| א. בטעם המצווה |
רמב"ם, מורה נבוכים ג' פרק מ':
עגלה ערופה תועלתה מבוארת, כי המביא אותה היא העיר הקרובה אל החלל, ועל הרוב ההורג הוא ממנה, וזקני העיר ההיא מעידים עליהם ה', שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתם עבור כל שואל דרך, כמו שבא הפירוש בדברי חז"ל ("לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוויה"), ולא נהרג זה, מפני ששכחנו התיקונים הכוללים, ואנחנו לא נדע מי הרגו. ואי אפשר על הרוב – עם החקירה ויציאת הזקנים והעומדים ולקיחת העגלה – שלא ירבו דברי בני אדם, ואולי בפרסום העניין ייוודע ההורג ויאמר מי שידעו או שמע עניינו... הנה כבר התבאר שתועלת עגלה ערופה היא לפרסם ההורג, לחזק זה העניין בהיות המקום אשר תיערף בו העגלה, לא ייעבד בו ולא ייזרע לעולם, שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקור עד שייוודע ההורג, כדי שלא תיערף העגלה ולא תיאסר ארצו עליו לעולם.
עגלה ערופה תועלתה מבוארת, כי המביא אותה היא העיר הקרובה אל החלל, ועל הרוב ההורג הוא ממנה, וזקני העיר ההיא מעידים עליהם ה', שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתם עבור כל שואל דרך, כמו שבא הפירוש בדברי חז"ל ("לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לוויה"), ולא נהרג זה, מפני ששכחנו התיקונים הכוללים, ואנחנו לא נדע מי הרגו. ואי אפשר על הרוב – עם החקירה ויציאת הזקנים והעומדים ולקיחת העגלה – שלא ירבו דברי בני אדם, ואולי בפרסום העניין ייוודע ההורג ויאמר מי שידעו או שמע עניינו... הנה כבר התבאר שתועלת עגלה ערופה היא לפרסם ההורג, לחזק זה העניין בהיות המקום אשר תיערף בו העגלה, לא ייעבד בו ולא ייזרע לעולם, שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקור עד שייוודע ההורג, כדי שלא תיערף העגלה ולא תיאסר ארצו עליו לעולם.
ד"ה אל נחל איתן: ועניין העריפה אמר ר' אברהם, שה' ציווה לעשות כן על העיר הקרובה, כי לולא שעשו עבירה כדומה לה, לא נזדמן שייהרג אדם קרוב מהם. ומחשבות ה' עמקו לאין קץ אצלנו. אבל הרב אמר במורה נבוכים, כי הטעם לגלות על הרוצח ולבער דמו, בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויעסקו במדידה ההיא, וזקני העיר ההיא יעידו לפני הבורא, שלא התרשלו בתיקון הדרכים ושמירתם, ושאינם יודעים מי הרג את זה, וכשייחקר העניין ייאספו הזקנים ויביאו העגלה, ירבו בני אדם לדבר בו, אולי ייגלה הדבר. וכבר אמרו (ירושלמי סוטה פ"א ה"א), שאפילו תבוא שפחה ותאמר: פלוני הוא הרוצח – לא תיערף (העגלה). ואם ייוודע הרוצח ויחרישו ממנו ויעידו לפני הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו, - יהיה זה זדון גדול, וכל השומע שמץ דבר בעניין, יבוא ויגיד ויתפרסם הדבר, וייהרג (הרוצח) או על ידי בית דין או המלך.
ויתחזק העניין בהיות המקום אשר תיערף בו העגלה - לא ייעבד בו, לא ייזרע לעולם, יכירו בו רואיו וידברו בו.
והנה לפי הטעם הזה יש בתחבולה הזו תועלת, אבל המעשה איננו נרצה בעצמו. והיה ראוי עוד שייעשה בשדה טוב ראוי לזריעה שיכירו בו רואיו, כי בנחל איתן לא ייוודע מדוע לא ייעבד בו.
