הערה: להבנת הפרשה הזו יוקדמו דברי ר' נפתלי הירץ ויזל, בביאור:
דברי הפרשה סתומים... ולפרש במה נחלקו משה ואהרן לפני משמעות הכתוב ייראה בעיני כי שעיר החטאת בין שיתפרש על שעיר חטאת המפורש בעניין למעלה (ט' ג') "קחו שעיר עזים לחטאת", או על שעיר ראש חדש – הכל עניין אחד, כי ה' ציוה למשה שיאמר לאהרן ולבניו שיאכלו נותרת המנחה וחזה ושוק של שלמי העם (י' י"ב – י"ד), ולא ציוהו על אכילת החטאת וכן משה ציוה לבד על אכילת מנחה, וחזה ושוק ולא דיבר כלום מאכילת חטאת, וסבור משה, לפי שהמנחה והשלמים אינן לכפר, הוצרך ה' לצוותו שיאכלוהו אוננין, אבל החטאת שבא לכפר על עוון העדה, וצריכין הכהנים לאכול בשרו ובעלים מתכפרים, לא היה צריך לצוותו על אכילתו, וכל שכן הוא, כי כבר הגיד להם דיני החטאת בפרשת צו, וידעו שבשר חטאת חיצונה נאכל לכהנים בעזרה, לכן כשדרש עליו והגידו לו ששרפוהו - קצף, שהיה להם לאכלו.
| א. "...הנותרים" |
"וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם"
And Moses diligently inquired for the goat of the sin-offering, and, behold, it was burnt; and he was angry with Eleazar and with Ithamar, the sons of Aaron that were left, saying:
קצף על בניו הנותרים, להיותם כאודים מוצלים מאש, היה ראוי להם להיזהר בל ייכשלו בעניין עבודה כאחיהם, כי כאשר נכוה האדם מאש, ראוי לו להיזהר ביותר.
מה הפליאה בסגנון פסוקנו שאותה רצה ליישב?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה על אלעזר ועל איתמר: בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס.
על אלעזר ועל איתמר [HE WAS ANGRY] WITH ELEAZAR AND ITHAMAR — Out of the respect due to Aaron he turned towards his sons and showed himself angry with them instead of with Aaron (Sifra, Shemini, Chapter 2 3).
מה קשה לו?
**
ד"ה הן לא הובא: שאילו הובא, היה לכם לשריפה כמו שנאמר (ויקרא ו' כ"ג) "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תיאכל, באש תישרף".
**
'הן לא הובא וגו BEHOLD [THE BLOOD OF IT] WAS NOT BROUGHT [IN WITHIN THE HOLY PLACE] — for if it had been brought,then indeed was it your duty to burn it, as it is said (Leviticus 6:23) “Any sin-offering whereof any of the blood is brought [into the appointed tent, … shall not be eaten; it shall be burnt in the fire]” (Zevachim 101a; Pesachim 82a);
מה קשה לו?
**
ד"ה אכול תאכלו: היה לכם לאכלה אף על פי שאינם אוננים.
**
'הן לא הובא וגו BEHOLD [THE BLOOD OF IT] WAS NOT BROUGHT [IN WITHIN THE HOLY PLACE] — for if it had been brought,then indeed was it your duty to burn it, as it is said (Leviticus 6:23) “Any sin-offering whereof any of the blood is brought [into the appointed tent, … shall not be eaten; it shall be burnt in the fire]” (Zevachim 101a; Pesachim 82a);
מה קשה לו?
ד"ה כאשר ציוויתי: לכם במנחה
כאשר צויתי AS I COMMANDED you in the case of the meal-offering (vv. 12, 13).
מה קשה לו?
| ג. חילוקי הדעות בין משה ואהרן |
דעות שונות לפרשנים בהסבר חילוקי הדעות בין משה ואהרן:
ד"ה הייטב בעיני ה': אם שמעת בקודשי שעה (שאפילו אני אונן, חייב הייתי לאכול), אין לך להקל בקודשי דורות. (ושעיר של ראש חודש – קודשי דורות הוא).
