| א. פרשתנו בהשוואה לבחקותי |
השווה ברכות אלה לברכות שבפרשת בחקותי כ"ו ג-י"ג. לדעת כמה מפרשים מכוונות הברכות שבחקותי לתקופתה הראשונה של ישיבת ישראל בארצו, ואלו הברכות שבפרשתנו מכוונות לתקופה מאוחרת יותר של "כי תוליד בנים... ונושנתם בארץ". הסבר, אלו הבדלים שבין שתי הפרשיות (ביחס לברכות) מתבארים מתוך כך?
| ב. "ברוך אתה בבואך...בצאתך..." |
"בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ"
Blessed shalt thou be when thou comest in, and blessed shalt thou be when thou goest out.
שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם.
ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך BLESSED SHALT THOU BE WHEN THOU COMEST IN, AND BLESSED SHALT THOU BE WHEN THOU GOEST OUT — This means: may thy departure from this world be as sinless as was thy coming into the world (Bava Metzia 107a).
אנשלמה אשתרוך, מדרשי התורה:
גבי דוד נאמר (תהילים קכא ח') "ה' ישמור צאתך ובואך", ובתורה הקדים ביאה ליציאה שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". יש לומר, כי אדון הנביאים היה מבטיחם ומברכם על ביאת הארץ והבטיחם על ההשגחה הפרטית בבואם, ואמר "וברוך אתה בצאתך", שגם כי יחטאו ויצאו מן הארץ בחטאם, יהיה על צד ההשגחה והתוכחה, כאשר ייסר איש את בנו שמייסרו לטובתו, ובשעת גלותם ישמרם מהכיליון ולא יפר בריתו איתם. וזהו שאמר (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים..." ונעים זמירות דוד המלך, אחר שכבר היו שם הזהירם, כי בחטאם יגלו ושישמרם אז מהכיליון, ובישרם על שובם ובואם שם לזמן קיים, וזה שאמר "מעולם ועד עולם".
גבי דוד נאמר (תהילים קכא ח') "ה' ישמור צאתך ובואך", ובתורה הקדים ביאה ליציאה שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". יש לומר, כי אדון הנביאים היה מבטיחם ומברכם על ביאת הארץ והבטיחם על ההשגחה הפרטית בבואם, ואמר "וברוך אתה בצאתך", שגם כי יחטאו ויצאו מן הארץ בחטאם, יהיה על צד ההשגחה והתוכחה, כאשר ייסר איש את בנו שמייסרו לטובתו, ובשעת גלותם ישמרם מהכיליון ולא יפר בריתו איתם. וזהו שאמר (ויקרא כ"ו מ"ד) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים..." ונעים זמירות דוד המלך, אחר שכבר היו שם הזהירם, כי בחטאם יגלו ושישמרם אז מהכיליון, ובישרם על שובם ובואם שם לזמן קיים, וזה שאמר "מעולם ועד עולם".
מתפרש בדברים רבה "בבואך לפרקמטיא ובצאתך מן הפרקמטיא". ואם כן הוא בסדר. אמנם לאו דווקא פרקמטיא, וכאן איירי בענייני הבית והשדה, והפירוש בבואך לעניין ובצאתך מן העניין.
1. מה הקושי בפסוקנו שראוהו כל המפרשים?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם, ואיזו מהן נראית לך קרובה לפשוטו של מקרא?
3. התוכל ליישב את הקושי הנ"ל באופן אחר – בדרך הפשט?
| ג. "כי תשמור את מצוות ה'..." |
"יְקִימְךָ יְה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ
כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו"
The LORD will establish thee for a holy people unto Himself, as He hath sworn unto thee; if thou shalt keep the commandments of the LORD thy God, and walk in His ways.
ד"ה יקימך: ... יעמידך לעם קדוש על ידי שתשמור את מצוות ה'.
The LORD will establish thee for a holy people unto Himself, as He hath sworn unto thee; if thou shalt keep the commandments of the LORD thy God, and walk in His ways.
ד"ה כי תשמור: באופן שמי שרוצה להתנהג בקדושה ודבקות, לא יחפוץ להיבדל ממעשה המצוות, שלפעמים הם מסירים הדבקות. אבל מכל מקום ההכרח לשמור המצוות, בין השייכים לשמים בין השייכים לאדם וחברו – והיינו "והלכת בדרכיו" – "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'.
ויותר נראה דהאי "כי תשמור" אינו תנאי, שהרי כבר כתוב התנאי בראש הפרשה, אלא הוא ברכה דתשיג מדת הקדושה והדבקות בה' אפילו בשעה שתשמור את מצוות ה'... ויש כמה מצוות מעשיות שאי אפשר לעשותם בשעת דבקות ומכל שכן "והלכת בדרכיו" שהוא עסקי בני אדם, ועל ידי כך יסיח דעתו בשעת מעשה הקדושה ודבקות, מכל מקום "יקימך ה' לעם קדוש", ומיד אחר המעשה תשיג הדבקות והקדושה כמו שהיה תחילה, והוא סייעתא דשמיא וברכה, דכתיב באברהם אבינו בראשית י"ח ג' בעת ביאת האורחים והוא היה מתקדש ודבק באלוהיו.
**
1. שני קשיים רצו המפרשים ליישב. אלו הם?
**
2. כיצד מפרשים הפירושים האלה את מילת "כי" בפסוקנו?
*
3. מהו – לדעת בעל העמק דבר – ההבדל בין "עם קדוש" ובין "הולך בדרכיו"?
4. הסבר את המשפט המסומן בקו. מהו "המעשה"?
5. מה עניין אברהם אבינו והכנסת האורחים (בראשית י"ח ג') לעניינו, מה רצה להוכיח בעזרת המקום ההוא?
| ד. "והותירך ה' לטובה" |
"וְהוֹתִרְךָ ה' לְטוֹבָה"
And the LORD will make thee over-abundant for good, in the fruit of thy body, and in the fruit of thy cattle, and in the fruit of thy land, in the land which the LORD swore unto thy fathers to give thee.
אם תהיה רעה בארץ ורעב ומארה, אתה תיוותר לטובה.
will grant you overabundance Though there may be evil in the land, and famine, and malediction, you will enjoy a preponderance of good.
שתהייה הצלחתך בקנינים וזולתם יתרה מהצלחת שאר המצליחים בהם.
והותירך ה' לטובה, meaning that your success will be demonstrably greater and more noticeable than that of other nations.
מה ההבדל שבין שני הפירושים? נסה להכריע ביניהם.