פרשת מקץ תשכ"ו - הירידה הראשונה למצרים
א. "וירא יעקב" - מדברי המדרשים
"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם"
Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: ‘Why do ye look one upon another?’
"וירא יעקב כי יש שבר במצרים" – (תהלים קמ"ו ה') "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו", "וירא יעקב כי יש שבר".
א. מה בפסוק תהלים קמ"ו ה' הניע את הדרשן לדרשו כפי שדרשו?
**
ב. למה חזר הדרשן על פסוקנו (בראשית מ"ב א') בסוף דבריו שוב, מה פירש בו לאחר הסתמכו על תהלים קמ"ו ה'?
(איוב י"ב י"ד) "הן יהרוס, ולא יבָּנה יסגֹּר על איש ולא יפָּתח" – משהרס הקב"ה עצתם של שבטים עוד לא נבנית; "יסגור על איש ולא יפָּתח" – אלו עשרת השבטים, שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים, ויעקב נגלה שיוסף קיים – "וירא יעקב כי יש שבר במצרים".
א. מהי "עצתם של שבטים" שנהרסה ע"י הקב"ה?
**
ב. כיצד דורש בעל המדרש את הפסוק באיוב - במה הוא מוציאו מידי פשוטו?
ג. מהי התמיהה של פסוקנו (בראשית מ"ב א') שמביאה את הדרשן לדרשו כפי שדרשו?
ד. בעל יפה תאר, על מדרש רבה: (ר' שמואל יפה אשכנזי, במאה הרביעית לאלף השישי) מקשה לדברי המדרש הנ"ל:
הלא מכמה כתובים בתורה נראה, שחשב יעקב את יוסף למת, ואיך יאמר הדרשן "וליעקב נתגלה שיוסף קיים"?
- מה הם הכתובים בתורה אשר להם הוא מכוון?
- איך אפשר לישב דברי המדרש "וליעקב נתגלה" על אף הכתובים הללו?
(איוב ט' ז') "האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום". "האומר לחרס ולא יזרח" – זה יעקב, "ובעד כוכבים יחתום" – אלו עשרת השבטים, שהיו נכנסים ויוצאים למצרים ולא היו יודעים שיוסף קיים. וליעקב נגלה שיוסף קיים – "וירא יעקב כי יש שבר במצרים".
א. האם דורשים כל שלושת המדרשים את פסוקנו על דרך אחת או לא?
ב. מה הקושי בפסוקנו שהביא כל אחד מהם לדרוש אותו כפי שדרשו?
ג. מה הביא את הדרשן לדרוש את הפסוק באיוב ט' כפי שדרשו?
**
ד. הקשו מפרשי המדרש: לכאורה נראה שתחילת מדרש זה סותר את סופו: פתח ב"ולא יזרח" – זה יעקב, וסיים "וליעקב נגלה שיוסף קיים". ישב תמיהה זו!
ב. יוסף הכיר את אחיו
"וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם..."
And Joseph saw his brethren, and he knew them, but made himself strange unto them, and spoke roughly with them; and he said unto them: ‘Whence come ye?’ And they said: ‘From the land of Canaan to buy food.’
"וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ"
And Joseph knew his brethren, but they knew him not.
ד"ה ויכר יוסף...: לפי שהניחם חתומי זקן.
'ויכר יוסף וגו AND JOSEPH RECOGNISED HIS BRETHREN etc. — because, when he left them they were full-bearded (Yevamot 88a).
ד"ה והם לא הכירוהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן.
והם לא הכירהו BUT THEY RECOGNISED HIM NOT — because when he left them he had no beard whereas now he had grown a beard.
ומדרש אגדה: ויכר יוסף את אחיו: כשנמסרו בידו הכיר שהם אחיו וריחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם, לנהוג בו אחוה.
A Midrashic explanation is: ויכר יוסף את אחיו JOSEPH RECOGNISED HIS BRETHREN — Now that they were in his power he recognised them as his brothers and had pity on them, והם לא הכירהו but when he fell into their power, “they did not recognize him” as their brother, by acting towards him in brotherly manner (Genesis Rabbah 91:7).
ד"ה והם לא הכירוהו: כלל... ואמרו רבותינו (ומביא את דברי חז"ל המובאים לעיל ברש"י עד "ומדרש אגדה"), והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיוון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם. ועוד: היה מכירם מדעתו שיבואו שם והם לא הכירוהו, שלא נתנו ליבם שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ.
You are spies. He argued that such men of distinction could have sent their servants to buy the grain in their stead. Alternatively, since they were among the first to arrive from Canaan they must have come to spy.
**
1. מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון והביא גם את דברי מדרש האגדה?
2. איך אפשר לפרש את הכפל של ויכר יוסף בפסוק ז' וח'?
3. האם הרמב"ן בדבריו אחר דברי חז"ל עד "ועוד" מתקיף את רש"י או מגן עליו?
4. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן בסיבת ה"ויכר יוסף... והם לא הכירוהו"?
**
וקשה להבין: מאי "וריחם עליהם", הלא נהפך הוא "ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" והוא היפוך מן רחמים, שהוא בכעס?
**
And Joseph saw his brethren, and he knew them, but made himself strange unto them, and spoke roughly with them; and he said unto them: ‘Whence come ye?’ And they said: ‘From the land of Canaan to buy food.’
ישב קושיתו!
ג. שאלות בדברי רשב"ם
1. פסוק א'
ד"ה למה תתראו: כמו (מלכים ב' י"ד ח') "לכה ונתראה פנים" דאמציה שהגיס דעתו להראות גדולתו ליואש מלך ישראל. אף כאן: למה תתראו בפני בני אדם כמו אנשים שיש להם תבואה כל צורכם שאתם מתעכבין כאן ואין לכם תבואה, וכל העם יורדים מצרימה לקנות תבואה, ואתם יושבים ומתראים כאלו יש לכם.
א. כיצד מפרש רשב"ם את הפסוק ממלכים, ומהו הפירוש הרגיל הניתן לפסוק ההוא?
ב. היכן מצינו במקרא התפעל בהוראה זו הניתנת לו כאן בפירושו של הרשב"ם?
**
2. פסוק ט'
ד"ה ערות: פרצות החומות, ומאיזה מקום נוחה ליכבש. כדכתיב (חבקוק ג' י"ג) "ערות יסוד", (תהלים קל"ז ז') "ערו ערו עד היסוד", (ישעיה י"ט ז') "ערות על יאור". ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה כל שעה ביחד ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר, אמר להם: מרגלים אתם.
למה לא פירש מילת "ערות הארץ" כפי שפרשו סבו רש"י:
ד"ה ערות הארץ: גילוי הארץ, מהיכן היא נוחה להיכבש, כמו (ויקרא כ') "את מקורה הערה" וכמו (יחזקאל י"ז) "עירום ועריה", וכן כל "ערוה" שבמקרא לשון גלוי?
ערות הארץ means THE NAKEDNESS OF THE LAND — from which side it might easily be conquered. Of similar meaning are, (Leviticus 20:18) “He hath made naked (הערה) her fountain”; (Ezekiel 16:7), “naked and עריה) bare”. Indeed all forms of this root ערה signify “uncovering”). Onkelos renders it by “the breach (בדקא) of the land”, similar to (2 Kings 12:6), “the breach (בדק) of the house”— the defective places in the house — but he was not particular to translate according to the wording of the text (i.e. literally).