'הייטב בעיני ה WOULD IT HAVE BEEN PLEASING IN THE EYES OF THE LORD? — If you have heard (been commanded; cf. v. 13) in the case of occasional holy offerings to which category the meal offering offered on the day of installation and that of Nachshon belonged that these may be eaten by Onanim (cf. vv. 12 and 13) you have no right to take a lenient view and to permit this also in the case of sacrifices that are obligatory on all generations, as this goat of the New Moon is! (Zevachim 101a).
ד"ה הן היום הקריבו את חטאתו ואת עולתם: ... היא העולה והחטאת של אהרן ובניו למעלה (ט, ב): "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה", והבנים סייעו לאהרן בקבלת הדם, כאמור למעלה (ט,ט,יב). וכן אמר אהרן: למה קצפת על בני, הלוא היום הזה הקרבנו אני ובני קרבנותינו שנתחנכנו בהם לעבודה, ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולה, "ותקראנה אותי כאלה", והאיך אוכל חטאת של קודשי קודשים ביום הזה, שנתקלקל ונתערבה שמחתנו?
הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, the reference is to the burnt offering and sin offering of Aaron and his sons concerning which the instructions had been issued in 9,2. Aaron’s sons had assisted him in the transfer of the blood from the place where the slaughtering took place to the altar. This too, has been mentioned in 9,9. This is why Aaron remonstrated with Moses. asking why he was angry at his sons seeing that both he and his sons had offered the mandatory offerings of their consecration rites. Seeing that while engaged in such a holy pursuit fate had dealt him such a blow, how could he be expected to eat, i.e. enjoy, other sacred meats of a permanent character, not part of his inaugural rites. His enjoyment of this day had already been spoiled! The thought is echoed in Gittin 36 עלובה כלה שזינתה בקרב החופה, “a bride who committed adultery while still next to her wedding canopy has indeed been humbled.”
וכן "הכורם", (מבני חבורת "הביאור" בסוף המאה ה-18):
הכוונה: אם כבשתי צערי ולא בכיתי להצדיק דין שמים ברבים, הייטב בעיני ה' לאכול את בשר החטאת מתוך שמחה ונחת, ולבי מלא יגון ועצב, ובשר קודשים ראוי לאכלו בשמחה ולא באבלות.
הכוונה: אם כבשתי צערי ולא בכיתי להצדיק דין שמים ברבים, הייטב בעיני ה' לאכול את בשר החטאת מתוך שמחה ונחת, ולבי מלא יגון ועצב, ובשר קודשים ראוי לאכלו בשמחה ולא באבלות.
ד"ה "הן היום הקריבו": אני וארבעה בני הקרבנו את חטאתנו ואת עולותינו לכפר בעדנו ואף על פי כן קרו אותי כאלה, שמתו שני בני, אם כן הרי אין אנחנו רצויים לפני המקום. ואם כן – אם אכילת החטאת היא כאשר אמרתי לכפר על העדה, (עיין רש"י י, י"ז ד"ה "ואתה נתן לכם" ), הייתכן שנכפר אנחנו על העדה בהיותנו אנחנו נזופים למקום? ואם בכל זאת היינו אוכלים אותה והיינו מתברכים בלבנו, שעדיין אנו רצויים לפניו, ועדיין אנו כדאים לכפר על העם, "הייטב בעיני ה'"? – הלוא יותר תבער בנו חמתו על זדון לבנו זה.
1. במה שונה עקרונית תפישתם של המפרשים האחרונים מתפישת רש"י (שהיא תפישת חז"ל)?
2. מהו ההבדל בין דעת רשב"ם לבין דעת שד"ל?
3. מהי חולשת פירושו של שד"ל, מה אפשר לטעון נגד פירושו?