הערה: לפסוק כ"ד עיין גיליון משפטים תש"ט ולכל הקטע משפטים תשי"ד!
| א. "אם כסף תלווה את עמי" |
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי"
If thou lend money to any of My people, even to the poor with thee, thou shalt not be to him as a creditor; neither shall ye lay upon him interest.
אם יקרה זה שלא יתקיים בישראל מה שנאמר (דברים ט"ו ד')) "אפס כי לא יהיה בך אביון", אבל יתקיים בהם (דברים ט"ו י"א)) "כי לא יחדל אביון", ואז יקרה שתלווה.
אם כסף תלוה, if this is an Israelite on whom the promise that “there will not be a destitute person among you” has not been fulfilled. (compare Deuteronomy 15,4) The individual in need of a loan is the one who became subject to another promise (threat) written in the Torah in Deuteronomy 15,11 כי לא יחדל אביון, “there will never be a total absence of destitute people, etc.” When such a situation arises the victim will require a loan.
**
מה קשה לו בפסוקנו?
| ב. הלכות מלוה ולווה |
"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"
If thou at all take thy neighbour’s garment to pledge, thou shalt restore it unto him by that the sun goeth down;
רמב"ם, הלכות מלוה ולווה ג' הלכה ב':
אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו, הרי זה מצווה להחזיר לו את העבוט בעת שהוא צריך לו. מחזיר לו את הכר בלילה כדי לישון עליו, ואת המחרשה ביום כדי לעשות בה מלאכתו, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט". (דברים כ"ד י"ג). עבר ולא השיב לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה, עובר בלא תעשה,שנאמר: "לא תשכב בעבוטו" (דברים כ"ד י"ב) – לא תשכב ועבוטו אצלך, זו כסות לילה. ובכלים שהוא עושה בהן מלאכתו ביום או לובשן הוא אומר: "עד בוא השמש תשיבנו לו", מלמד שיחזירו כל היום.
אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו, הרי זה מצווה להחזיר לו את העבוט בעת שהוא צריך לו. מחזיר לו את הכר בלילה כדי לישון עליו, ואת המחרשה ביום כדי לעשות בה מלאכתו, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט". (דברים כ"ד י"ג). עבר ולא השיב לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה, עובר בלא תעשה,שנאמר: "לא תשכב בעבוטו" (דברים כ"ד י"ב) – לא תשכב ועבוטו אצלך, זו כסות לילה. ובכלים שהוא עושה בהן מלאכתו ביום או לובשן הוא אומר: "עד בוא השמש תשיבנו לו", מלמד שיחזירו כל היום.
1. מניין לו שבמקומנו בכסות יום ידבר?
*
2. מניין למדו חז"ל שאף את המחרשה צריך להחזיר – והרי הפסוקים מדברים רק בכסות לעורו?
| ג. "כי היא כסותה לבדה..." |
"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב..."
for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto Me, that I will hear; for I am gracious.
מכילתא משפטים י"ט:
"כי הוִא כסותה" לבדה – זו טלית, "היא שמלתו לעורו" - זו חלוק, "במה ישכב" – להביא עור מצע.
"כי הוִא כסותה" לבדה – זו טלית, "היא שמלתו לעורו" - זו חלוק, "במה ישכב" – להביא עור מצע.
כי הוא כסותה FOR THAT IS HIS RAIMENT — i. e. his upper garment; שמלתו means HIS SHIRT (the שמלה for the skin); במה ישכב WHEREIN SHALL HE LIE DOWN — These words are used to include amongst the articles which must be returned to him during the day the couch and its coverings on which he rests during day-time (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:26:3).
תנחומא משפטים י':
"כי הִוא כסותה לבדה, הִוא שמלתו לעורו, במה ישכב" – הרי צינה פוגעת בו בלילה.
"כי הִוא כסותה לבדה, הִוא שמלתו לעורו, במה ישכב" – הרי צינה פוגעת בו בלילה.
for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto Me, that I will hear; for I am gracious.
"כי היא כסותה": זו טלית,
כי הוא כסותה FOR THAT IS HIS RAIMENT — i. e. his upper garment;
"שמלתו": זו חלוק,
שמלתו means HIS SHIRT (the שמלה for the skin);
"במה ישכב": לרבות את המצע.
במה ישכב WHEREIN SHALL HE LIE DOWN — These words are used to include amongst the articles which must be returned to him during the day the couch and its coverings on which he rests during day-time (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 22:26:3).