אברבנאל, מוסיף לדברי הרמב"ן הנ"ל נגד הרמב"ם:
ואפשר שיסופקו נגדו (ואפשר עוד לשאול על הטעם שנתן הרמב"ם) למה ציוה בעגלת בקר, ולמה ציוה שתהיה "אשר לא עובד בה ולא משכה בעול"? ... ולמה ציוה שתיערף העגלה מאחור? ואם היה כטעם הרב המורה, היה די בוידוי דברים בלבד לפני הסנהדרין, או שיביאו קרבן שור או כבש או עז ויתוודו עליו!
ואפשר שיסופקו נגדו (ואפשר עוד לשאול על הטעם שנתן הרמב"ם) למה ציוה בעגלת בקר, ולמה ציוה שתהיה "אשר לא עובד בה ולא משכה בעול"? ... ולמה ציוה שתיערף העגלה מאחור? ואם היה כטעם הרב המורה, היה די בוידוי דברים בלבד לפני הסנהדרין, או שיביאו קרבן שור או כבש או עז ויתוודו עליו!
1. מה הוא טעם מצוות עגלה ערופה לפי הרמב"ם?
2. התוכל לתת טעם אחר למצווה זו?
3. מה הן טענות הרמב"ן נגד הרמב"ם?
*
4. באר את דברי הרמב"ן "יש בתחבולה זו תועלת, אבל המעשה אינו נרצה בעצמו".
**
5. במה אפשר להסיר תלונות הרמב"ן מעל הרמב"ם לפי שיטת הרמב"ם במורה נבוכים מאמר ג' פרק כ"ו (הובאו בגיליון תצווה תש"ה) החל מן, "כמו שחלקו אנשי העוון מבעלי התורה" עד "ודע זה העניין והבינהו".
| ב. המושג שפיכות דמים |
"יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה"
And they shall speak and say: ‘Our hands have not shed this blood, neither have our eyes seen it.
וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן? אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה.
The Elders of that city would then wash their hands in water in the place of the breaking of the neck of the heifer, and they would recite: “Our hands did not spill this blood, nor did our eyes see” (Deuteronomy 21:7). The mishna explains: But did it enter our minds that the Elders of the court are spillers of blood, that they must make such a declaration? Rather, they mean to declare that the victim did not come to us and then we let him take his leave without food, and we did not see him and then leave him alone to depart without accompaniment. They therefore attest that they took care of all his needs and are not responsible for his death even indirectly.
ופטרנוהו בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות, ועל כך נהרג. שם: לא ראינוהו והנחנוהו יחידי בלא חבורה – והיינו "ועינינו לא ראו".)
ירושלמי סוטה ט' הלכה ו':
רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג (=רבנן דארץ ישראל מפרשים קרא של "ידינו לא שפכה" דקאי על הורג), ורבן דתמן (דבבל) פתרין קרייא בנהרג. רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג. שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועמעמנו על דינו (=כלומר, נתעצלו וכיהו ולא הוציאו דינו לאורו), ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג: לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה.
רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג (=רבנן דארץ ישראל מפרשים קרא של "ידינו לא שפכה" דקאי על הורג), ורבן דתמן (דבבל) פתרין קרייא בנהרג. רבנן דהכא פתרין קרייא בהורג. שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועמעמנו על דינו (=כלומר, נתעצלו וכיהו ולא הוציאו דינו לאורו), ורבנן דתמן פתרין קרייא בנהרג: לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה.
1. מה הם שני הביאורים למושג המורחב של שפיכות דמים הניתנים בבבלי ובירושלמי? נסה לנמק את שניהם!
2. מי ממפרשינו הולך בעקבות הירושלמי?
בעקבות מי משניהם הולך המלבי"ם?
שלא היינו גרמא לרצח הזה לא על ידי שלא נתנו לויה להנרצח, שלא ילך יחידי במקום סכנה. ולא על ידי שלא נתנו מזון לרוצח, ועל ידי כך הוצרך להרוג ולעשוק למלא בטנו.