thee, neither hearken to the voice of the first sign, that they will believe the voice of the latter sign.
ראב"ע: ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה והיה: ידענו, כי השם ידע אם יאמינו או לא יאמינו, רק הכתוב דיבר כנגד משה שאם היו מקצת ישראל שלא יאמינו לאות הראשון, יאמינו לאות האחרון. ד"ה והיה אם לא יאמינו: דיברה התורה כלשון בני אדם, וכן (שמות י"ג י"ז) "פן ינחם העם" ורבים כן בתורה ובמקרא.
1. א. מה קשה לשני המפרשים, ומה ההבדל בין תשובותיהם?
ב. מה הדמיון בין מקומנו לבין שמות י"ג י"ז?
ג. האם דמיון זה בין שני המקומות קיים רק לפי תפישת אבן כספי או גם לפי ראב"ע?
ראב"ע: ר' יוסף אבן כספי:
והכתוב אמר "לקול האות" ואין לו קול, רק דיברה תורה כלשון בני אדם, כמו (משלי י"ח) "מות וחיים ביד לשון". ד"ה לקול האות: בעבור היות שם דיבור משה בעשיתו האות, כי היה אומר אליהם: השם שלחני והאות על זה כך וכך.
2. מה קשה לשניהם, ומה ההבדל בין תשובותיהם? (שים לב: בשאלה 1 אבן כספי הוא המסתמך על הכלל של "דיברה תורה כלשון בני אדם" ולא הראב"ע, ובשאלה 2 הראב"ע הוא המסתמך על אותו כלל ולא אבן כספי!)
ג. בסיבת האות השלישי
"וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה... וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת"
And it shall come to pass, if they will not believe even these two signs, neither hearken unto thy voice, that thou shalt take of the water of the river, and pour it upon the dry land; and the water which thou takest out of the river shall become blood upon the dry land.’
אבן כספי:
הנה לא ביאר שיאמינו אחרי זה השלישי, ועוד כתוב (ד' ל"א) "ויאמן העם", היתכן שיהיה דבר לעתיד לא ידעו ה' קודם היותו? וחלילה! אמנם נשמט זה במקום הזה, למה שידע ה' כי אותה ההאמנה לכלל המון העם, לא היתה ההאמנה רק על דרך העברה, והראיה על זה כי במעט רוח נעקרה, עד שאמרו למשה (ה' כ"א) "ירא ה' עליכם וישפט...", גם כתוב אחר כך, (ו' ט') "ולא שמעו אל משה". ולכן, להעירנו על זה, השמיט מלומר במקום הזה 'ואז יאמינו'. אף על פי כן צדק אמרו (ד' ל"א) "ויאמן העם", איזו אמונה שהיתה; וכבר הודעתיך ענין השמות, שמהם על דרך האמת ומהם על דרך העברה, ולכן יצדק על דבר אחד יחד החיוב והשלילה.
1. א. מה קשה לו בפסוקנו, ומהו ישובו?
ב. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
מ"ד קאסוטו, שמות, עמוד 30:
אבל אם עדיין אתה דואג, שמא לא יאמינו לשני האותות האלה, ואף אחר שיראו אותם לא ישמעו לקולך, דע שאני מוסר לך עוד אות שלישי, והוא בודאי יכריע. אות זה, שאינו ניתן להעשות כאן, אלא רק במצרים הוא זה: "ולקחת ממימי היאור ושפכת... והיו לדם ביבשת". היאור, מקור החיים והפוריות בארץ מצרים, נחשב בעיני המצרים כעין אלוהות, ואם תראה לאחיך שמי ששלח אותך, שולט גם על היאור, הם יראו בזה הוכחה ברורה שהוא יכול להתגבר על כל הכוחות הקיימים לטובת מצרים, אפילו על אלה הנחשבים לכוחות אלוהיים, ולא יטילו עוד שום ספק בשליחותך.
2. א. האם הקושי (או הקשיים) אשר מישב קאסוטו, הוא אותו שמיישבו אבן כספי?
ב. מהו הקושי שמיישבו קאסוטו במילים המסומנות בקו?
ד. מראות ירמיהו ועמוס
השווה:
פסוק י"א "מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ
וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה"
פסוק י"ב "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי..."
פסוק י"ג "מָה אַתָּה רֹאֶה
וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה...
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח ..."
עמוס ז' פסוק א' "כֹּה הִרְאַנִי...
וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי
בִּתְחִלַּת עֲלוֹת
הַלָּקֶשׁ"
פרק כ"ד פסוק א' "הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים" פסוק ג' "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת..." פסוק ד' "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה..." פסוק ב' "וָאֹמַר אֲדֹנָי ה'
סְלַח נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב ..."
עמוס ז' פסוק ז' "כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ" פסוק ח' "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס? וָאֹמַר אֲנָךְ
וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל"
עמוס ז' פסוק ד' "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ ..."
עמוס ח' פסוק א' "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס
וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל"
פסוק ה' "וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא..."
1. התוכל למצוא את הסיבה לכך, למה בשלושת המראות של ירמיהו (שנים בפרקנו ואחד בפרק כ"ד) וכן בשני המראות של עמוס (ז' ז וח' א) נשאל הנביא מאת ה': "מה אתה רואה", ולא נשאל כן בשני המראות הראשונים שבפרק ז' בעמוס?
2. למה רק במראה הראשון ענהו ה' "היטבת לראות", ולא מצינו דוגמתו בכל ספרי הנביאים?
ה. "מקל שקד"
מפרשים שואלים: מה ראה לומר "מקל שקד" ולא אמר "ענף" ולא "מטה". ישב תמיהתם!