פרשת כי תצא תשי"ח - פרשת זכור
א. עמלק
השווה:
דברים כ"ה פסוק י"ז "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" פסוק י"ח "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים" פסוק י"ט "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח!" שמות י"ז פסוק ח' "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" פסוק י"ג "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב." פסוק י"ד "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" פסוק ט"ו "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי" פסוק ט"ז "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"
1. הסבר את ההבדלים החשובים בין שני המקומות מתוך אופיים השונה של שני הספרים. למה מובא אופן מלחמתו של עמלק (י"ח) בספר דברים ולא בשמות? למה מובא חלקו של יהושע במלחמה בשמות ולא בדברים?
2. מהי הסתירה שבין סוף פסוק י"ד בשמות לבין סוף פסוק י"ט בפרשתנו, ומהי הדרך ליישבה?
**
3. הידועים לך עוד שני פסוקים בתורה העומדים ביחס כזה, כפי שאנו רואים אותם ב"תמחה" – "מחה אמחה"?
ב. "אשר קרך בדרך"
"אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"
how he met thee by the way, and smote the hindmost of thee, all that were enfeebled in thy rear, when thou wast faint and weary; and he feared not God.
ספרי כי תצא קס"ז:
"אשר קרך בדרך" – אין "קרך" אלא נזדמן לך.
how he met thee by the way, and smote the hindmost of thee, all that were enfeebled in thy rear, when thou wast faint and weary; and he feared not God.
תנחומא כי תצא ט':
... ורבנן אמרי "קרך" – היקרך לפני אחרים. אמר ר' נחוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה הקירה (=ציננה) לפני אחרים. אף כאן: כיוון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם, ונשתקעו המצרים לתוכו, נפל פחדן על כל האומות, שנאמר (שמות ט"ו) "אז נבהלו אלופי אדום..." כיוון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידם, הקירו לפני אומות העולם.
ד"ה אשר קרך: לשון מקרה. ד"א: לשון קור וחום, ציננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להילחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכווה, הקרה אותה בפני אחרים.
אשר קרך בדרך HOW HE MET THEE BY THE WAY — The word קרך is connected in meaning with מקרה “a sudden happening”, i.e., he came against thee by surprise. Another explanation is: it is connected in meaning with the term קרי, nocturnal pollution and uncleanness, because he polluted them by pederasty. Yet another explanation is that it is connected in meaning with the expression קור in the phrase קור וחום “cold and heat” and it means: he made you cold and lukewarm after the boiling heat you had before. For all the nations were afraid to war against you and this one came and began to point out the way to others. A parable! It may be compared to a boiling hot bath into which no living creature could descend. A good-for-nothing came, and sprang down into it; although he scalded himself he made it appear cold to others (Midrash Tanchuma, Ki Teitzei 9).
ד"ה אשר קרך: מגזרת (בראשית מ"ב כ"ט) "כל הקורות אותם".
happened upon you as in “all that had befallen them” [Genesis 42: 29].
שעמלק לא הייתה לו שום סיבה מהסיבות, שבעבורה יילחמו עם בעם, ממלכה בממלכה, שכל עורכי מלחמות יהיה לאחת מהסיבות הבאות וכולם לא היו פה: א) שיילחם על ארץ לכבשו להרחיב את גבולו, וזה היה "בדרך", כי לא היו אז בארץ נושבת. ב) אם יקרב אל גבול ארצו, שהוא ירא פן יירש את ארצו כמלחמת סיחון ועוג, וזה היה "בצאתכם ממצרים". ג) אם עשו עמו מלחמה והתגרו בו, אבל הוא "קרך בדרך" דרך מקרה ולא שום ריב ביניכם. ד) להראות כוחו וגבורתו, ואז יילחם פנים אל פנים, והוא "ויזנב בך כל הנחשלים ואתה עייף ויגע". ה) בעבור הדת, שחושב שימצא חן בעיני אלוהיו אם יכחיד עם הבלתי מאמינים בו, אבל הוא "ולא ירא אלוהים". ורק הסיבה עצמית למלחמה, וזו הייתה הכפירה באלוהים, כי אז "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז... " וכל העמים האמינו בנפלאות אשר עשה ה' בים ובמצרים, והוא הקשיח ליבו מיראת ה' ויאמר "לא הוא"! ורצה להראות לכל יושבי תבל שאין יכולת ביד ה' להושיעם מידו, ושכל הניסים הם מעשי להט וחכמת משה, ולפי זה היה עיקר מלחמתו נגד ה'.
1. בכמה דרכים מתפרשת המילה "קרך" - הן במובן הדקדוקי והן בהוראה - ? (סדר את המפרשים הנ"ל לקבוצות).
2. בהתאם לפירוש "קרך" שונות הן האשמות נגד עמלק, אלו הן?
3. כיצד עיבד רש"י את לשון התנחומא, מה השמיט, מה שינה ולמה?
4. למה לא הסתפק רש"י באחד משני פירושיו – למה הביא את שניהם? (לפי הכלל שאין רש"י מביא שתי תשובו,ת אלא אם כן לא נחה דעתו באחת מהן.)
5. במה שונה המלבי"ם מרש"י, ובמה הוא מסכים עמו?
6. במה סוטה המלבי"ם מן הפשט בפירושו ל"ולא ירא אלוהים"?