פרשת בלק תשי"ח - האתון המדברת
א. שאלות על הפסוקים
"קוּם לֵךְ אִתָּם"
And God came unto Balaam at night, and said unto him: ‘If the men are come to call thee, rise up, go with them; but only the word which I speak unto thee, that shalt thou do.’
"וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב"
And Balaam rose up in the morning, and saddled his ass, and went with the princes of Moab.
"וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"
And God’s anger was kindled because he went; and the angel of the LORD placed himself in the way for an adversary against him.—Now he was riding upon his ass, and his two servants were with him.—
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף ("והוא ספר הסוד"), שהוא חלקו הראשון של ספרו משנה כסף...:
הנה כמה תשובות לזה, ולא אזכיר כי אם אחת ובקיצור: כבר נזכר זה המין בספר ההטעה: (הוא ספר הסופיסטיקא לאריסטו על מיני ההיקש המוטעה, שהכירו אבן כספי מתוך העתקתו לערבית על ידי אלפראבי) שהדיבור במילותיו אפשר שישתנה ענייניו להיפך לפי הוראתו ולפי המדבר, כמו שיש רבים מזה המין בספרי המקרא גם כן, כאמרם על דרך משל (שמואל א' י"א) "שאול ימלוך עלינו". ולכן אומרים "מפי סופרים ולא מפי ספרים". ולזה אפשר שהשם אמר לבלעם בדרך כעס: "קום לך איתם" והוא לסכלותו, כי חזיוניו היו במחיצות עבות, לא הבין צורת המאמר, לכן הלך לו. והעד על זה שה' אמר לו קודם זה (י"ב) "לא תלך עמהם". ואחרי זה כתוב (כ"ב) "וייחר אף ה' כי הולך הוא", ודי בזה עדים, כי הליכתו לא ישרה בעיני השם.
עקידת יצחק:
ידוע שהדברים האסורים או המגונים – השאלה על היתרם הוא חטא גדול. הייתכן, כי כאשר ידבר איש אל רעהו בסתר לאמור: "נלך נעבדה אלוהים אחרים", או "נארבה לדם", וכיוצא בו, שישיב לו "אלך ואשאל פי חכם אם אעשה אם לא", שהרי מוזהר ועומד עליהם תמיד. ואם ישאל – מרֶשע שאל. כל שכן אם המפותה הוא חכם ונביא או קרוב אלוהיו, שאין לו לומר: "עמוד, ואשמע מה יצווה לי אלוהי" אבל ראוי לו, שלא יאבה ולא ישמע כלל, ואף על פי שיאנסוהו – ייהרג ואל יעבור. והנה בלעם ידע אשר "ניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות ובאותות ובמופתים" ואחר כך הוליך אותם במדבר ארבעים שנה וכו' וכו', הנה הוא מחויב שכאשר באו לנסותו בשליחות זו, שלא ישאל ולא ינסה ה', אבל ישיב מיד: "חלילה לי אם אשחית עדר ה' וצאן מרעיתו" ויריב ויתקוטט בשליחי בלק. והוא לא כן עשה, אבל נתפתה לרוע תאוותו והסכים לשאול מאת האב, הילחם עם בנו ויהרוג אותו לפניו.. והנה עם כל זה בפעם הראשונה ה' הטוב השיב לו במידת טובו וחסידותו ואמר: "לא תלך עמהם... ואולם בפעם השנייה, כאשר שב ככלב על קיאו – הנה אז יעשן אף ה', ונענה לו באופן שילך על כורחו, ותיראה בושתו וכלימתו לעיני השרים אשר חשב להתכבד בעיניהם...
1. מה השאלה שאותה רצו ליישב?
2. מה ההבדל בין שתי תשובותיהם?
*
3. הידועות לך עוד תשובות לשאלה הזו?
**
4. הסבר את המקומות המסומנים בקו.
ב. משמעות השיחה בין האתון לבלעם
"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'"
And the ass saw the angel of the LORD standing in the way, with his sword drawn in his hand; and the ass turned aside out of the way, and went into the field; and Balaam smote the ass, to turn her into the way.
והוא לא ראה, שנתן הקדוש ברוך הוא רשות לבהמה לראות יותר מן האדם.
ותרא האתון AND THE SHE-ASS SAW [THE ANGEL] — but he did not see him, for the Holy One, blessed be He, gave an animal power to see more than the man, for just because he possesses sense his mind would become perturbed if he sees noxious beings.
"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן"
And the LORD opened the mouth of the ass, and she said unto Balaam: ‘What have I done unto thee, that thou hast smitten me these three times?’
להודיעו שהפה והלשון ברשותו (של ה'), שאם ביקש לקלל – פיו ברשותו.
... [T]he Holy One has pity on the honor of the creatures/b’riyot (here meaning “people”) and knows their needs. And He shut the mouth of the beast/b’heimah, for if she would speak, they could not make her serve or stand up to her /bah, for [there was] this silent one from the animals (the ass) and this wise one from the sages (Bil`am) – [and] when she spoke he could not stand up to her.
"וַיֹּאמֶר בִּלְעָם... לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ"
And Balaam said unto the ass: ‘Because thou hast mocked me; I would there were a sword in my hand, for now I had killed thee.’
משל לרופא שבא לרפא בלשונו נשוך נחש, בדרך ראה אנקה (שרץ משמונה שרצים הכתובים בתורה), התחיל מבקש מקל להרגה. אמרו לו: "זו אי אתה יכול ליטול, האיך באת לרפאות בלשונך נשוך נחש?" כך אמרה האתון לבלעם: אני אין אתה יכול להרגני, אלא אם כן חרב בידך – והאיך אתה רוצה לעקור אומה שלימה?" שתק ולא מצא תשובה... חס הקדוש ברוך הוא על כבודן של בריות ויודע צרכן וסתם פי הבהמה, שאילו הייתה מדברת – לא היו יכולים לשעבדה ולעמוד בה. שזו הטיפשה שבבהמה, וזה חכם שבחכמים, כיוון שדיברה - לא היה יכול לעמוד בה.
... [T]he Holy One has pity on the honor of the creatures/b’riyot (here meaning “people”) and knows their needs. And He shut the mouth of the beast/b’heimah, for if she would speak, they could not make her serve or stand up to her /bah, for [there was] this silent one from the animals (the ass) and this wise one from the sages (Bil`am) – [and] when she spoke he could not stand up to her.
"וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא..."
Then the LORD opened the eyes of Balaam, and he saw the angel of the LORD standing in the way, with his sword drawn in his hand; and he bowed his head, and fell on his face.
וכי סומא היה? להודיע שאף העין ברשותו?
מה היא משמעות השיחה שבין האתון ובין בלעם, לפי דברי חז"ל אלה?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה עם שרי מואב: לבו כלבם שווה.
עם שרי מואב [HE WENT] WITH THE PRINCES OF MOAB — his heart alike with their hearts (cf. Midrash Tanchuma, Balak 8).
**
מניין לו שכך הוא?
ד"ה לשטן לו: מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטא, שלא יחטא ויאבד.
לשטן לו [AND THE ANGEL OF THE LORD STOOD IN THE WAY] FOR AN OBSTRUCTION AGAINST HIM — It was an Angel of Mercy מלאך ה׳, an angel of the Lord,( the designation of God as a God of Mercy), and he wished to deter him from sinning — so that he should not sin and perish (Midrash Tanchuma, Balak 8).
*
מה קשה לו?