ד"ה כולנו בני איש אחד נחנו: לכך אנו הולכים יחד ולא בשביל עצה רעה כמרגלים.

מה הקושי שאותו הוא מיישב?

ד"ה ויאמר אליהם: לא כי ערות הארץ באתם לראות, שאם לא כן, איך לא נשאר אחד מכם את אביכם, כלומר: אצלו. ולדעת אם בנימין קיים אמר להם כן. והם השיבו (פסוק י"ג): "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו וגו'", וכן כתוב לפנינו (מ"ג ז') "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו".

א. מה הקושי בפסוק י"ב שרצה הרשב"ם לישב?
ב. מה הקושי בפסוק י"ג שרצה לישב?
ג. לשם מה מביא הרשב"ם הנה את מ"ג ז'?
ד. מהו הקושי בפסוק ההוא (מ"ג ז') המיושב כאן דרך אגב בדברי הרשב"ם?
ה. היאך ניתן לישב את הקושי ההוא (במ"ג ז') בישוב אחר מזה של הרשב"ם כאן?
ד"ה הצרה הזאת: מידה כנגד מידה, אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבית השבי.
הצרה הזאת, tit for tat. We threw Joseph into a pit, now we have been thrown into jail.
היכן מתבטא ענין "מידה כנגד מידה" בלשון פסוקנו?