שמואל דוד לוצאטו, יסודי התורה (הוצאת מוסד הרב קוק תש"ז) עמוד ל"ג:
והנה התורה הזאת מדריכה אותנו בדרך החמלה והחנינה, על ידי מה שציוותה להניח לקט שכחה ופאה לעני ולגר, ליתום ולאלמנה. ועל ידי מה שאסרה לקחת מן העני נשך ותרבית, ומה שאסרה לבוא אל ביתו לעבוט עבוטו, ומה שציוותה לבלתי חבול ריחים ורכב ולבלתי חבול בגד אלמנה (דברים כ"ד): ומה שציוותה "אם חבול תחבול שמלת רעך עד בוא השמש תשיבנו לו". והתבונן במה שכתוב אחר הציווי הזה: "כי הִוא כסותה לבדה, הוִא שמלתו לעורו, במה ישכב?" הנה הנושה אשר הלווה לחברו מעותיו, ורואה שהעביר המועד ואינו משלם, בדין הוא ממשכנו, ואם אינו נותן לו דבר אחר לערבון, בדין הוא חובל שלמתו, ואם בכל ערב ישיבנה לו, אין ספק כי לעולם לא ישלם לו את חובו – אם שאל ממני במתנה, אולי הייתי נותן לו, אבל הוא שאל על מנת להחזיר, ועכשיו שאיננו מחזיר, הריהו איש מרמָה, המבקש לגזול ולעשוק את רעהו, ועכשיו שחבלתי שמלתו, למה אשיב אותה אליו? ואיך אוציא מתחת ידו מה שהלוויתיו? ומה לי לדעת במה ישכב? כן יאמר הנושה, וכל הפילוסופים וכל עובדי הכבוד יאמרו שהדין עמו. אבל התורה מלמדת החמלה והחנינה ואומרת לנושה: במה ישכב?
והנה התורה הזאת מדריכה אותנו בדרך החמלה והחנינה, על ידי מה שציוותה להניח לקט שכחה ופאה לעני ולגר, ליתום ולאלמנה. ועל ידי מה שאסרה לקחת מן העני נשך ותרבית, ומה שאסרה לבוא אל ביתו לעבוט עבוטו, ומה שציוותה לבלתי חבול ריחים ורכב ולבלתי חבול בגד אלמנה (דברים כ"ד): ומה שציוותה "אם חבול תחבול שמלת רעך עד בוא השמש תשיבנו לו". והתבונן במה שכתוב אחר הציווי הזה: "כי הִוא כסותה לבדה, הוִא שמלתו לעורו, במה ישכב?" הנה הנושה אשר הלווה לחברו מעותיו, ורואה שהעביר המועד ואינו משלם, בדין הוא ממשכנו, ואם אינו נותן לו דבר אחר לערבון, בדין הוא חובל שלמתו, ואם בכל ערב ישיבנה לו, אין ספק כי לעולם לא ישלם לו את חובו – אם שאל ממני במתנה, אולי הייתי נותן לו, אבל הוא שאל על מנת להחזיר, ועכשיו שאיננו מחזיר, הריהו איש מרמָה, המבקש לגזול ולעשוק את רעהו, ועכשיו שחבלתי שמלתו, למה אשיב אותה אליו? ואיך אוציא מתחת ידו מה שהלוויתיו? ומה לי לדעת במה ישכב? כן יאמר הנושה, וכל הפילוסופים וכל עובדי הכבוד יאמרו שהדין עמו. אבל התורה מלמדת החמלה והחנינה ואומרת לנושה: במה ישכב?
*
1. בשתי דרכים מפרשים הנ"ל את פסוקנו – אלו הן?
**
2. מה המריץ את רש"י כאן ללכת בעקבות המכילתא ולא בעקבות התנחומא, אף על פי שנראה שדברי התנחומא קרובים כאן יותר לפשוטו של מקרא?
| ד. "כי חנון אני" |
"אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ
כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
If thou afflict them in any wise—for if they cry at all unto Me, I will surely hear their cry—
"וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי - וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי"
for that is his only covering, it is his garment for his skin; wherein shall he sleep? and it shall come to pass, when he crieth unto Me, that I will hear; for I am gracious.
הסבר, למה באה ההנמקה "כי חנון אני" רק כאן ולא שם?
| ה. שכיר ועני |
תנחומא משפטים י':
"והיה כי יצעק אלי ושמעתי" שני דברים כאן דומים זה לזה: בשכיר כתיב: "ביומו תתן שכרו", כגון שהיה מהלך בדרך, והחמור אחריו, מכרו לו אלומה של עמיר, נתנה על כתפו והיה החמור בא בדרך אחריו, מקווה לאכול אותה אלומה. מה עשה לו אדוניו? בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו. אמרו לו: רשע! כל הדרך הוא רץ בשבילה. ולא נתנה לפניו?! כך שכיר עמל ומצטער כל היום, מקווה לשכרו ומוצאו ריקם "ואליו הוא נושא את נפשו, ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" וכאן (היינו במשפטים) כתיב: "ושמעתי כי חנון אני".
"והיה כי יצעק אלי ושמעתי" שני דברים כאן דומים זה לזה: בשכיר כתיב: "ביומו תתן שכרו", כגון שהיה מהלך בדרך, והחמור אחריו, מכרו לו אלומה של עמיר, נתנה על כתפו והיה החמור בא בדרך אחריו, מקווה לאכול אותה אלומה. מה עשה לו אדוניו? בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו. אמרו לו: רשע! כל הדרך הוא רץ בשבילה. ולא נתנה לפניו?! כך שכיר עמל ומצטער כל היום, מקווה לשכרו ומוצאו ריקם "ואליו הוא נושא את נפשו, ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" וכאן (היינו במשפטים) כתיב: "ושמעתי כי חנון אני".
הסבר מה הדמיון בין שני המקומות ומה השוני?